סִפּוּר יְתוֹמָה

א    🔗

אֶת אָבִי אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת, אַךְ אֶת אִמִּי, – אִמָּא שֶׁלִּי – אוֹתָהּ אֲנִי זוֹכֶרֶת וְזוֹכֶרֶת…

הִיא חִוְרַת פָּנִים וְרָזָה, אַךְ עוֹר פָּנֶיהָ רַךְ הוּא, וְרֵיחוֹ – רֵיחַ אֵם, רֵיחַ חַיָּתִי… וְעֵינֶיהָ – עֵינַיִם חֲבִיבוֹת, עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת, הֵן נִשְׁקָפוֹת אֵלַי מִמִּשְׁקָעָן הַכֵּהֶה וּמְפִיקוֹת לֵאוּת, תּוּגָה חֲרִישִׁית וְחֶמְלָה רַבָּה, – אַבִּיטָהּ בָהֶן וְגַם אֲנִי אָז חֲמֹל אֶחְמֹל, רַחֵם אֲרַחֵם וְלֹא אֵדַע מָה…

אִמִּי – אֶגַּשׁ עָדֶיהָ, אֶתְמֹךְ רֹאשִׁי בְחֵיקָהּ, וְהִיא הַעֲבִיר תַּעֲבִיר עַל שַׂעֲרוֹתַי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁהָאַחַת מֵהֶן חֲבוּשָׁה תָמִיד בְּבֵית אֶצְבַּע נְחֹשֶׁת, – רֶגַע נַבִּיט אִשָּׁה אֶל עֵינֵי אֲחוֹתָהּ, אָז תָּכֹף רֹאשָׁהּ עָלַי, פֶּה אֶל פֶּה נִשְׁאַף, וּנְנַשֵּׁק שְׂפָתַיִם, – וּמְתוּקָה הִיא הַנְּשִׁיקָה.

וְעוֹד נְשִׁיקָה שְׁמוּרָה לָנוּ: יֵשׁ שֶׁאַחֲרֵי אָכְלִי וְצַחֲקִי מְעַט אֶת אִמִּי, אֶתְרַפֵּק עָלֶיהָ עַד גַּעְתִּי בִשְׂפָתִי לַפִּלְפֶּלֶת הַשְּׁחוֹרָה שֶׁבְּרֹאשׁ לֶחְיָהּ, וּבִנְשִׁיקָה דַקָּה, דַקָּה וַאֲרֻכָּה אָמֹץ אֶת הַפִּלְפֶּלֶת הַקְּטַנָּה – וּכְמִיץ פְּרָחִים אָז בְּפִי!…

וְאִמִּי יוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְתוֹפֶרֶת. לֹא אֶרְאֶה בְשִּׁכְבָה וְלֹא אֶרְאֶה בְקּוּמָהּ; דְּפִיקָתָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתְּפִירָה תְּיַשְׁנְנִי בַלַּיְלָה וּתְעִירֵנִי בַבֹּקֶר.

וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי הַמְּכוֹנָה הִיא מַלְאָךְ רַע, מַלְאָךְ נוֹגֵשׂ, הָעוֹמֵד וְדוֹפֵק וְקוֹרֵא אֶל אִמִּי כָּל הַיּוֹם: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…” וְאִמִּי אֵינָהּ יְכֹלָה לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָהּ, כְּמוֹ הֻגְּשָׁה בִנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַמְּכוֹנָה, לָשֶׁבֶת וְלַעֲבֹד עָלֶיהָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

הִיא תַעֲבֹד וְתִדֹּם, כָּךְ הֻטַּל עָלֶיהָ… רַק בַּלַּיְלָה, כִּי אֶשְׁכַּב לִישֹׁן בְמִטָּתֵנוּ, וְהַמַּלְאָךְ הָרַע עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עָלֶיהָ וְדוֹפֵק בָּהּ: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי” – אָז תִּתֵּן אִמִּי בְשִׁיר קוֹלָהּ; וְהַקּוֹל קוֹל דַּק וְצָרוּד כִּמְעַט וְקוֹבֵל בְּתוּגָה, – וּכְמוֹ נְשָׁמָה אֻמְלָלָה יְתוֹמָה מְרַחֶפֶת אָז בְּחַדְרֵנוּ הַקָּטֹן, תֶּהְגֶּה נְכָאִים, תִּתְפַּלֵּל מִן הַמֵּצַר – וְנַפְשִׁי מִשְׁתּוֹחַחַת וּמִתְפַּלֶּלֶת גַּם הִיא –

