– צְבָאותינו נִצחו את צְבָאות מצריִם וסוריה.
– אמת לָאֲמִתָה. אך אל נא תחטא ללשון העברית!
– במה?
– עליך לומר: צִבְאותינו נִצחו את צִבְאות מצרים וסוריה.
– מדוע?
– כי צְבָאות בנִפרד, צִבְאות - בנִסמך.
– כגון?
– כגון: שרי הצְבָאות, כאן מִלַת “צְבָאות” היא בנפרד. אבל: צִבְאות ישראל. צִבְאות ארם. צִבְאות מצריִם. צִבְאות סוריה. כאן מִלַת “צִבְאות” היא בנסמך: הצְבאות של ישראל, של ארם, של מצרים, של סוריה.
– ואמנם, כן נאמר בתורה: כי בעצם היום הזה הוצֵאתי את צִבְאותיכֶם מֵארץ מצריִם. “צִבאותיכם” - הצבאות שלכם.
– נזכֹר אפוא: צְבָאות - בנפרד, צִבְאות - בנסמך. וּבִנְטִיָה: צִבאותַי, צִבְאותיך, צִבְאותיו, צִבְאותיה, וכן הלאה.