נולד: מרץ 1884, ביאליסטוק, רוסיה; נפטר: 1949, ניו-יורק, ארה"ב
ליריקן ורומאניסטן, מן הפוריים והפופולריים ביותר בפולין היהודית, בין שתי מלחמות העולם. רומאנטיות-נעורים לשירו הלירי, הנמלט אל הטבע, אל פינות נטושות, ועצב אהבות נכזבות ושלכת-גנים מרחף עליו. לשיר-העם הוסיף ריטוט בלדי ושירת ‘קאזימירז'' האגדית ו’רייזלה בת השוחט’ היתה מתרוננת ודומעת בחלל עיירות וערים בפולין. – כרומאניסטן היה חביבם של הקורא היהודי הבינוני. קלות ופשטות ללא-יומרה הן מסגולות הפרוזה שלו, הנוטה לסנטימנטליות וטבועה בחותם של בלתי-אמצעיות, כמה מן הרומאנים שלו אוטוביוגרפיים במובהק. הגיבורה שאותה יתאר באינטנסיביות יתירה, היא האשה היהודית שכבר נתפרקה מחינה העממי, ולבה אל אהבהבים, להרפתקאות קלות. בימי הצלחתו היה מחבב להטעים את נטייתו הנארציסטית, בריחתו מסאון הרחוב אל פינת יחידותו. אולם תמיד הורגש גם איזה חוסר-בטחון, ומוראו של המוות לא היה בעצם אלא יראת-חיים. הרגשות עוממות אלו כבשו את המשורר כליל בימי השואה ולאחריה.
בן למשפחת סוחרים, נספח בצעירותו אל התנועה המהפכנית ברחוב היהודי; אף נחבש בכלא בעוון פעולת מחתרת. לאחר הפוגרום בביאליסטוק עבר ללודז'. ספרו הראשון ‘שטילע טרוימען’ (חלומות חרישים) 1909, נתקבל בעין יפה. בימי מלחמת-העולם א' שירת בצבא הרוסי, לאחר מכן ישיבת-ארעי במוסקבה, קרים, קיוב, מ-1919 – ישיבת-קבע בווארשה. ביקר כמה פעמים בערי-המטרופולין של מערב-אירופה. שפעת דבריו – רומאנים, סקיצות, מיניאטורות, שירה – קריאים ורבי-מכר. שלא כקורא, נהגה בו הביקורת הספרותית: פקפוק וקשר-של שתיקה. עם הפלישה הנאצית לווארשה, נמלט דרך וילנה, רוסיה, לארץ. עשה שנים אחדות בתל-אביב, אך מנוּתק מקהלו, התהלך כאן כמי שמבקש אבידת-חייו, ושירו מתנה, מזועזע, ‘אילן בפולין’, ‘שם’, ‘אין’, ‘טרבלינקה’. מן הארץ הפליג לניו-יורק, אך גם שם לא נמלט מן הבדידות, ואחרית שירתו חוזרת ונאחזת בראשיתה הברוכה, בפולין: ‘שם לשירי מחצבה, ולי – קוראי הנאמנים’.