“אוֹי, הָאֵל הַטּוֹב!” – אֶתְאַנַּח וְאֶתְכַּנֵּס תַּחַת הַמִּכְסֶה, בְּדַעְתִּי כִּי הָאֵל הַטּוֹב, טוֹב מְאֹד, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לִי אֵם טוֹבָה הַמְשׁוֹרֶרֶת כָּכָה בִנְעִימָה בִדְמִי הַלָּיִל, – אֲבָל מַה טוֹב וּמַה גָּדוֹל הָיָה חַסְדּוֹ עוֹד, לוּ פָדָה אֶת אִמִּי כִמְעַט מִן הַמְּכוֹנָה, וְיָצְאָה לָשׂוּחַ אִתִּי מִדֵּי עֶרֶב בְּעֶרֶב, וְרָאִיתִי גַּם בְּשִׁכְבָהּ וְגַם בְּקוּמָהּ…

כִּי עַל כֵּן אֲנִי אוֹהֶבֶת כָּכָה אֶת הַשַּׁבָּת הַנְּעִימָה, כִּי הִיא בְּבוֹאָהּ מְשַׁנָּה אֶת הַכֹּל לְטוֹב:

בַּבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהִנֵּה כְמוֹ בְשׂוֹרָה טוֹבָה בָאָה מִמָּרוֹם וּמִלְּאָה אֶת חַדְרֵנוּ! בַּבֹּקֶר הַהוּא לֹא תְּעִירֵנִי דְּפִיקַת הַמְּכוֹנָה כִּי אִם נְשִׁיקַת אִמִּי, הַגּוֹחֶנֶת עָלַי וְקוֹרֵאת לִי:

“קוּמִי, שָׂרָתִי שֶׁלִּי, וְנֵלֵךְ לַשּׁוּק!”

הֶאָח! – לָלֶכֶת לַשּׁוּק וְיַחַד עִם אִמִּי! – וּכְמוֹ שְׁאוֹן הַשּׁוּק וְרֵיחוֹ, רֵיחַ דָּגִים וְרֵיחַ פֵּרוֹת וִירָקוֹת יַגִּיעוּ עַד מִטָּתִי, יְעִירוּנִי וִיאַמְּצוּנִי, רֶגַע – וְהִנְנִי עוֹמֶדֶת לְבוּשָׁה וּרְחוּצָה וְסוֹרֶקֶת אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי לִפְנֵי הָרְאִי הַקָּטֹן, הָעוֹמֵד עַל סַף חַלּוֹנֵנוּ, וְאִמִּי בְתוֹךְ כָּךְ מְכַוֶּנֶת בֶּחָדֶר:

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה” – תִּלְחַשְׁנָה לִי כָל פִּנּוֹת בֵּיתֵנוּ.

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה!” – יִרְעַשׁ הַשּׁוּק וּמְלֹאוֹ, בְּלֶכְתֵּנוּ בוֹ וְסַלֵינוּ בְיָדֵינוּ לְצָרְכֵי הַשַּׁבָּת. – וְנָשִׁים וּנְעָרִים וּנְעָרוֹת, גַּם גְּבָרִים בַּעֲלֵי־בָּתִּים עוֹבְרִים וְשָׁבִים, יָסֹבּוּ עַל הַדָּגִים, יָצוּרוּ עַל גַל יְרָקוֹת, שׁוֹקְלִים וְנוֹתְנִים.

“לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!” – נִשְׁמָע לִי פַּעַם בְּפַעַם מִפִּי הַנָּשִׁים הַקּוֹנוֹת, וְגַם אִמִּי קוֹנָה. – “לִכְבוֹד שַׁבָּת” תִּקְנֶה מִכֹּל, אַף כִּי רַק מְעַט מְעָט. סַלִּי וְסַלָּהּ יִכְבְּדוּ מִמַּשָּׂא חַלּוֹת קְלוּעוֹת, תַּפּוּחִים, דָּגִים, כְּרוּב וּשְׁאַר יְרָקוֹת – וְלִבִּי יֵקַל, יֵקַל עַד כְּדֵי לְרַחֵף כַּיוֹנָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם…

וּבְכָל הַיּוֹם הַהוּא תַעֲבֹד אִמִּי עֲבוֹדַת מִשְׁנֶה: אָז יֵשׁ לָהּ גַּם לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין לִכְבוֹד שַׁבָּת, גַּם “לִגְמֹר וּלְהַחֲזִיר” מְלַאכְתָּהּ, – וְעַל כֵּן הִיא נֶחְפָּזָה כָל הַיּוֹם.

אָמְנָם, גַּם אֲנִי עָזֹר אֶעֱזֹר לָהּ בְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל: אֶעֱמֹד וְאֶשְׁמֹר כִּגְדוֹלָה בְּכַף־הַפָּרוּר שֶׁבְּיָדִי עַל הַתַּבְשִׁילִים שֶׁלֹּא יִקְדְּחוּ וְשֶׁלֹּא יָצִיפוּ בְרָתְחָם; הָלֹךְ אֵלֵךְ גַּם לִקְנוֹת מָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ שֶׁל אִמִּי, וְאַף יֵשׁ שֶׁתִּשְׁלָחֵנִי לְהַחֲזִיר מְלָאכָה לִבְעָלֶיהָ, – בִּכְלָל, יָדֵינוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה!

וַיְהִי עֶרֶב… עֲיֵפָה אִמִּי וִיגֵעָה, אֲבָל שַׁלְוָה וְחֻפְשָׁה סְבִיבָהּ, וְנֹגַהּ לָהּ גַּם לִי גַּם לְכָל חַדְרֵנוּ הַמְכֻוָּן, מֵאוֹר שְׁנֵי “נֵרוֹת הַבְּרָכָה”, אֲשֶׁר נוֹסְפוּ עַל הָעֲשָׁשִׁית הַבּוֹעֶרֶת. אַף גִּזְרַת אֶרֶג קְטַנָּה אוֹ גְלִיל חוּטִים כָּל שֶׁהוּא לֹא יֵרָאֶה בְכָל הַבַּיִת.

גַּם הַמְּכוֹנָה אַף הִיא הִסְתִּירָה פָנֶיהָ – כִּי הֲלֹא תֵבוֹשׁ הֲלֹא תִכָּלֵם בְּגַלְגִּלֶּיהָ וִיתֵדוֹתֶיהָ וּבִרְצוּעָתָהּ הַמְזֹהֶמֶת מִפְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה!…

אֶצְלֵנוּ אֵין מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן בְּקוֹל רִנָּה, כִּי גֶּבֶר אֵין בְּבֵיתֵנוּ, לֹא אָב וְלֹא בֵן, וּבִכְלָל אֵין שִׂמְחָה בְּבֵיתֵנוּ, רַק מְנוּחָה – אֲבָל גַּם הַמְּנוּחָה נָעֵמָה…

וּבְשָׁכְבִי – תִּשְׁכַּב אָז גַּם אִמִּי אִתִּי לִישׁוֹן בַּמִּטָּה, וְהַמִּטָּה לִי אָז כְּנַחַל עֲדָנִים! דְּבֵקָה בְאִמִּי הַיְקָרָה, חֲבוּקוֹת נִשְׁכַּב יַחַד, נְדַבֵּר בְּלַחַשׁ עַד הֵאָחֲזִי בְחַבְלֵי שֵׁנָה, וְאָז הַסְתֵּר אַסְתִּיר רֹאשִׁי בֵין שָׁדֶיהָ וְכֵן אֶרְדֵמָהּ…

וּבַבֹּקֶר – הֶאָח, בַּהֲקִיצִי בַבֹּקֶר! – הֵן עֵינֵי אִמִּי הַפְּקוּחוֹת כְּבָר שׁוֹמְרוֹת וּמְחַכּוֹת לִי. "אָז¹ תָּחֵל לְגָרֵד בְּרֹאשִׁי, וּפִתְאֹם – תְּחַכְּכֵנִי בְבֵית־הַשֶּׁחִי וְאֶתְנַעֵר בִּצְחוֹק וְאֶתְפַּתֵּל כְּגוּר חָתוּל תַּחַת הַמִּכְסֶה, וְגַם אִמִּי צוֹחֶקֶת – וּמַה טּוֹבָה הִיא בְצַחֲקָה!

וְעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת בִּמְעַט שֵׁנָה, בִּמְעַט קְרִיאָה, – יֵשׁ שֶׁאִמִּי קוֹרְאָה לָהּ לְעַצְמָהּ וְיֵשׁ שֶׁהִיא קוֹרְאָהּ בְאָזְנַי וְאֶשְׁמַע גַּם אָנִי.

מוֹדָעִים אֵין לָנוּ; אֵין אִישׁ בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ וְאֵין אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לְבַקֵּר אִישׁ (כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי יֵשׁ לִי בַחֲצַר מוֹשָׁבֵנוּ שְׁתֵּי רַעֲיוֹת, אֲבָל לְאִמִּי אֵין כָּל רַעֲיָה) – וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּטֶרֶם תֵּצֵא הַשַּׁבָּת, וּלְקָחַתְנִי אִמִּי וְיָצְאָה אִתִּי לָשׂוּחַ. – וּמָה יָשְׁרָה אָז קוֹמַת אִמִּי; הָרֹאשׁ, הַכָּפוּף כָּל יְמֵי הַחוֹל, בְּשִׁבְתָּהּ עַל עֲבוֹדָתָהּ – יָרוּם, וְעֵינֶיהָ תַּבֵּטְנָה בִמְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה וּנְעִימָה.

וּמָה יָפָה הֲלִיכַת אִמִּי; אֵין אִישׁ וְאִשָּׁה בְכָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים, אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בְקַו יָשָׁר כְּמוֹ אִמִּי! הִיא, כְּמוֹ עַל תִּקְוַת חוּט מָתוּחַ כֵּן תַּעֲבֹר לָהּ יָשָׁר־יָשָׁר, אִם בָּרְחוֹב הָעִיר אִם בְּגַן הַטִּיּוּל, וּבְהַחֲזִיקָהּ יָדִי בְתוֹךְ יָדָהּ לֹא תִתֵּן גַּם לִי לִנְטוֹת מִן הַקַּו הַיָּשָׁר…

וְאִמִּי אָז בְּעֵינַי כִּגְבִירָה מְכֻבָּדָהּ, כְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ!

אִמִּי הֵחֵלָּה לְהִשְׁתַּעֵל פַּעַם בְּפַעַם.

“אֲחַזַתְנִי קָרָה, כְּפִי הַנִּרְאֶה” – אָמְרָה לִי. וּמֵאָז, בֹּקֶר בְּבֹקֶר תִּקַּח כּוֹס חָלָב לִמְזֹג אֶת הַטֵּה.

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה אֲשֶׁר תַּמְתִּיק לִי אִמִּי בְּסֻכָּר, לְפַת שַׁחֲרִית שֶׁלִּי.

וּמָתַי זֶה תֶּחְדַּל אִמִּי לְהִשְׁתַּעֵל? הֵן הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה הֲלֹא טוֹב הוּא עַד מְאֹד…

וְהָיָה בָעֶרֶב, בְּשָׁכְבִי לִישֹׁן, וְאִמִּי תָחֵל לְשׁוֹרֵר – וְהִנֵּה קוֹלָהּ נִפְסַק בְּשִׁעוּל טוֹרֵד…

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר תַּנִּיחַ אִמִּי אֶת עֲבוֹדָתָהּ וְגַם הִיא תֵלֵךְ לִישֹׁן, – וּמָה טּוֹב! כִּי הִנֵּה חָדַל קוֹל הַמְּכוֹנָה עוֹד בְּטֶרֶם אֵרָדֵם, וְאִמִּי הֵחֵלָּה לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת בְּגָדֶיהָ – עוֹד מְעַט וְאֶתְרַפֵּק וְאֶתְדַּבֵּק בְּאִמִּי הַיְקָרָה, וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ אָנוּמָהּ כְּיוֹנֵק…

אֲבָל מַדּוּעַ גַּם אִמִּי אֵינֶנָּה שְׂמֵחָה בְשִׁכְבָהּ כָּמוֹנִי?

