סִפּוּר יְתוֹמָה

 

א    🔗

אֶת אָבִי אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת, אַךְ אֶת אִמִּי, – אִמָּא שֶׁלִּי – אוֹתָהּ אֲנִי זוֹכֶרֶת וְזוֹכֶרֶת…

הִיא חִוְרַת פָּנִים וְרָזָה, אַךְ עוֹר פָּנֶיהָ רַךְ הוּא, וְרֵיחוֹ – רֵיחַ אֵם, רֵיחַ חַיָּתִי… וְעֵינֶיהָ – עֵינַיִם חֲבִיבוֹת, עֵינַיִם שְׁחֹרוֹת, הֵן נִשְׁקָפוֹת אֵלַי מִמִּשְׁקָעָן הַכֵּהֶה וּמְפִיקוֹת לֵאוּת, תּוּגָה חֲרִישִׁית וְחֶמְלָה רַבָּה, – אַבִּיטָהּ בָהֶן וְגַם אֲנִי אָז חֲמֹל אֶחְמֹל, רַחֵם אֲרַחֵם וְלֹא אֵדַע מָה…

אִמִּי – אֶגַּשׁ עָדֶיהָ, אֶתְמֹךְ רֹאשִׁי בְחֵיקָהּ, וְהִיא הַעֲבִיר תַּעֲבִיר עַל שַׂעֲרוֹתַי אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת, שֶׁהָאַחַת מֵהֶן חֲבוּשָׁה תָמִיד בְּבֵית אֶצְבַּע נְחֹשֶׁת, – רֶגַע נַבִּיט אִשָּׁה אֶל עֵינֵי אֲחוֹתָהּ, אָז תָּכֹף רֹאשָׁהּ עָלַי, פֶּה אֶל פֶּה נִשְׁאַף, וּנְנַשֵּׁק שְׂפָתַיִם, – וּמְתוּקָה הִיא הַנְּשִׁיקָה.

וְעוֹד נְשִׁיקָה שְׁמוּרָה לָנוּ: יֵשׁ שֶׁאַחֲרֵי אָכְלִי וְצַחֲקִי מְעַט אֶת אִמִּי, אֶתְרַפֵּק עָלֶיהָ עַד גַּעְתִּי בִשְׂפָתִי לַפִּלְפֶּלֶת הַשְּׁחוֹרָה שֶׁבְּרֹאשׁ לֶחְיָהּ, וּבִנְשִׁיקָה דַקָּה, דַקָּה וַאֲרֻכָּה אָמֹץ אֶת הַפִּלְפֶּלֶת הַקְּטַנָּה – וּכְמִיץ פְּרָחִים אָז בְּפִי!…

וְאִמִּי יוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְתוֹפֶרֶת. לֹא אֶרְאֶה בְשִּׁכְבָה וְלֹא אֶרְאֶה בְקּוּמָהּ; דְּפִיקָתָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתְּפִירָה תְּיַשְׁנְנִי בַלַּיְלָה וּתְעִירֵנִי בַבֹּקֶר.

וְיֵשׁ שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי הַמְּכוֹנָה הִיא מַלְאָךְ רַע, מַלְאָךְ נוֹגֵשׂ, הָעוֹמֵד וְדוֹפֵק וְקוֹרֵא אֶל אִמִּי כָּל הַיּוֹם: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…” וְאִמִּי אֵינָהּ יְכֹלָה לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָהּ, כְּמוֹ הֻגְּשָׁה בִנְחֻשְׁתַּיִם אֶל הַמְּכוֹנָה, לָשֶׁבֶת וְלַעֲבֹד עָלֶיהָ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

הִיא תַעֲבֹד וְתִדֹּם, כָּךְ הֻטַּל עָלֶיהָ… רַק בַּלַּיְלָה, כִּי אֶשְׁכַּב לִישֹׁן בְמִטָּתֵנוּ, וְהַמַּלְאָךְ הָרַע עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עָלֶיהָ וְדוֹפֵק בָּהּ: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי” – אָז תִּתֵּן אִמִּי בְשִׁיר קוֹלָהּ; וְהַקּוֹל קוֹל דַּק וְצָרוּד כִּמְעַט וְקוֹבֵל בְּתוּגָה, – וּכְמוֹ נְשָׁמָה אֻמְלָלָה יְתוֹמָה מְרַחֶפֶת אָז בְּחַדְרֵנוּ הַקָּטֹן, תֶּהְגֶּה נְכָאִים, תִּתְפַּלֵּל מִן הַמֵּצַר – וְנַפְשִׁי מִשְׁתּוֹחַחַת וּמִתְפַּלֶּלֶת גַּם הִיא –

“אוֹי, הָאֵל הַטּוֹב!” – אֶתְאַנַּח וְאֶתְכַּנֵּס תַּחַת הַמִּכְסֶה, בְּדַעְתִּי כִּי הָאֵל הַטּוֹב, טוֹב מְאֹד, כִּי הֲלֹא יֵשׁ לִי אֵם טוֹבָה הַמְשׁוֹרֶרֶת כָּכָה בִנְעִימָה בִדְמִי הַלָּיִל, – אֲבָל מַה טוֹב וּמַה גָּדוֹל הָיָה חַסְדּוֹ עוֹד, לוּ פָדָה אֶת אִמִּי כִמְעַט מִן הַמְּכוֹנָה, וְיָצְאָה לָשׂוּחַ אִתִּי מִדֵּי עֶרֶב בְּעֶרֶב, וְרָאִיתִי גַּם בְּשִׁכְבָהּ וְגַם בְּקוּמָהּ…

כִּי עַל כֵּן אֲנִי אוֹהֶבֶת כָּכָה אֶת הַשַּׁבָּת הַנְּעִימָה, כִּי הִיא בְּבוֹאָהּ מְשַׁנָּה אֶת הַכֹּל לְטוֹב:

בַּבֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהִנֵּה כְמוֹ בְשׂוֹרָה טוֹבָה בָאָה מִמָּרוֹם וּמִלְּאָה אֶת חַדְרֵנוּ! בַּבֹּקֶר הַהוּא לֹא תְּעִירֵנִי דְּפִיקַת הַמְּכוֹנָה כִּי אִם נְשִׁיקַת אִמִּי, הַגּוֹחֶנֶת עָלַי וְקוֹרֵאת לִי:

“קוּמִי, שָׂרָתִי שֶׁלִּי, וְנֵלֵךְ לַשּׁוּק!”

