לחיה
בָּעֶרֶב, בַּסְּתָו, בִּצְרִיף-פּוֹעֲלִים, בַּמּוֹלֶדֶת,
עֲפַר הָרִצְפָּה, סִדְקֵי הַקִּירוֹת הַדַּקִים,
בְּקֶרֶן-זָוִית עֲרִיסָה בְּלִבְנַת כִּסּוּיֶיהָ,
בַּחַלּוֹן – מֶרְחַקִּים.
הַנְחוּנִי כְּאָז, עָמָל עַקְשָׁנִי וְתוֹחֶלֶת!
שֶׁלָּךְ אָנֹכִי, דַּלּוּת סַבְלָנִית וּבָרָה!
נִגְּשׁוּ תִינוֹקוֹת, הִסְתַּכְּלוּ, הֶחֱרִישׁוּ, עַל מַה זֶּה
נֶעֶצְבָה הַדּוֹדָה הַזָּרָה?
שלהי קיץ, תרפ"ט