שֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטָה יָמָּה
עַד לִקְצוֹת שָׁמָיִם;
זִיו חַכְלִילִי הוּצַק שָׁמָּה,
תַּאֲוָה לָעֵינָיִם.
סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט,
עָלֶה בַּל יִתְעוֹרֵר;
עַל רֹאשׁ גַּבְנוּן בָּדָד, דּוּמָם,
יוֹשֵׁב לוֹ הַמְשׁוֹרֵר.
מַה נָּעַמְתָּ, תֹּר הָאָבִיב!
הוֹדְךָ מִי יַשְׁמִיעַ?
תִּקְוֹת אֱנוֹשׁ כִּי תָבֹאנָה,
יוֹם אֶל יוֹם יַבִּיעַ.
רוּחַ נוֹאָשׁ יָשׁוּב יֶחִי
יַחְשֹׁב רָב-מַחֲשָׁבוֹת;
יִשְׁכַּח מֹרֶךְ, רִפְיוֹן גֵּווֹ,
יִשְׁאַף אַךְ נִשְׂגָּבוֹת.
* * *
סָבִיב תִּשְׁלַט שַׁלְוַת הַשְׁקֵט
הַס, קוֹל מַשַּׁק כָּנָף!
רוּחַ צַח עַל פָּנַי עָבָר,
יָנַע גַּם כָּל עָנָף.
הִיא הַחֲסִידָה חַשְׁרַת אֵבֶר,
זַכַּת גֵּו כַּסֹּלֶת;
שָׁם בַּמְּחוּגָה הָלְאָה, מָעְלָה,
תֶּחֱצֶה יַם הַתְּכֵלֶת!
הָהּ, מִי יִתֵּן כַּנְפֵי נֶשֶׁר1
לִי, גַּם לִי תוֹלֵעָה!
אוֹ כְאָדָם לוּ רַק חָפְשִׁי
אֵשֵׁב אוֹ אֵצֵאָה.
אָז אָעוּפָה, אֶסַּע קֵדְמָה,
שָׁם שָׁר מֵת הַלֵּוִי;
שָׁם עַל שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי
חִישׁ יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי.
אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ
רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה;
אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נָפֶשׁ,
מַרְפֵּא גַּם לַגְּוִיָּה.
אַוִיר אַרְצֵך חַיֵּי נֶפֶשׁ,
יָעִיר בִּי הִגָּיוֹן;
מַחֲזוֹת נֹעַם, מַחֲזוֹת קֹדֶשׁ,
אֶרְאֶה בְּחִזָיוֹן:
שֶׁמֶשׁ מַזְהִיר הֵאִיר אֶרֶץ,
יַבְרִיק טַל עַרְבָּיִם;
שִׁיר הָאִכָּר בָּרִיא, רַעֲנָן,
נִשְׁמָע מֵאַפְסָיִם.
קוֹל הֶחָלִיל מִשְּׂפַת נָּחַל,
רוֹעֶה יַשְׁקְ הָעֵדֶר;
קוֹל שִׁיר נָעִים, שִׁירַת עַלְמָה,
שָׁם בִּפְנִים הֶחָדֶר.
עֲלֵי שַׁדְמוֹת בָּר וָפֶרִי
אֶעֱבוֹד גַּם אָנֹכִי;
אֶעֱבוֹד, אָשִׁיר, אֶשְׁאַף רוּחַ,
אוּלַי יָשׁוּב כֹּחִי.
אֶשְׁכַּח עָצְבִּי, תּוּגַת נַפְשִׁי,
עַל תִּקְוֹתַי כָּלוּ;
יָמִים טוֹבִים, חַיֵּי שֶׁקֶט,
נֶגְדִּי עוֹד יִצְהָלוּ.
אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, אַדְמַת קֹדֶשׁ
רוּחִי לָךְ הוֹמִיָּה?!
לוּ גַּם אַתְּ גַּם אָנִי יַחְדָּו,
נָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה! —
בחדש האביב, תרמ"ו (1886), ראדושקאוויץ.
-
בנוסח מהדורת תרע“ד נכתב ”יוֹנָה" ולא נשר, אולם בכל הנוסחים הקודמים, לרבות אלו שיצאו בחיי המחבר, נכתב נשר, ויש מקום לחשד שהטקסט שונה שלא על דעת המשורר. [הערת פרויקט בן־יהודה] ↩