הִיא תְחַבְּקֵנִי – וְיָדֶיהָ רָפוֹת… וְיֵשׁ שֶׁאָחוּשׁ כִּי רָטֹב גֵּוָהּ מִזֵּעָה.

וּבַחֲלוֹמִי רָאִיתִי כִּי נִפְתְּחָה הַמְּכוֹנָה הַאַכְזְרִיָה, יָד נַעֲלָמָה הֵסִירָה אֶת רֹאשָׁהּ וְתִלְחָצֵהוּ אֶל חֲזֵה אִמִּי, נָשְׁפוּ קִרְבֵי הַבַּרְזֶל כִּנְחָשִׁים וְיִתְהַפְּכוּ, – וַיֵצֵא הַמַּחַט וַיִדְקְרֶהָ בִּגְרוֹנָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: “טִיק, טִיק, טִיק” – וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת אָרְצָה…

מֶה הָיָה לָךְ אִמִּי, אִמִּי הַיְּקָרָה! – – – – –

אִישׁ אֶחָד, שָׁחֹם וִיפֵה עֵינַיִם, הֵחֵל לָבֹא אֶל בֵּיתֵנוּ מִדֵּי עֶרֶב בָּעֶרֶב – וּפְנֵי אִמִּי מִתְאַדְּמוֹת מִדֵּי בוֹאוֹ…

“מִי הוּא הָאָדוֹן הַזֶּה?” – שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי,

“מְיֻדָּעִי הוּא, בֶּן עִירִי; הוּא בָא מֵעֲיָרַת מוֹלַדְתִּי”.

וְהָאִישׁ הַהוּא, כְּפִי הַנִּרְאֶה, אִישׁ טוֹב; מְדַבֵּר הוּא אֶל אִמִּי בְרַחֲמִים עַל עָבְדָה כָּל הַיּוֹם, עַל שִׁבְתָּהּ בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה וּכְמוֹ נִשְׁכָּחָה בִכְרַךְ גָּדוֹל זֶה, – וְאִמִּי, כְּפִי הַנִּרְאֶה, מְכַבֶּדֶת אוֹתוֹ גַּם הִיא בְלִבָּהּ, אַף כִּי לֹא תַרְבֶּה לְסַפֵּר לוֹ וּלְדַבֵּר לְפָנָיו.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, אֲבָל רֵיחַ הַטַּבָּק נוֹדֵף מִמֶּנּוּ… כִּמְעַט בְּכָל עֵת שִׁבְתּוֹ גַּלְגִּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים, מִתְגַּלְגְּלִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַד אֲשֶׁר יִגֹּלּוּ כְסַדִין עַל פְּנֵי כָל הַחֶדֶר. הוּא שׁוֹאֵף עֲשַׁן סִיגָּרָתּוֹ בְצָמָא, מֵשִׁיב אֶת הֶעָשָׁן בְּרוּחַ פִּיו וּמִבְּעַד לִנְחִירֵי אַפּוֹ עַל שְׂפָמוֹ הָעָב וְהַמְעֻשָּׁן. פָּנָיו דַּקִּים וַאֲרֻכִּים וּמְכֻסִּים בִשְׂעָרוֹת קָשׁוֹת שֶׁל הַזָּקָן הַגְּדוּעָה, אֲבָל מִצְחוֹ רָם וּפִנּוֹתָיו עֲמֻקּוֹת, וְהוּא גוּפוֹ קוֹמָתוֹ יְשָׁרָה, וּבְצַחֲקוֹ מְעַט וְקָרְצוּ עֵינָיו בְּאַהֲבָה מִבֵּין לְקִמְטֵיהֶן הַדַּקִּים.

כְּפִי הַנִּרְאֶה מְיֻדָּעִים הֵם מִכְּבָר, אִמִּי וְהָאִישׁ הַזֶּה.