הֶאָח! – לָלֶכֶת לַשּׁוּק וְיַחַד עִם אִמִּי! – וּכְמוֹ שְׁאוֹן הַשּׁוּק וְרֵיחוֹ, רֵיחַ דָּגִים וְרֵיחַ פֵּרוֹת וִירָקוֹת יַגִּיעוּ עַד מִטָּתִי, יְעִירוּנִי וִיאַמְּצוּנִי, רֶגַע – וְהִנְנִי עוֹמֶדֶת לְבוּשָׁה וּרְחוּצָה וְסוֹרֶקֶת אֶת שְׂעַר רֹאשִׁי לִפְנֵי הָרְאִי הַקָּטֹן, הָעוֹמֵד עַל סַף חַלּוֹנֵנוּ, וְאִמִּי בְתוֹךְ כָּךְ מְכַוֶּנֶת בֶּחָדֶר:

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה” – תִּלְחַשְׁנָה לִי כָל פִּנּוֹת בֵּיתֵנוּ.

“הַשַּׁבָּת, הַשַּׁבָּת קְרֵבָה וּבָאָה!” – יִרְעַשׁ הַשּׁוּק וּמְלֹאוֹ, בְּלֶכְתֵּנוּ בוֹ וְסַלֵינוּ בְיָדֵינוּ לְצָרְכֵי הַשַּׁבָּת. – וְנָשִׁים וּנְעָרִים וּנְעָרוֹת, גַּם גְּבָרִים בַּעֲלֵי־בָּתִּים עוֹבְרִים וְשָׁבִים, יָסֹבּוּ עַל הַדָּגִים, יָצוּרוּ עַל גַל יְרָקוֹת, שׁוֹקְלִים וְנוֹתְנִים.

“לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד שַׁבָּת!” – נִשְׁמָע לִי פַּעַם בְּפַעַם מִפִּי הַנָּשִׁים הַקּוֹנוֹת, וְגַם אִמִּי קוֹנָה. – “לִכְבוֹד שַׁבָּת” תִּקְנֶה מִכֹּל, אַף כִּי רַק מְעַט מְעָט. סַלִּי וְסַלָּהּ יִכְבְּדוּ מִמַּשָּׂא חַלּוֹת קְלוּעוֹת, תַּפּוּחִים, דָּגִים, כְּרוּב וּשְׁאַר יְרָקוֹת – וְלִבִּי יֵקַל, יֵקַל עַד כְּדֵי לְרַחֵף כַּיוֹנָה מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם…

וּבְכָל הַיּוֹם הַהוּא תַעֲבֹד אִמִּי עֲבוֹדַת מִשְׁנֶה: אָז יֵשׁ לָהּ גַּם לְבַשֵּׁל וּלְהָכִין לִכְבוֹד שַׁבָּת, גַּם “לִגְמֹר וּלְהַחֲזִיר” מְלַאכְתָּהּ, – וְעַל כֵּן הִיא נֶחְפָּזָה כָל הַיּוֹם.

אָמְנָם, גַּם אֲנִי עָזֹר אֶעֱזֹר לָהּ בְּכָל אֲשֶׁר אוּכַל: אֶעֱמֹד וְאֶשְׁמֹר כִּגְדוֹלָה בְּכַף־הַפָּרוּר שֶׁבְּיָדִי עַל הַתַּבְשִׁילִים שֶׁלֹּא יִקְדְּחוּ וְשֶׁלֹּא יָצִיפוּ בְרָתְחָם; הָלֹךְ אֵלֵךְ גַּם לִקְנוֹת מָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ שֶׁל אִמִּי, וְאַף יֵשׁ שֶׁתִּשְׁלָחֵנִי לְהַחֲזִיר מְלָאכָה לִבְעָלֶיהָ, – בִּכְלָל, יָדֵינוּ מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה!

וַיְהִי עֶרֶב… עֲיֵפָה אִמִּי וִיגֵעָה, אֲבָל שַׁלְוָה וְחֻפְשָׁה סְבִיבָהּ, וְנֹגַהּ לָהּ גַּם לִי גַּם לְכָל חַדְרֵנוּ הַמְכֻוָּן, מֵאוֹר שְׁנֵי “נֵרוֹת הַבְּרָכָה”, אֲשֶׁר נוֹסְפוּ עַל הָעֲשָׁשִׁית הַבּוֹעֶרֶת. אַף גִּזְרַת אֶרֶג קְטַנָּה אוֹ גְלִיל חוּטִים כָּל שֶׁהוּא לֹא יֵרָאֶה בְכָל הַבַּיִת.

גַּם הַמְּכוֹנָה אַף הִיא הִסְתִּירָה פָנֶיהָ – כִּי הֲלֹא תֵבוֹשׁ הֲלֹא תִכָּלֵם בְּגַלְגִּלֶּיהָ וִיתֵדוֹתֶיהָ וּבִרְצוּעָתָהּ הַמְזֹהֶמֶת מִפְּנֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה!…

אֶצְלֵנוּ אֵין מְקַדְּשִׁים עַל הַיַּיִן בְּקוֹל רִנָּה, כִּי גֶּבֶר אֵין בְּבֵיתֵנוּ, לֹא אָב וְלֹא בֵן, וּבִכְלָל אֵין שִׂמְחָה בְּבֵיתֵנוּ, רַק מְנוּחָה – אֲבָל גַּם הַמְּנוּחָה נָעֵמָה…

וּבְשָׁכְבִי – תִּשְׁכַּב אָז גַּם אִמִּי אִתִּי לִישׁוֹן בַּמִּטָּה, וְהַמִּטָּה לִי אָז כְּנַחַל עֲדָנִים! דְּבֵקָה בְאִמִּי הַיְקָרָה, חֲבוּקוֹת נִשְׁכַּב יַחַד, נְדַבֵּר בְּלַחַשׁ עַד הֵאָחֲזִי בְחַבְלֵי שֵׁנָה, וְאָז הַסְתֵּר אַסְתִּיר רֹאשִׁי בֵין שָׁדֶיהָ וְכֵן אֶרְדֵמָהּ…

וּבַבֹּקֶר – הֶאָח, בַּהֲקִיצִי בַבֹּקֶר! – הֵן עֵינֵי אִמִּי הַפְּקוּחוֹת כְּבָר שׁוֹמְרוֹת וּמְחַכּוֹת לִי. "אָז¹ תָּחֵל לְגָרֵד בְּרֹאשִׁי, וּפִתְאֹם – תְּחַכְּכֵנִי בְבֵית־הַשֶּׁחִי וְאֶתְנַעֵר בִּצְחוֹק וְאֶתְפַּתֵּל כְּגוּר חָתוּל תַּחַת הַמִּכְסֶה, וְגַם אִמִּי צוֹחֶקֶת – וּמַה טּוֹבָה הִיא בְצַחֲקָה!

וְעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת בִּמְעַט שֵׁנָה, בִּמְעַט קְרִיאָה, – יֵשׁ שֶׁאִמִּי קוֹרְאָה לָהּ לְעַצְמָהּ וְיֵשׁ שֶׁהִיא קוֹרְאָהּ בְאָזְנַי וְאֶשְׁמַע גַּם אָנִי.

מוֹדָעִים אֵין לָנוּ; אֵין אִישׁ בָּא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ וְאֵין אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לְבַקֵּר אִישׁ (כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי יֵשׁ לִי בַחֲצַר מוֹשָׁבֵנוּ שְׁתֵּי רַעֲיוֹת, אֲבָל לְאִמִּי אֵין כָּל רַעֲיָה) – וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּטֶרֶם תֵּצֵא הַשַּׁבָּת, וּלְקָחַתְנִי אִמִּי וְיָצְאָה אִתִּי לָשׂוּחַ. – וּמָה יָשְׁרָה אָז קוֹמַת אִמִּי; הָרֹאשׁ, הַכָּפוּף כָּל יְמֵי הַחוֹל, בְּשִׁבְתָּהּ עַל עֲבוֹדָתָהּ – יָרוּם, וְעֵינֶיהָ תַּבֵּטְנָה בִמְנוּחָה שַׁאֲנַנָּה וּנְעִימָה.

וּמָה יָפָה הֲלִיכַת אִמִּי; אֵין אִישׁ וְאִשָּׁה בְכָל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים, אֲשֶׁר יַעַבְרוּ בְקַו יָשָׁר כְּמוֹ אִמִּי! הִיא, כְּמוֹ עַל תִּקְוַת חוּט מָתוּחַ כֵּן תַּעֲבֹר לָהּ יָשָׁר־יָשָׁר, אִם בָּרְחוֹב הָעִיר אִם בְּגַן הַטִּיּוּל, וּבְהַחֲזִיקָהּ יָדִי בְתוֹךְ יָדָהּ לֹא תִתֵּן גַּם לִי לִנְטוֹת מִן הַקַּו הַיָּשָׁר…

וְאִמִּי אָז בְּעֵינַי כִּגְבִירָה מְכֻבָּדָהּ, כְּשַׁבָּת הַמַּלְכָּה בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ!

 

ב    🔗

אִמִּי הֵחֵלָּה לְהִשְׁתַּעֵל פַּעַם בְּפַעַם.

“אֲחַזַתְנִי קָרָה, כְּפִי הַנִּרְאֶה” – אָמְרָה לִי. וּמֵאָז, בֹּקֶר בְּבֹקֶר תִּקַּח כּוֹס חָלָב לִמְזֹג אֶת הַטֵּה.

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה אֲשֶׁר תַּמְתִּיק לִי אִמִּי בְּסֻכָּר, לְפַת שַׁחֲרִית שֶׁלִּי.

וּמָתַי זֶה תֶּחְדַּל אִמִּי לְהִשְׁתַּעֵל? הֵן הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה הֲלֹא טוֹב הוּא עַד מְאֹד…

וְהָיָה בָעֶרֶב, בְּשָׁכְבִי לִישֹׁן, וְאִמִּי תָחֵל לְשׁוֹרֵר – וְהִנֵּה קוֹלָהּ נִפְסַק בְּשִׁעוּל טוֹרֵד…

אָז יֵשׁ אֲשֶׁר תַּנִּיחַ אִמִּי אֶת עֲבוֹדָתָהּ וְגַם הִיא תֵלֵךְ לִישֹׁן, – וּמָה טּוֹב! כִּי הִנֵּה חָדַל קוֹל הַמְּכוֹנָה עוֹד בְּטֶרֶם אֵרָדֵם, וְאִמִּי הֵחֵלָּה לְהִתְפַּשֵּׁט אֶת בְּגָדֶיהָ – עוֹד מְעַט וְאֶתְרַפֵּק וְאֶתְדַּבֵּק בְּאִמִּי הַיְקָרָה, וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ אָנוּמָהּ כְּיוֹנֵק…

אֲבָל מַדּוּעַ גַּם אִמִּי אֵינֶנָּה שְׂמֵחָה בְשִׁכְבָהּ כָּמוֹנִי?

הִיא תְחַבְּקֵנִי – וְיָדֶיהָ רָפוֹת… וְיֵשׁ שֶׁאָחוּשׁ כִּי רָטֹב גֵּוָהּ מִזֵּעָה.

וּבַחֲלוֹמִי רָאִיתִי כִּי נִפְתְּחָה הַמְּכוֹנָה הַאַכְזְרִיָה, יָד נַעֲלָמָה הֵסִירָה אֶת רֹאשָׁהּ וְתִלְחָצֵהוּ אֶל חֲזֵה אִמִּי, נָשְׁפוּ קִרְבֵי הַבַּרְזֶל כִּנְחָשִׁים וְיִתְהַפְּכוּ, – וַיֵצֵא הַמַּחַט וַיִדְקְרֶהָ בִּגְרוֹנָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: “טִיק, טִיק, טִיק” – וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת אָרְצָה…

מֶה הָיָה לָךְ אִמִּי, אִמִּי הַיְּקָרָה! – – – – –

אִישׁ אֶחָד, שָׁחֹם וִיפֵה עֵינַיִם, הֵחֵל לָבֹא אֶל בֵּיתֵנוּ מִדֵּי עֶרֶב בָּעֶרֶב – וּפְנֵי אִמִּי מִתְאַדְּמוֹת מִדֵּי בוֹאוֹ…

“מִי הוּא הָאָדוֹן הַזֶּה?” – שָׁאַלְתִּי אֶת אִמִּי,

“מְיֻדָּעִי הוּא, בֶּן עִירִי; הוּא בָא מֵעֲיָרַת מוֹלַדְתִּי”.

