עַמּוּד הַיָּם הוֹלֵךְ שׁוּב לְפָנֵינוּ.

אַךְ מִי אֲנַחְנוּ, אֲסֻפַּת עֲרַאי?

לְאָן בְּסַעַר וְזַעַם יוֹלִיכֵנוּ

וּמָה הַשִּׁיר נִצָּב מוּלְךָ, הַגַּאי.

הָרַעַשׁ הַנִּצְחִי רוֹדֵף גַּלִּים אֵינְסוֹפָה

עוּגַב הַדּוּמִיָּה צָפוּן בַּסְּעָרָה,

מִזְּקִיפוּת גַּלֶּיךָ לֹא נִרְאֶה הָאֹפֶק

וְרַק אֶשְׁמַע אֵין תְּהוֹם חוֹתְרָה.

לֹא קוֹל תַּחֲנוּנִים, לֹא קוֹל סֵרוּב וָמֶרֶד,

הַקּוֹל שֶׁאֵין לוֹ דְמוּת וְאָח,

רוֹמַנְס טִפְּשִׁי תָשִׁיר לָנוּ זַמֶּרֶת

בְּרַדְיוֹ עֲרָבִי שֶׁל הַמִּזְרָח.

שִׁקְשׁוּק הַקּוּבִּיּוֹת. בֵּין בְּנֵי עַמִּי אֵשֵׁבָה

וּבְיֶתֶר הַקְשָׁבָה קוֹלְךָ אֶשְׁמַע

בְּלִי רֹגֶז, בְּלִי טְרוּנְיָה וּבְלִי עַצֶּבֶת

וְלֹא אֹמַר בְּחוֹף עָזוּב אֶת שְׁמָהּ

הָרַעַשׁ הַמְלַוֶּה יָחִיד בּוֹ מִשְׁתַּמֵּעַ,

לְבַדּוֹ לְבַדּוֹ בְּרַעַשׁ הֶהָמוֹן.

זַמֶּרֶת עֲרָבִית הִנְעִימָה סִלְסוּלֶיהָ

עַל עֲזוּבֵי־יוֹשְׁבֵי־הַשִּׁמָּמוֹן.

כְּזַמֶּרֶת קַפְקָאִית רִצְּתָה מַעֲרִיצֶיהָ

בְּצִפְצוּף דַּקִּיק שֶׁל זֶמֶר עַכְבָּרִי

וְהִיא הֵגֵנָּה בּוֹ עַל בְּנֵי מַרְזֵחַ

בִּפְנֵי גָדוֹל בַּמִּשְׁבָּרִים.

וְכָךְ אוּלַי סוֹף סוֹף אַסְכִּינָה

דַבֵּר בִּשְׁמָהּ שֶׁל זוֹ אֲשֶׁר בִּדְמִי

לִקְרִיאָתְךָ אוֹהֶבֶת הֶאֱזִינָה

לִפְנֵי שָׁקוֹעַ בְּדָמִי.