בחג יובל הששים לבדר התבטאו רבים מהמשתתפים במסיבה כי בדר הוא אב לפועלים. רוצה אני להראות על מעשה אחד מני רבים שיצדיק את ההגדרה הזאת “אב לפועלים”.

היה זה בגדוד העברי, גרתי באהל אחד עם בדר מאז התגייסותנו. הוא היה אז “כהן” לאל עליון: גבאי ושמש של בית הכנסת שבגדוד. תמיד היה דואג כי בית הכנסת יתבלט בנקיונו הפנימי וביופיו החיצוני. את כל מרצו הכניס לקישוטים חיצוניים ושיפורים פנימיים באוהל מועד זה. כמו כן היה דואג דאגת אב לאנשי האוהל שבו גרנו 8 חברים (או בנים בשפתו הוא). תמיד דאג לשלומם (תרתי משמע) לשלומם הפרטי והחברתי, של כל בניו. כל התנגשות קלה בין דרי האוהל היה מישב טרם שהספיקה להתפתח למריבה. הוא גם דאג שלא יחסר לנו סבון לרחיצה וכביסה ונר למאור. האוהל היה מקושט ומוקף גדר אבנים בחוץ ואף מסויד לבן (היכן השיג אבנים וסיד במדבר חול רק הוא יודע).

והנה כחודש וחצי אחר בוא ארצה אנית “רוסלן”, זאת האניה הראשונה (אחר הפסקת העליה במלחמה העולמית) שהביאה 700 עולים חדשים, סיפרתי לו לבדר כי עומד אני לשאת לאשה בת רוסלאן. תיכף התחיל להתחקות על פרטי השידוך. מילא, את החתן הוא מכיר, בודד הוא בארץ (אחותי היתה אז בארץ־ישראל הטורקית־עותומנית ואני בארץ־ישראל המשוחררת) ואילו הכלה, חקר ודרש ונודע לו כי גם היא בודדה ואין לה בארץ כל קרוב וגואל בלעדי וגם יתר פרטי השידוך הוגנים הם. שני הצדדים ממשפחות מיוחסות הם וחלקם בנדוניה של שניהם שווים – לשניהם אין פרוטה לפורטה. כשאמרתי לו כי איני יודע כיצד ולמי לפנות לסידור הטכס הרשמי, הרי תיכף קיבל על עצמו את כל העול ולמחרת היום כבר היה מוכן על ידי בדר מסדר קדושין – השוחט מנס־ציונה, ואולם לנשף החתונה – דירתו הפרטית של בדר. כבר היתה בידו רשימת מוזמנים וקרואים כמאתים במספר, ובחתונה אחר 5 ימים היה יין, עוגות ופירות למכביר. רבים מבין המוזמנים חשבו כי בדר משיא את בתו או את בת אחיו. ואפילו ל"דרשה גישאנק" דאג. כעבור חודש שכרנו חדר ובדר שלח רהיטים ל"בתו הנשואה" בדירתה החדשה: שולחן ושני כסאות מעשה ידיו להתפאר מקרשים ולוחות שאספם באחד הבנינים. ה"רהיטים" שמורים היו אתנו עד חתונתנו השניה – חתונת הכסף.

משה שמשוני