וְהָאִישׁ הַהוּא, כְּפִי הַנִּרְאֶה, אִישׁ טוֹב; מְדַבֵּר הוּא אֶל אִמִּי בְרַחֲמִים עַל עָבְדָה כָּל הַיּוֹם, עַל שִׁבְתָּהּ בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה וּכְמוֹ נִשְׁכָּחָה בִכְרַךְ גָּדוֹל זֶה, – וְאִמִּי, כְּפִי הַנִּרְאֶה, מְכַבֶּדֶת אוֹתוֹ גַּם הִיא בְלִבָּהּ, אַף כִּי לֹא תַרְבֶּה לְסַפֵּר לוֹ וּלְדַבֵּר לְפָנָיו.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, אֲבָל רֵיחַ הַטַּבָּק נוֹדֵף מִמֶּנּוּ… כִּמְעַט בְּכָל עֵת שִׁבְתּוֹ גַּלְגִּלֵּי עָשָׁן עוֹלִים, מִתְגַּלְגְּלִים וּמִתְפַּשְּׁטִים עַד אֲשֶׁר יִגֹּלּוּ כְסַדִין עַל פְּנֵי כָל הַחֶדֶר. הוּא שׁוֹאֵף עֲשַׁן סִיגָּרָתּוֹ בְצָמָא, מֵשִׁיב אֶת הֶעָשָׁן בְּרוּחַ פִּיו וּמִבְּעַד לִנְחִירֵי אַפּוֹ עַל שְׂפָמוֹ הָעָב וְהַמְעֻשָּׁן. פָּנָיו דַּקִּים וַאֲרֻכִּים וּמְכֻסִּים בִשְׂעָרוֹת קָשׁוֹת שֶׁל הַזָּקָן הַגְּדוּעָה, אֲבָל מִצְחוֹ רָם וּפִנּוֹתָיו עֲמֻקּוֹת, וְהוּא גוּפוֹ קוֹמָתוֹ יְשָׁרָה, וּבְצַחֲקוֹ מְעַט וְקָרְצוּ עֵינָיו בְּאַהֲבָה מִבֵּין לְקִמְטֵיהֶן הַדַּקִּים.

כְּפִי הַנִּרְאֶה מְיֻדָּעִים הֵם מִכְּבָר, אִמִּי וְהָאִישׁ הַזֶּה.

“הֲתִזְכְּרִי” – אָמַר פַּעַם אַחַת אֶל אִמִּי: "כַּאֲשֶׁר נִמְלַטְתְּ אָז אֶל בֵּיתֵנוּ, בְּהַדְבִּיק הַגֶּשֶׁם אוֹתָךְ וְאֶת רַעֲיוֹתַיִךְ, אָז בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, – וַאֲנִי מִהַרְתִּי וָאֶקַּח מְלֹא חָפְנַי אֱגוֹזִים וָאַגִּישׁ לָךְ? כָּל רַעֲיוֹתַיִךְ צָחֲקוּ אָז עָלֵינוּ וַתִּתְלַחֵשְׁנָה: “חָתָן וְכַלָּה, חָתָן וְכַלָּה” –

וְאַתְּ בּשְׁתְּ לָקַחַת מִיָּדַי… וּנְבוּאָתָן הֲרֵי לֹא נִתְקַיָּמָה…"

מַדּוּעַ בִּיֵּשׁ כָּכָה אֶת אִמִּי, עַד כִּי אָדְמוּ פָנֶיהָ וּבְעֵינֶיהָ נִקְווּ דְּמָעוֹת וְגַם נֶאֶנְחָה חֶרֶשׁ?…

מֵבִיא הוּא לִי לִפְעָמִים מַמְתַּקִּים, אַף סֵפֶר אָלֶף־בֵּית חָדָשׁ וּמְצֻיָּר יָפֶה קָנָה לִי, וְהוּא מְלַמְּדֵנִי גַם לִקְרֹא – וַאֲנִי חֲפֵצָה מְאֹד לִהְיוֹת מְלֻמֶּדֶת.

טוֹב הוּא הָאִישׁ, וּבְכָל זֹאת יְרֵאָה אֲנִי אוֹתוֹ בְלִבִּי וּתְמֵהָה לוֹ… גַּם רֵיחוֹ זָר לִי.

אִמִּי קוֹרֵאת לוֹ: מַר סְפַרְדִּי – אַךְ הוּא אוֹמֵר לָהּ פַּעַם בְּפַעַם: “לָמָּה תִּקְרְאִי לִי סְפַרְדִּי? קִרְאִי לִי יוֹסֵף, כַּאֲשֶׁר קְרָאַתְנִי אָז!”…

וְקוֹלוֹ רַךְ מְאֹד בְּדַבְּרוֹ.

וְהִנֵּה זֶה יָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר הֵחֵלָּה אִמִּי לִקְרֹא אוֹתוֹ בִשְׁמוֹ: “יוֹסֵף”…

וּבַלַּיְלָה לֹא תִמְצָא אִמִּי מָנוֹחַ. בְּעַרְשֵׂנוּ, הִיא מִתְהַפֶּכֶת מִצַּד אֶל צָד וּמִתְאַנַּחַת כָּל הַלַּיְלָה, עַד כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תְּעִירֵנִי מִשְּׁנָתִי בְהִתְנוֹדְדָה…

טוֹבַת לֵב הִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי בְשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, כִּי בְעוֹד שֶׁעֵינַי הָיוּ סְגוּרוֹת חַשְׁתִּי כִּי חֲבוּקָה אֲנִי בִידֵי אִמִּי הַטּוֹבָה… הִנֵּה מַבִּיטוֹת עָלַי עֵינֵי אִמִּי הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַטּוֹבוֹת… אֲבָל מַדּוּעַ הֵן מְפִיקוֹת עַצְבוּת כְּבֵדָה, הֲלֹא – שַׁבָּת הַיּוֹם?…

“שָׂרָתִי” – אָמְרָה לִי: “הָאוֹהֶבֶת אַתְּ אֶת הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

“כֵּן, אִמִּי” – עָנִיתִי: “הוּא אָדוֹן טוֹב מְאֹד, וַאֲנִי זֶה קוֹרְאָהּ הֵיטֵב בַּסֵּפֶר אֲשֶׁר הֵבִיא לִי” –

מַחֲרִישָׁה אִמָּא; נִרְאֶה, מִתְעַמֶּקֶת הִיא לַחֲשֹׁב.

אָז נִזְכַּר לִי חֲלוֹמִי שֶׁרָאִיתִי בַלַּיְלָה הַזֶּה. בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה נִכְנַס אָבִי וְיַבֵּט סְבִיבָיו בַּבַּיִת כִּמְבַקֵּשׁ מָה – וַיִּגַּשׁ וַיַּעֲמֹד לִמְרַאשׁוֹתַי וַיִתְבּוֹנֵן בִּי וְיִשָּׁקֵנִי בְמִצְחִי. נָשָׂאתִי אֵלָיו אֶת עֵינַי, בְּהַטּוֹתִי רֹאשִׁי לְאָחוֹר – וְאֶרְאֶה וּפָנָיו פְּנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, רַק זְקָנוֹ מְגֻדָּל יוֹתֵר: “לֹא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי אֲנִי, שׁוֹבֵבָה!” – דִּבֵּר אֵלַי בִּצְחוֹק קַל: “אֲנִי אָבִיךְ… וְהָאָדוֹן סְפַרְדִּי הוּא רוֹפֵא וְאִמֵּךְ חוֹלָה”… כֵּן אָמַר וַיֵעָלֵם.

