חֲלוֹם כָּחֹל שָׁאַל הַשֶּלֶג מִשָּׁמַיִם,

וְהַמְּרוֹמִים נָטְלוּ מִשֶּׁלֶג צְחוֹר שָׁלֵו.

הַכּוֹכָבִים הֵם צוֹלְלִים גַּם פֹּה, גַּם שָׁם.

עֶרֶב. לַיְלָה. לֵיל כִּסְלֵו.

חוֹצִים הַשֶּׁלֶג – יָם גָּדוֹל שֶל זֹהַר –

נִצַּבְנוּ שְׁנַיִם, לְבַדֵּנוּ בִּדְּמָמָה. –

וּבְחַלּוֹן רָחוֹק הֵצִיצָה לֶהָבִית:

מִתְרוֹמְמָה אֵין-רֹגַע וּמִצְטַמְצְמָה.

רַבּוֹת הָגִינוּ, רַבּוֹת לוֹמַר אִוִּינוּ –

וּפִינוּ נֶאֱלַם.

כְּשִׁלְגֵי כְּחוֹל חוֹלְמִים הָיִינוּ;

כָּחֹל, אֵין-הֶגֶה חֲלוֹמֵנוּ אָז חֻלַּם.