“הֲתִזְכְּרִי” – אָמַר פַּעַם אַחַת אֶל אִמִּי: "כַּאֲשֶׁר נִמְלַטְתְּ אָז אֶל בֵּיתֵנוּ, בְּהַדְבִּיק הַגֶּשֶׁם אוֹתָךְ וְאֶת רַעֲיוֹתַיִךְ, אָז בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, – וַאֲנִי מִהַרְתִּי וָאֶקַּח מְלֹא חָפְנַי אֱגוֹזִים וָאַגִּישׁ לָךְ? כָּל רַעֲיוֹתַיִךְ צָחֲקוּ אָז עָלֵינוּ וַתִּתְלַחֵשְׁנָה: “חָתָן וְכַלָּה, חָתָן וְכַלָּה” –

וְאַתְּ בּשְׁתְּ לָקַחַת מִיָּדַי… וּנְבוּאָתָן הֲרֵי לֹא נִתְקַיָּמָה…"

מַדּוּעַ בִּיֵּשׁ כָּכָה אֶת אִמִּי, עַד כִּי אָדְמוּ פָנֶיהָ וּבְעֵינֶיהָ נִקְווּ דְּמָעוֹת וְגַם נֶאֶנְחָה חֶרֶשׁ?…

מֵבִיא הוּא לִי לִפְעָמִים מַמְתַּקִּים, אַף סֵפֶר אָלֶף־בֵּית חָדָשׁ וּמְצֻיָּר יָפֶה קָנָה לִי, וְהוּא מְלַמְּדֵנִי גַם לִקְרֹא – וַאֲנִי חֲפֵצָה מְאֹד לִהְיוֹת מְלֻמֶּדֶת.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, וּבְכָל זֹאת יְרֵאָה אֲנִי אוֹתוֹ בְלִבִּי וּתְמֵהָה לוֹ… גַּם רֵיחוֹ זָר לִי.

אִמִּי קוֹרֵאת לוֹ: מַר סְפַרְדִּי – אַךְ הוּא אוֹמֵר לָהּ פַּעַם בְּפַעַם: “לָמָּה תִּקְרְאִי לִי סְפַרְדִּי? קִרְאִי לִי יוֹסֵף, כַּאֲשֶׁר קְרָאַתְנִי אָז!”…

וְקוֹלוֹ רַךְ מְאֹד בְּדַבְּרוֹ.

וְהִנֵּה זֶה יָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר הֵחֵלָּה אִמִּי לִקְרֹא אוֹתוֹ בִשְׁמוֹ: “יוֹסֵף”…

וּבַלַּיְלָה לֹא תִמְצָא אִמִּי מָנוֹחַ. בְּעַרְשֵׂנוּ, הִיא מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד אֶל צָד וּמִתְאַנַּחַת כָּל הַלַּיְלָה, עַד כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תְּעִירֵנִי מִשְּׁנָתִי בְהִתְנוֹדְדָה…

טוֹבַת לֵב הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי בְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כִּי בְעוֹד שֶׁעֵינַי הָיוּ סְגוּרוֹת חַשְׁתִּי כִּי חֲבוּקָה אֲנִי בִידֵי אִמִּי הַטּוֹבָה… הִנֵּה מַבִּיטוֹת עָלַי עֵינֵי אִמִּי הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַטּוֹבוֹת… אֲבָל מַדּוּעַ הֵן מְפִיקוֹת עַצְבוּת כְּבֵדָה, הֲלֹא – שַׁבָּת הַיּוֹם?…

“שָׂרָתִי” – אָמְרָה לִי: “הָאוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

“כֵּן, אִמִּי” – עָנִיתִי: “הוּא אָדוֹן טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי זֶה קוֹרְאָהּ הֵיטֵב בַּסֵּפֶר אֲשֶׁר הֵבִיא לִי” –

מַחֲרִישָׁה אִמָּא; נִרְאֶה, מִתְעַמֶּקֶת הִיא לַחֲשֹׁב.