“אִמִּי” – פָּנִיתִי אֶל הוֹרָתִי בִשְׁאֵלָה בְלַחַשׁ: “הֶהָיוּ גַם פְּנֵי אָבִי כִּפְנֵי הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?”

עֵינֵי אִמִּי מָלְאוּ דְמָעוֹת וְלֹא עָנְתָה מְאוּמָה…

אֶת חֲלוֹמִי לֹא סִפַּרְתִּי לְאִמִּי, כִּי יָרֵאתִי פֶּן אַעֲצִיבָהּ עוֹד יוֹתֵר.

וּבָעֶרֶב יָצָאתִי לָשׂוּחַ עִם אִמִּי. בְּכָל הַדֶּרֶךְ הֶחֱשֵׁיתִי, בִּרְאוֹתִי כִּי אִמִּי חוֹשֶׁבֶת לָהּ כָּל הַיּוֹם דּוֹמֵמָה, וְכִמְעַט שֶׁאֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת בְּדַבְּרִי אֵלֶיהָ…

הַחוֹלָה הִיא אִמִּי, כַּאֲשֶׁר אָמַר לִי אָבִי בַחֲלוֹם?

אִמִּי הָאֻמְלָלָה! – וּמָה הִיא הָרְפוּאָה אֲשֶׁר יָבִיא לָךְ הָאָדוֹן סְפַרְדִּי?…

יָשַׁבְנוּ עַל אַחַת הָאֲבָנִים הַגְּדוֹלוֹת בְּפִנַּת הַגָּן, בְּמִשְׁעוֹל אָפֵל.

“שָׂרָה…” – פָּנְתָה אֵלַי אִמִּי וְתַבֵּט בְּעֵינַי וְתִדֹּם.

“מַה לָךְ, אִמִּי?”

“הוּא… יוֹסֵף… הֲלֹא הוּא הָאָדוֹן סְפַרְדִּי, חָפֵץ… חָפֵץ הוּא לָקַחַת… לָקַחַת אוֹתִי לְאִשָּׁה וְלִהְיוֹת לָךְ כְּאָב…”

עוֹד הַפַּעַם מָלְאוּ עֵינֵי אִמִּי דְמָעוֹת… וַאֲנִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְקִרְבִּי: לָמָּה לִי אָב, אִם אֵם כָּזֹאת לִי?… “הוֹ, חוֹלָה אַתְּ וּמִשְׁתַּעֶלֶת, אִמִּי!” – הָמָה לִבִּי בְּקִרְבִּי: “אֲבָל בַּמֶּה יְרַפְּאֵךְ סְפַרְדִּי?…”

“הֲתַעַבְדִי גַּם אָז כָּל הַיּוֹם בַּמְּכוֹנָה?” – שְׁאַלְתִּיהָ.

“לֹא, בִּתִּי… לֹא אֶתְפֹּר…”

“כִּי אָז – הִנָּשְׂאִי לוֹ, אִ־מִּי! הִנָּשֵׂ־אִי!” – קָרָאתִי וְאָלִיט פָּנַי בְּחֵיקָהּ.

חַשְׁתִּי כִּי לִבִּי הוֹלֵם בְּחָזִי כְּפַטִּישׁ, עַד כִּי נִבְהַלְתִּי – וְקוֹל בְּכִיָּתִי פָרַץ מִגְּרוֹנִי בִּגְנִיחוֹת חֲזָקוֹת, עַד כְּדֵי בוּשָׁה.

וְלָמָּה כָךְ?…

 

ג    🔗

“הוּא…” אֵיךְ אֶקְרָאֵהוּ? הֵן לֹא אָבִי אַף לֹא דוֹדִי הִנֵּהוּ… אַךְ הוּא “לָקַח” אֶת אִמִּי…

הוּא לְקָחָהּ, – וְגַם אֲנִי הֵן לֹא נִשְׁאַרְתִּי בִלְעָדֶיהָ; אַךְ בְּכָל זֹאת…

“מָרַת סְפַרְדִּי”, קוֹרְאִים לְאִמִּי, וְהִיא עוֹנָה עַל הַכִּנּוּי הַזֶּה כְּאִלּוּ נוֹלְדָה וְגָדְלָה בוֹ, – וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הֲלֹא שַׁלְמוֹן וְלֹא סְפַרְדִּי.

אֲנִי וְאִמִּי – וּפִתְאֹם הָיְתָה אִמִּי לִ"סְפַרְדִּי" – לְאַחֶרֶת, וְרַק אֲנִי נוֹתַרְתִּי שַׁלְמוֹן…

אַךְ צְחוֹק הוּא: אֲנִי “שַׁלְמוֹן” וְאִמִּי – אִמִּי “סְפַרְדִּי”. אֲבָל מַדּוּעַ אֲנִי בוֹכָה?…

עָזַבְנוּ אֶת חָדַרְנוּ הַקָּטֹן, כִּי “הוּא” שָׂכַר דִּירָה אַחֶרֶת נָאָה מִזּוֹ.

בְּחֶדֶר אֶחָד קָטֹן שְׁתֵּי מִטּוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ… הַמִּטּוֹת – בַּרְזֶל, וְעַל רִקוּעֵי פַחֵיהֶן, בְּקִירוֹת מַרְגְּלוֹתֵיהֶן, צִיּוּר הַלּוֹקֵחַ לְבָבִי: בֵּית אִכָּרִים – מִיָּמִין לַבַּיִת יָשִׁיתוּ עֵצִים צִלָּם, וְלִפְנֵיהֶם אֲרֻבַּת יוֹנִים עַל עַמּוּד גָּבוֹהַּ, וּשְׁתֵּי יוֹנִים צַחוֹת מִתְעוֹפְפוֹת שָׁבוֹת אֶל אֲרֻבָּתָן… וְשָׁם מִתַּחַת, עַל נְהַר תְּכֵלֶת שָׁקֵט, בְּסִירַת דּוּגָה, אֲשֶׁר פֵּרְשָׂה אֶת מִפְרָשָׂהּ הַלָּבָן כְּכָנָף גְּדוֹלָה, נוֹסְעִים עֶלֶם וְעַלְמָה; הַמַּלָּח נוֹהֵג בְּסִירָה, בִּשְׁנֵי מְשׁוֹטָיו יַךְ וִיִבַקַּע אֶת רְאִי הַמָּיִם…

וּמַדּוּעַ עָזְבוּ אֵלּוּ אֶת בֵּיתָם הַיָּפֶה הַשַּׁאֲנָן אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע? אָנָה פְנֵיהֶם מוּעָדוֹת?… הַיּוֹנִים שָׁבוֹת וְהֵם יוֹצְאִים, – לָמָּה? כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה הֵם נוֹסְעִים וּמִמְּקוֹמָם לֹא יָמוּשׁוּ – מָתַי זֶה יָבֹאוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצָם וְרָאִיתִי מָה הוּא?

