תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּלַחַשׁ

שׁוֹעָה שׁוֹבֶרֶת שְׁעָרִים

לֹא שַׁאֲגַת אַרְיֵה, לֹא קוֹל שֶׁל שַׁחַל

אַךְ זוֹ יַלְדָּה עוֹקְרָה הָרִים

זְקוּפֵי קוֹמָה אוֹ כּוֹרְעֵי בֶּרֶךְ

זוֹחֲלֵי גָחוֹן עֲלֵי עָפָר

אֱלֵי כֻּלָּם הִיא מְדַבֶּרֶת

בְּקוֹל בְּאֵר שֶׁבַּמִּדְבָּר.

זְקִיפָה, כְּרִיעָה, מוֹרָא שָׁמַיִם

וַהֲרָמַת פָּנִים אֶל הַמָּרוֹם –

לַחַשׁ שׁוֹעֶה. דִּמְעָה הִיא

שֶׁשְּׁעָרִים תָּמֵס עַד תֹּם

דִּמְעָה כַּבְלֵי רִשְׁעוּת מְנַתֶּקֶת

כַּבְלֵי הַזְּמַן וַאֲסִירָיו

מַלְכוּת בְּרַחֲמִים נִמְתֶּקֶת

וְגֵר רָדוּף הָיָה תּוֹשָׁב.

כִּי אַחֲרֶיהָ פְּנֵי הַכֹּל הֵאִירוּ

בְּחֶסֶד הָעַנְוָה הָאֱלֹהִית

הָעֶבֶד מֵעָלָיו עֻלּוֹ יָסִיר הוּא

וִיסָרֵב לִהְיוֹת שַׁלִּיט.

וְלִי רַק שִׁיר קָטָן עַל אֵלֶּה

עַל שְׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת חוֹצְבוֹת הָאוֹר

בְּשַׁעַר הַשִּׁיר מִתְפַּלֵּל הוּא

אַךְ לֹא יֵדַע שְׁעָרִים לִשְׁבֹּר.

אַךְ הוּא נֶאֱבַק לְבַדּוֹ בַּשַּׁעַר

נוֹפֵל כּוֹרֵעַ וּמֵרִים

פָּנָיו אֶל הַתְּפִלָּה זוֹ הַמּוֹשַׁעַת

עוֹקֶרֶת בִּלְחִישָׁה הַשְּׁעָרִים.