לוגו
הכנסת אורחים
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

"רב המנונא סבא שנכנס לסוכה היה שמח ועומד על

פתח הסוכה מבפנים ואומר: נזמן את האושפיזין! בואו,

בואו אושפיזי־אמונה!"

(מתוך ספר “הזֹהר”)


“בּוֹאוּ, בּוֹאוּ אֻשְׁפִּיזֵי־אֱמוּנָה!”

וְכִי מִי זֶה מַשְׁמִיעַ אֶת הַמִּלִּים

וּכְאִלּוּ מְזַמְזֵם בְּאָזְנַי

בְּעוֹדִי עוֹמֵד בְּצֵל הַסֻּכָּה וּמְחַכֶּה?

וּכְבָר עוֹבְרִים שִׁבְעָה אַנְשֵׁי־קֶדֶם אֶת הַסַּף וְיוֹשְׁבִים סְבִיבִי

בְּצֵל הַסֻּכָּה אוֹתָהּ בָּנִיתִי בְּמוֹ יָדַי, עַל הַגַּג,

מֵעַל לְקוֹמָה שְׁלִישִׁית שֶׁל בַּיִת עִירוֹנִי קְלוּף־טִיחַ

    בְּלֵב מִדְבָּר הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִזֶּה וּמִזֶּה;

             בּוֹאוּ וְהִכָּנְסוּ אֻשְׁפִּיזֵי־אֱמוּנָה,

              – שִׁבְעָה בְּמִסְפָּר –

              מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וְעַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ;

וְאוּלָם מַה לִּי וּלְאוֹרְחִים־שֶׁל־מַעְלָה בְּלַיְלָה כָּזֶה

בְּתוֹךְ סֻכָּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי בְּמוֹ יָדַי, עַל הַגַּג,

וְגַם הִנַּחְתִּי כַּפּוֹת־תְּמָרִים מֵעָלֶיהָ כִּסְכָךְ שֶׁל נָוֶה מִדְבָּרִי

וּפִסַּת־שָׁמַיִם בְּתוֹךְ הַסְּכָךְ – הַר־סִינַי קָטָן עִם עֲנָנִים־שֶׁל־מַעְלָה,

וְגַם נוּרוֹת־חַשְׁמַל תָּלִיתִי – עֵינֵי חַיּוֹת מְאֻלָּפוֹת מִן הַמִּדְבָּר שֶׁמִּסָּבִיב;

וְהִנֵּה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ כָּעֵת כֵּיצַד זֶה אֶעֱמֹד בִּמְחִיצַת שִׁבְעָה אֻשְׁפִּיזִים מִנִּי־קֶדֶם

לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ לִפְקֹד אֶת צֵל קוֹרָתִי, וְסֻכָּתִי תִּצְלַח לְשִׁמּוּשִׁי בִּלְבַד,

וּבְעוֹד פֶּלֶס־הָאֱמוּנָה שֶׁבִּי עוֹלֶה וְיוֹרֵד

וְהַתְּפִלָּה שֶׁעַל שְׂפָתַי אֵינֶנָּה אֶלָּא הֲלִיכָה לְאָחוֹר,

                          דֶּרֶךְ לְהַבְטָחַת יַלְדוּת נִצְחִית,

                              שִׁיבָה לְבֵית־אָב שֶׁבְּטֶרֶם הֱיוֹתִי עֲלֵי־אֲדָמוֹת; –

“בּוֹאוּ, בּוֹאוּ אֻשְׁפִּיזֵי־אֱמוּנָה!” – אֲנִי שׁוֹמֵעַ עֲדַיִן

וְרַגְלַי נוֹדְדוֹת עַל־פְּנֵי מִדְבָּרִיּוֹת נְיָר וַעֲצָמִים דּוֹמְמִים,

אַךְ נוֹשֵׂא אֲנִי סֻכָּה בְּתוֹכִי, לְמַעַן אוּכַל לָשֶׁבֶת בָּהּ אִם אֶתְיַגֵּעַ,

וּלְמַעַן אוּכַל לְדַמּוֹת כִּי בְּכֹחֲכֶם לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּסֻּכָּה,

אוֹרְחֵי־אֱמוּנָה שֶׁלִּי,

וְכִי בְּכֹחֲכֶם לְהָסִיר מִלִּבִּי אֶת רֶגֶשׁ־הַסָּפֵק כַּאֲשֶׁר יִתְעוֹרֵר בִּי שׁוּב

עִם תֹּם הַחַג שֶׁעָשִׂיתִי לְעַצְמִי לְרֶגַע בַּר־חֲלוֹף,

שָׁלֹשׁ קוֹמוֹת מֵעַל לָאֲדָמָה, בְּמַעֲבֵה לַיְלָה הַמְכַסֶּה אֶת נְשֹׁרֶת הַטִּיחַ שֶׁעַל קִירוֹת הַבָּתִּים,

וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעֲצָמוֹת.


1987