אֲבָל הַצִּיּוּר כָּלָה, הַיּוֹם כָּלָה – וּלְדַרְכָּם אֵין סוֹף…

עוֹדֶנִּי פְתַיָּה וּקְטַנָּה!

קְטַנָּה? וַהֲלֹא כְבָר יְשֵׁנָה אֲנִי יְחִידָה כְנַעֲרָה גְּדוֹלָה בַחֲדַר־הָאֹכֶל, – כִּי בֶאֱמֶת, עַד מָתַי יֵשׁ לִישֹׁן עִם הָאֵם?…

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר בְּקוֹמִי בַבֹּקֶר וְ"הוּא" זֶה אֵינוֹ בַחֲדַר־הַמִּשְׁכָּב וְאִמִּי עוֹדֶנָּה שׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָהּ, אָז אֵרֵד עֲרֻמָּה מִמִּטָּתִי, אֶתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ וּפִתְאֹם – קְפֹץ אֶל אִמִּי תַחַת הַמִּכְסֶה! וּמַה תִּשְׂמַח אָז אִמִּי עָלַי, מַה תֵּיטִיב לְדַגְדְּגֵנִי – הוֹ־הוֹ! עוֹד מְעַט וְאֶגְוַע מִצְּחוֹק!

אָמְנָם טוֹב לִהְיוֹת נַעֲרָה גְדוֹלָה, “עַלְמָה” נִכְבָּדָה, אֲבָל יֵשׁ אֲשֶׁר טוֹב מִזֶּה לִהְיוֹת נַעֲרָה קְטַנָּה וְלִשְׁכַּב עוֹד עִם הָאֵם.

וְהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, חֲדַר־הָאֹכֶל, מְרֻוָּח הוּא וְכֵלִים חֲדָשִׁים בּוֹ. גַּם אֵלֶּה הַכֵּלִים הַקְּטַנִּים וְהַסַּפָּה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אִמִּי מֵחַדְרֵנוּ הַהוּא, יָפוּ עַתָּה פֹה בְיוֹתֵר, – אֲבָל פְּנֵיהֶם שֻׁנּוּ בְעֵינָי; יֵשׁ שֶׁאֶרְאֵם וְלֹא אַכִּירֵם, כְּמוֹ לֹא גֻדַּלְתִּי בֵינֵיהֶם כָּל יָמָי… גַּם הַמְּכוֹנָה הָאַכְזְרִיָּה הוּטְבָה, הִיא עוֹמֶדֶת לָהּ חֶרֶשׁ בְּפִנָּה נִשְׁכָּחָה וְרֹאשָׁהּ סָגוּר תַּחַת תֵּבַת־עֵץ יָפָה.

וְהָאוֹר גָּדוֹל בְּחַדְרֵנוּ עַד כִּי יֵשׁ שֶׁאֹמַר: אַךְ חַג לָנוּ הַיּוֹם! – וְיֵשׁ שֶׁבְּהִשָׁאֲרִי לְבַדִּי בַחֶדֶר, וְהִנֵּה נִדְמָה לִי, כִּי הַמְּכוֹנָה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא – וַאֲנִי יְרֵאָה פֶּן אָעִיר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ וְהֵקִיצָה וְשָׁבָה לְעַנּוֹת אֶת נֶפֶשׁ אִמִּי…

בִּכְלָל, נַעֲשֵׂיתִי פַחְדָּנִית גְּדוֹלָה; יֵשׁ שֶׁאֲנִי תוֹהָה מִיִּרְאָה וּמֹרֶךְ לֵב, אֲשֶׁר יִתְּנוּ בְלִבִּי דְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם רוּחַ חַיִּים, וַאֲנִי מַבֶּטֶת עֲלֵיהֶן בְּעֵין חֲשָׁד…

הִנֵּה – מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת אָהַבְתִּי בְיוֹתֵר אֶת הָרְאִי הַגָּדוֹל, וְהָיָה בְהִשָּׁאֲרִי לְבַדִּי בַחֶדֶר אֶעֱלֶה עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר מִמּוּלוֹ וּתְמוּנָתִי נִשְׁקֶפֶת לִי מִכַּף רַגְלִי עַד רֹאשִׁי; אָז עָשׂה אֶעֱשֶׂה לְפָנָיו פָּנִים שׁוֹנִים בְּהַעֲוָיוֹת וּתְנוּעוֹת שׁוֹנוֹת, לִלְמֹד לָדַעַת תְּמוּנָתִי בְצַחֲקִי, בְּאָכְלִי, בְּנָשְׁקִי אֶת אִמִּי, אוֹ בְּבָרְכִי בְשָׁלוֹם וְכַדּוֹמֶה, – וּבְלִבִּי אַךְ אֶצְחַק לַנַּעֲרָה הַשּׁוֹבֵבָה וְהַפְּתַיָּה אֲשֶׁר שָׁם בָּרְאִי, הַחֲפֵצָה לִהְיוֹת לִגְדוֹלָה, – הֵן עוֹדֶנָּה קְטַנָּה וְרָזָה! לִי אוֹמֶרֶת אִמִּי כִּי “עַלְמָה” אָנִי, אֲבָל הִיא – זֹאת שֶׁבָּרְאִי – מִי הִיא? הָאֵלֶּה פָנָי? הֲזֹאת – אָנֹכִי?… זָרִים לִי הַפָּנִים הָאֵלֶּה מִכֹּל וָכֹל, עוֹד לֹא רָאִיתִי פָנִים כָּאֵלֶּה מֵעוֹלָם!…

וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מַכִּירָה אֶת עַצְמִי בָרְאִי כִּי זֹאת – אָנֹכִי; וְאָז יִמְצְאוּ פָנַי חֵן בְּעֵינָי: לִי גַם עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, לִי גַם קְוֻצּוֹת – טַבָּעוֹת שְׁחוֹרוֹת עַל רֹאשִׁי וְעָרְפִּי, גַּם אָזְנַיִם קְטַנּוֹת, וְאַפִּי – מָה אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת אַפִּי! – הוּא יָשָׁר, יָשָׁר וְלֹא אָרֹךְ! – וּכְשֶׁאֲנִי מְקַמֶּצֶת אֶת שְׂפָתַי אָז הִנְנִי מַמָּשׁ כִּגְדוֹלָה!…

אַךְ פִּתְאֹם יִפֹּל עָלַי פַּחַד אֲשֶׁר לֹא אֵדַע שַׁחֲרוֹ… נִדְמָה לִי, כִּי עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת נִתְעַלְּמָה בַבָּיִת, אֲחוֹרֵי הָרְאִי, אוֹ תַּחַת הַסַּפָּה, אֲבָל הִיא תָמִיד עִמָּנוּ, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְעוֹיֶנֶת הִיא אוֹתָנוּ, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל כָּל מַעֲשֵׂינוּ – וְנִבְהָלָה אֶבְרַח מִן הַבַּיִת…

וְאִמִּי עוֹדֶנָּה אוֹמֶרֶת כִּי הָיִיתִי “עַלְמָה”, – הֵן לוּ יָדְעָה פַחְדִּי, כִּי אָז צָחֲקָה עַל הַיַּלְדָּה הַנִּבְעָרָהּ אֲשֶׁר לָהּ!

וְאָמְנָם, אִמִּי נוֹחָה עַתָּה לִצְחֹק: הִיא כְּמוֹ חִדְּשָׁה נְעוּרֶיהָ, וְעֵינֶיהָ בְּרָצוֹן תַּבֵּטְנָה. כָּל הַיּוֹם הִיא עוֹסֶקֶת בַּבַּיִת, אוֹרֶגֶת וְרוֹקֶמֶת, גַּם אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי אֶרֶג וְרֶקֶם – אָמְנָם פְּשׁוּטִים. רַק שְׁתֵּי פְעָמִים הוֹרַתְנִי אִמִּי – וַאֲנִי זֶה יוֹדַעַת, וְיָשֹׁב אֵשֵׁב לִי גַּם אָנֹכִי וּ"מְלֶאכֶת־יָד" בְּיָדִי. וְאִמִּי הִיא גַּם הִתְפָּאֲרָה בִמְלַאכְתִּי לְפָנָיו – לִפְנֵי אִישָּהּ, כִּי עֲבוֹדָתִי מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּיָדַי בְּנִקָּיוֹן.

וּבִהְיוֹת הָעֶרֶב וְ"הוּא" שָׁב מִן הַקָּנְטוֹר (הוּא עוֹרֵךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת, כֵּן אָמְרָה לִי אִמִּי) – וְגָדְלָה הַשִּׂמְחָה וְרָמוּ הַקּוֹלוֹת בְּבֵיתֵנוּ; אַךְ – לָמָּה אֲכַחֵד? – יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם יֶחֱרֶה לִי בִּרְאוֹתִי כִּי אִמִּי שְׂמֵחָה בוֹ לִפְעָמִים בְּיוֹתֵר, עַד אֲשֶׁר אֹמַר כִּי אֲנִי נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלִּבָּהּ… וְ"הוּא" גַם יִקָּחָהּ וְיוֹשִׁיבֶנָּה עַל בִּרְכָּיו, יִתְעַלֵּס בָּהּ, כַּאֲשֶׁר תִּתְעַלֵּס אִמִּי בִי… וַאֲנִי – לוּלֵי בוֹשְׁתִּי כִּי אָז בָרַחְתִּי, אֶל אֱלֹהִים יוֹדֵעַ אָנָה! – – – הֵן “הוּא” לֹא אָבִי הוּא, וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יִקָּחֵנִי וַיּוֹשִׁיבַנִי בְעַל כָּרְחִי עַל בִּרְכָּיו אֶשְׁתַּמֵּט מִפָּנָיו, כִּי אָנֹכִי הִנְנִי בוֹשָׁה מִפָּנָיו.

וּמֶה הָיָה לוּ יָדְעָה אִמִּי, כִּי אָבִי מִסְתַּתֵּר פֹּה בְחַדְרֵנוּ תָמִיד וְרוֹאֶה בַכֹּל?…

אֲבָל מִי הוּא אָבִי? – אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ כְלָל. פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַחֲלוֹם הַלַּיְלָה וּפָנָיו מִשְׁתַּנִּים גַּם בְּאוֹתוֹ הַחֲלוֹם מֵרֶגַע לְרֶגַע… אֵין לוֹ צוּרָה קַיֶּמֶת, וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַכִּירָה בוֹ בְהֵרָאוֹתוֹ.

