בְּרִצּוּדֵי גִצֵּי עֵינָיו

תּוֹעֶה מָה עוֹד אֶחְפֹּשָׂה.

אֶמְצָא יְרַקְרַקּוּת עֵנָב

וַעֲפִיצוּת שֶׁל בֹּסֶר.

הָאֲבָהוּת תָּמִיד שׁוֹגָה,

כְּנַעֲרִי בְּלוּחַ־כֵּפֶל,

וְהִיא אֵלָיו כְּאֶל אֲגַם

הַשֶּׁמֶשׁ מִתְכּוֹפֶפֶת.

כֻּלּוֹ מִצְמוּץ שֶׁל פַּרְפָּרִים,

מִשְׂחַק הַמַּיִם וְהַשֶּׁמֶשׁ,

אַדְוַת עַלְוָה וְסַנְוֵרִים

וּלְחִי הַקַּיִץ הַמְנֻמֶּשֶׁת.

וּמַה שּׁוֹקֵק חִפַּשְׂתָּ עוֹד,

בִּקַּשְׁתָּ רְאִי יוֹצֵא אֵלֶיךָ

מֵאַפְלוּלִית פִּרְקֵי אָבוֹת

וּמְצַפֶּה לְאוֹר פָּנֶיךָ?

וְהוּא עוֹמֵד בִּמְלֹא בָּסְרוֹ,

מוֹשִׁיט אֵלַי אֶת הַמַּחְבֶּרֶת

עִם לוּחַ־כֵּפֶל, בְּיָדוֹ

כְּגוֹזַל־בָּר הִיא מְפַרְפֶּרֶת.