בַּיּוֹם בּוֹ מְאַמֵּן בֵּית־הַסֵּפֶר הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ

נִסְגְּרָה הָעִיר.

כְּבָר אַחֲרֵי־הַצָּהֳרַיִם הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים לִישׁוֹן

מֵרֹב צַעַר.

הִזְמִינוּ אֶת הָרוֹפֵא.

הוּא גִּלָּה הִתְעַנְיְנוּת רַבָּה בַּמֹּחַ וּבַבֶּטֶן.

מָחָה אֶת הַדָּם מֵעַל צַוְּארוֹנוֹ,

וְנָטַל מִתּוֹךְ כִּיסָיו דְּגִימוֹת אֲפֹרוֹת, אוֹתָן חִלֵּק בֵּין בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה

כְּפִי שֶׁמְּחַלְּקִים עֻגּוֹת בִּימֵי חֲמִשִּׁי.

סָפַד לוֹ אִישׁ עִם גַּבּוֹת, וּמְנִיפָה בְּיָדוֹ, מְתוֹפֵף בְּמִקְצוֹעוֹ,

אַחְרָאִי עַל הַקֶּצֶב בְּתִזְמֹרֶת הָעִירִיָּה.

אָמַר עָלָיו דְּבָרִים שֶׁהוֹרִידוּ אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת מִן הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי,

וִהִקְפִּיאוּ אֶת הַתְּרוּפוֹת בַּגָּרוֹן.

מָנָה אֶת סִבּוֹת הַמָּוֶת הַחֲשׁוּבוֹת:

סֶדֶק בָּעִטּוּרִים הַבִּיזַנְטִינִים הַמְּכַסִּים אֶת דָּפְנוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת,

תְּפִיחוּת בַּמִּשְׁפָּט הַלָּטִינִי הַיְּמָנִי,

עֲיֵפוּת, רָעָב, שׁוֹטְטוּת, נְטִיָּה לְחוֹבוֹת וְהִתְמַכְּרוּת לְסַמֵּי־אֲבָדוֹן.

בְּעָלָיו שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, נִזְכָּר פִּתְאֹם בַּמָּוֶת –

יָרַק עַל הָעוֹלָם וְאֶת הַקֶּבֶר תָּרַם.

רֹאשׁ הַשּׁוֹמְרִים, הוּא הִתְעַלֵּף.

אֵין כְּמוֹ אָסוֹן, בִּכְדֵי לְהַחְזִיר אֶת שָׁרָתֵי בָּתֵי־הַקְבָרוֹת לִשְׂפַת־אִמָּם.

שֶׁהִנֵּה הַמִסְכֵּן מִשְׁתַּנֵּק בְּאַרְמֶנִית:

"אֲנִי אָגֵּן עָלֶיךָ, בְּנָהּ שֶׁל שִׁפְחַת־אֱלֹהִים,

מִפְּנֵי עוֹרְבִים וּצְבוֹעִים מְנֻמָּרִים".

חָרְטוּ עַל מַצַּבְתּוֹ חִבּוּרִים

שֶׁהוּבְלוּ עַל גַּבֵּי עֲגָלוֹת רְתוּמוֹת לְסוּסִים

מֵחֶבְלֵי־אֶרֶץ נִדָּחִים.

הֵטִילוּ עֹצֶר,

וְהֵקִיפוּ אוֹתוֹ בִּצּוֹת וַעֲרָבוֹת

עַל מְנַת שֶׁיִּלְמַד אוֹתוֹ אֱלֹהִים בְּעַל־פֶּה.

(נצרת, האחד באוגוסט 1971)