לדן צלקה

עֵת בְּחַדְרֵי־חֲדָרִים מָנְחֶתֶת חוֹתֶמֶת סְגֻלָּה עַל־גַּבֵּי נְיָרוֹת

            חַדִּים כְּסַכִּינֵי־גִּלּוּחַ שֶׁשֻּׁבְּשׁוּ מִדּוֹתֵיהֶם:

עֵת מוּנָפוֹת שְׁפוֹפְרוֹת־הַטֶּלֶפוֹן כַּחֲנִיתוֹת:

עֵת מְצַלְצְלִים בַּדֶּלֶת וְאַחַר־כָּךְ הוֹלְמִים בְּאֶגְרוֹף:

עֵת מְדַגְּלִים הַחַיָּלִים נִשְׁקָם וְהַתַּלְיָן עוֹנֵד אֶת שְׁעוֹנוֹ,

לֹא רַק הַפָּרָה מַמְשִׁיכָה לָתֵת חָלָב, לֹא רַק הַתַּרְנְגֹלֶת

מְטִילָה בֵּיצִים שְׁלֵמוֹת: אִשָּׁה

צְעִירָה יוֹצֵאת לַשָּׂדֶה וְלוֹקֶטֶת פְּרָחִים

לְמַלֵּא אֶת חֶדְרָהּ בְּנִיחוֹחַ, וְאִישׁ

צָעִיר סָר הָעִירָה, קוֹנֶה לָהּ טַבַּעַת

עִם אֶבֶן אֲדֻמָּה.

צוֹרֵף־הַתַּכְשִׁיטִים נוֹגֵעַ בַּזָהָב

וּמִתְמַלֵּא עֶדְנָה. מֵעֵבֶר לָרְחוֹב

מוֹכֶרֶת־הַקּוֹנְפֶקְצְיָה לוֹטֶפֶת מַלְמָלָה.

אֲשֶׁר לַקַּצָּב, הוּא מְפַצֵּחַ עֲצָמוֹת

וְאַחַר־כָּךְ בּוֹצֵעַ נְתָחִים מְדֻיָּקִים.

כַּלְבּוֹ מוּזָר: לָמַד לִצְפּוֹת בְּסַבְלָנוּת בִּמְלֶאכֶת אֲדוֹנָיו

וְאֵינוֹ מְקַבֵּל בָּשָׂר נָא.

מִן הַמִּכְבָּסָה עוֹלִים תָּמִיד אֵדֵי קִיטוֹר,

בַּחֲנוּת הַדָּגִים שׁוֹמְרִים עַל נִקָּיוֹן מוֹפְתִי,

וְהַגְּבֶרֶת מִן הַחֲנוּת לִכְלֵי־בַּיִת

הִיא גַּם שַׁדְּכָנִית: בְּדֶרֶךְ־כְּלָל מִסְתַּדֵּר

לְקָרֵב לְבָבוֹת בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, אֲבָל לִפְעָמִים

הִיא נֶאֱלֶצֶת לְהַשְׁאִיר שֶׁלֶט: תֵּכֶף אָשׁוּב.

שֶׁלֶט זֶה הוּא חַג לַתַּלְמִידִים הַחוֹזְרִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר:

הֵם קוֹשְׁרִים אֵלָיו פֶּגֶר עַכְבָּר

וְתוֹחֲבִים בְּפִיו גַּלְעִין שֶׁל אֲפַרְסֵק.

בְּשׁוּבָהּ מִמְּלֶאכֶת הַשִּׁדּוּךְ הִיא מִתְעַלֶּפֶת, וְהֵם

עַל הַגַּג מִנֶּגֶד, נוֹשְׁכִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם.

בְּשׁוּבָהּ לְאֵיתָנָהּ אֵינָם, אֵין לָהֶם זֵכֶר, רַק שֶׁמֶשׁ

גְּדוֹלָה מְנַגֶּנֶת צָהֳרַיִם

וְיַלְדָּה קְטַנָּה שָׁרָה וּמְקַוָּה לִהְיוֹת צִפּוֹר.

וְהָאֲנִי־הַמְחַבֵּר שׁוֹמֵעַ

קוֹל אוֹמֵר: טוֹב, יָפֶה מְאֹד, וְאַתָּה

מָה אַתָּה אוֹמֵר בְּעִנְיָן זֶה?

מָה אֲנִי אוֹמֵר, גַם אֲנִי

שׁוֹתֶה חָלָב, מְטַגֵּן בֵּיצִים בְּחֶמְאָה.

עוֹבֵר בֵּין הַחֲנֻיּוֹת וְחוֹזֵר עִם אֵי־אֵלּוּ שַׂקִּיקִים.

שׁוֹמֵעַ מוּסִיקָה בַּלַּיְלָה.

עַל־יַד אִשָּׁה אֲנִי יוֹתֵר רָגוּעַ.

שַׁעֲטַת הַיְלָדִים מְנַחֶמֶת אוֹתִי עַל מוֹתִי.

אֲנִי מְנַקֶּה אֶת בֵּיתִי מֵעִתּוֹנִים,

רַדְיוֹ, טֶלֶוִיזְיָה, כָּל אֵלֶּה

מוֹפָעֵי הַסְּטְרִיפּ־טִיז הַדַּלִים שֶׁל הַחֶרְפָּה הַחֶבְרָתִית.

אֵינֶנִּי נוֹקֵף אֶצְבַּע

נֶגֶד הַזְּרוֹעוֹת הַסּוֹטְרוֹת עַל בִּינָתֵנוּ,

אֵינֶנִּי פּוֹצֶה פֶּה

נֶגֶד הָרְקִיעוֹת הַמַּחֲרִישׁוֹת אֶת הֶמְיַת הַלֵּב.

אֲנִי רוֹאֶה בְּבֵרוּר, כָּךְ אֲנִי מְדַמֶּה לְעַצְמִי,

אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּחַדְרֵי־חֲדָרִים, אֶת שִׁלְטֵי הַפָּנִים

שֶׁאֵין מֵאַחֲרֵיהֶם כְּלוּם

חוּץ מִשְּׁגִיאָה פְּשׁוּטָה בְּחֶשְׁבּוֹן.

אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְלָדִים נֶהְפָּכִים לְחַיָּלִים,

וְאֶת הַחַיָּלוֹת נֶהְפָּכוֹת לְאִמָּהוֹת,

וְהָאִמָּהוֹת בּוֹכוֹת וְהוֹפְכוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן לְחַיָּלִים.

אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַקַּו הַמָּעֳבָר עַל הַמַּפָּה

וְאֶת הַקַּוִּים מִתַּחַת לִשְׁמוֹת אֲנָשִׁים בְּפִנְקָסִים חֲתוּמִים בְּכַסָּפוֹת.

בִּשְׁעַת קְרִיאָה עַל אֲנָשִׁים שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּגְאֻלָּה, אֲנִי מֵבִין

שֶׁגַּם הֵם טָעוּ בְּחֶשְׁבּוֹן. אֲבָל טָעוּתָם הָיְתָה אַחֶרֶת,

אֱלֹהִית יוֹתֵר. כֵּן, הִנֵּה הִגַּעְתִּי עַד אֱלֹהִים,

תְּרוּפָה מְשַׁכֶּכֶת־כְּאֵב, שֶׁנִּזְקָהּ בְּצִדָּהּ.