אָז נִזְכַּר לִי חֲלוֹמִי שֶׁרָאִיתִי בַלַּיְלָה הַזֶּה. בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה נִכְנַס אָבִי וְיַבֵּט סְבִיבָיו בַּבַּיִת כִּמְבַקֵּשׁ מָה – וַיִּגַּשׁ וַיַּעֲמֹד לִמְרַאשׁוֹתַי וַיִתְבּוֹנֵן בִּי וְיִשָּׁקֵנִי בְמִצְחִי. נָשָׂאתִי אֵלָיו אֶת עֵינַי, בְּהַטּוֹתִי רֹאשִׁי לְאָחוֹר – וְאֶרְאֶה וּפָנָיו פְּנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, רַק זְקָנוֹ מְגֻדָּל יוֹתֵר: “לֹא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי אֲנִי, שׁוֹבֵבָה!” – דִּבֵּר אֵלַי בִּצְחוֹק קַל: “אֲנִי אָבִיךְ… וְהָאָדוֹן סְפַרְדִּי הוּא רוֹפֵא וְאִמֵּךְ חוֹלָה”… כֵּן אָמַר וַיֵעָלֵם.

“אִמִּי” – פָּנִיתִי אֶל הוֹרָתִי בִשְׁאֵלָה בְלַחַשׁ: “הֶהָיוּ גַם פְּנֵי אָבִי כִּפְנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

עֵינֵי אִמִּי מָלְאוּ דְמָעוֹת וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה…

אֶת חֲלוֹמִי לֹא סִפַּרְתִּי לְאִמִּי, כִּי יָרֵאתִי פֶּן אַעֲצִיבָהּ עוֹד יוֹתֵר.

וּבָעֶרֶב יָצָאתִי לָשׂוּחַ עִם אִמִּי. בְּכָל הַדֶּרֶךְ הֶחֱשֵׁיתִי, בִּרְאוֹתִי כִּי אִמִּי חוֹשֶׁבֶת לָהּ כָּל הַיּוֹם דּוֹמֵמָה, וְכִמְעַט שֶׁאֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת בְּדַבְּרִי אֵלֶיהָ…

הַחוֹלָה הִיא אִמִּי, כַּאֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי בַחֲלוֹם?

אִמִּי הָאֻמְלָלָה! – וּמָה הִיא הָרְפוּאָה אֲשֶׁר יָבִיא לָךְ הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?…

יָשַׁבְנוּ עַל אַחַת הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת בְּפִנַּת הַגָּן, בְּמִשְׁעוֹל אָפֵל.

“שָׂרָה…” – פָּנְתָה אֵלַי אִמִּי וְתַבֵּט בְּעֵינַי וְתִדֹּם.

“מַה לָךְ, אִמִּי?”

“הוּא… יוֹסֵף… הֲלֹא הוּא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, חָפֵץ… חָפֵץ הוּא לָקַחַת… לָקַחַת אוֹתִי לְאִשָּׁה וְלִהְיוֹת לָךְ כְּאָב…”

עוֹד הַפַּעַם מָלְאוּ עֵינֵי אִמִּי דְמָעוֹת… וַאֲנִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְקִרְבִּי: לָמָּה לִי אָב, אִם אֵם כָּזֹאת לִי?… “הוֹ, חוֹלָה אַתְּ וּמִשְׁתַּעֶלֶת, אִמִּי!” – הָמָה לִבִּי בְּקִרְבִּי: “אֲבָל בַּמֶּה יְרַפְּאֵךְ סְפַרְדִּי?…”

“הֲתַעַבְדִי גַּם אָז כָּל הַיּוֹם בַּמְּכוֹנָה?” – שְׁאַלְתִּיהָ.

“לֹא, בִּתִּי… לֹא אֶתְפֹּר…”

“כִּי אָז – הִנָּשְׂאִי לוֹ, אִ־מִּי! הִנָּשֵׂ־אִי!” – קָרָאתִי וְאָלִיט פָּנַי בְּחֵיקָהּ.

חַשְׁתִּי כִּי לִבִּי הוֹלֵם בְּחָזִי כְּפַטִּישׁ, עַד כִּי נִבְהַלְתִּי – וְקוֹל בְּכִיָּתִי פָרַץ מִגְּרוֹנִי בִּגְנִיחוֹת חֲזָקוֹת, עַד כְּדֵי בוּשָׁה.

וְלָמָּה כָךְ?…