*

“דּוֹדִי” – כֵּן אֶקְרָא “אוֹתוֹ” מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֱבִיאַנִי לְבֵית הַסֵּפֶר – מִתְפַּלֵּא עַל הַתּוּשִׁיָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְבֵית הַסֵּפֶר. וּמָה יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא עַל זֶה? הֵן אֶסְתֵּר־בַּת־מָרְדְּכַי מוֹרָתֵנוּ תֵּיטִיב לְבָאֵר אֶת דְּבָרֶיהָ וְדִבְרֵי הַסְּפָרִים, אַף גַּם תַּרְאֶה עַל כָּל עִנְיָן דְּבָרִים וּתְמוּנוֹת וְהִיא גַּם אוֹהֶבֶת מְאֹד אֶת כָּל תַּלְמִידוֹתֶיהָ, עַד כִּי יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא, אֵיכָה יֶשְׁנָן עוֹד תַּלְמִידוֹת כְּאֵיזְמַאן הַשְּׁחוֹרָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מְאוּמָה? יֶשְׁנָן נְעָרוֹת שֶׁאֵינָן אוֹהֲבוֹת לִלְמֹד וְעַל כֵּן אֵינָן יוֹדְעוֹת. וּמָה פְּתַיּוֹת הֵן הַנְּעָרוֹת הָהֵן אִם אֵינָן אוֹהֲבוֹת אֶת הַלִּמּוּדִים. בִּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבֹאִי בְבֵית הַסֵּפֶר הוּשַׁבְתִּי עַל יְדֵי בֵּיְלִין, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ הִיא אֵינֶנָּה יְכֹלָה לָשֶׁבֶת עַל מְקוֹמָהּ, וְאַךְ סֹב תִּסְתּוֹבֵב עַל מְקוֹמָהּ, כְּמוֹ בְכַוָּנָה לִמְחוֹת אֶת הַצֶּבַע מִמְּקוֹם מוֹשָׁבָה, וּבְהִסְתּוֹבְבָהּ תֶּהֶדְפֵנִי בְצַד וּבְכָתֵף וּבְרַגְלֶיהָ, הַמְּבַקְּשׁוֹת מָקוֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְאֵינָן מוֹצְאוֹת – מִי יִתֵּן לָהֶן עֵינַיִם, לְרַגְלֶיהָ, אוּלַי יוּכְלוּ לִמְצֹא מְקוֹמָן אַיֵּהוּ! – וְאֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי רָאֲתָה אֶת מְבוּכָתִי וַתֵּצַו לְבֵיְלִין לָצֵאת, וּבִמְקוֹמָהּ הוֹשִׁיבָה אֶת רוֹזֶנְצְוַיְג, וְאֶת בֵּיֵלִין הוֹשִׁיבָה לְבַדָּהּ. וְרוֹזֶנְצְוַיְג, אָמְנָם נַעֲרָה מְנֻמָּסָה וְיָפֶה – אֲבָל מְפֻנָּקָה מְאֹד.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי וְגַם הִיא מֵטִיבָה לִי פָנֶיהָ תָּמִיד בְּחֵן. מִי יִתֵּן וְתֶאֱהַב אוֹתִי יוֹתֵר מִכָּל הַתַּלְמִידוֹת! אֲבָל הִיא אוֹהֶבֶת אֶת כֻּלָּנוּ כִמְעַט שָׁוֶה בְשָׁוֶה. וְאֵיךְ לֹא תֶאֱהַב אֶת כָּל הַיְּלָדוֹת? יֵשׁ שֶׁאָעִיף פִּתְאֹם עַיִן בְּלִשְׁכָּתֵנוּ וַאֲנִי רוֹאָה אַרְבָּעִים רָאשִׁים, שֶׁכֻּלָּם עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל הַמּוֹרָה וְאָזְנֵיהֶם קַשּׁוּבוֹת, – וְאָז גַּם אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כָּל חַבְרוֹתַי יַחַד, וּבְקִרְבִּי תִּתְעוֹרֵר תְּשׁוּקָה עַזָּה לִלְמֹד לָדַעַת – וַאֲנִי אָז מְאֻשֶּׁרֶת…

טוֹב מְאֹד לֶאֱהֹב, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אִמִּי, אֶת מוֹרָתִי וְגַם אֶת “דּוֹדִי” הַטּוֹב. אֶת אִמִּי אֲנִי יְכֹלָה לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק מִדֵּי חֶפְצִי, אֶת אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי רַק לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת – בְּיָדָהּ; אַךְ אִם אֶחֱשַׁק וְאֶתְרַפֵּק כִּמְעַט עַל דּוֹדִי – אֶרְאֵהוּ וְהוּא מְאֻשָּׁר… גַּם אִמִּי שְׂמֵחָה בִּרְאוֹתָהּ זֹאת.

 

ד    🔗

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אֵינֶנִּי מְבִינָה מָה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה בַקָּנְטוֹר? אֵין עוֹד קָנְטוֹר! – וְדוֹדִי כָל הַיּוֹם בַּבַּיִת… הוּא מִתְאַמֵּץ לְהַרְאוֹת לָנוּ פָנִים שׂוֹחֲקוֹת, גַּם אִמִּי מִתְאַמֶּצֶת לִבְלִי הֵרָאוֹת עֲצוּבָה, אַךְ הָעִצָּבוֹן מָלֵא אֶת כָּל בֵיתֵנוּ כְעָשָׁן כָּבֵד… לֹא טוֹב עַתָּה בְבֵיתֵנוּ… שִׁמָּמוֹן נוֹרָא.

דּוֹדִי שָׁב לָצֵאת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִן הַבַּיִת, הוּא מִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת – “עֲסָקִים” יֵשׁ לוֹ: הוּא “מְסַרְסֵר” בַּיִת לְ"פָרִיץ" אֶחָד, הָאוֹמֵר לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּעִירֵנוּ, וְכָךְ הוּא “מְסַרְסֵר” לִיוָנִי אֶחָד אֶת בֵּית הַטַּחֲנָה שֶׁל אוֹתוֹ הַ"פָּרִיץ" שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְעִיר “רָפָה”, וּמִלְּבַד זֹאת יֵשׁ לוֹ “דֻגְמָאוֹת” שֶׁל גִּזֵּי צֶמֶר וְחִטִּים וְהוּא מַרְאֶה אוֹתָן לַ"סּוֹחֲרִים". כָּל אֵלֶּה “עֲסָקִים” הֵם. וְדוֹדִי מְקַוֶּה לְ"רֶוַח" בַּעֲסָקָיו, וּכְשׁוּבוֹ לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה יְסַפֵּר עַל דְּבַר הָ"עֲסָקִים" לְאִמִּי – וְכַמָּה מִלִּים חֲדָשׁוֹת אֲנִי שׁוֹמַעַת מִפִּיו: “קוֹרְטַז”, “פְּסֹלֶת”, “פְּרוֹצֶנְט”, “קְנִיָּה”, “מִן הַמֻּבְחָר”, “הֶזֵּק…” לְעֵת עַתָּה

עוֹד לֹא הֵבִיא דּוֹדִי מִן הָ"עֲסָקִים" כָּל “רֶוַח” – אֲבָל הוּא מְקַוֶּה לְהִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה בִזְמַן קָרוֹב… אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הֵמָּה כָל אֵלֶּה, וּכְשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֶת אִמִּי תַּעַן לִי בְשָׂפָה רָפָה: “מִי יִתֵּן וּמָצָא דוֹדֵךְ ‘מָקוֹם’ לִהְיוֹת עוֹרֵךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה, אֲבָל אֵלֶּה הָ’עֲסָקִים’ – מִי יֵדָעֵם?…”

אַדֶּרֶת אִמִּי הַחֲדָשָׁה נִתְעַלְּמָה מִן הָאָרוֹן… גַּם תִּלְבּשֶׁת דּוֹדִי הַשְּׁחוֹרָה אֵינֶנָּה… וְאַיֵּה שְׁעוֹן אִמִּי הַקָּטֹן בְּכַפֹּרֶת שֶׁל שֶׁלֶט־הַפְּנִינִים שֶׁקָּנָה לָהּ דּוֹדִי?…

אָכֵן, יוֹדַעַת אֲנִי! הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָאוּ לְבֵית־הָעֲבוֹט; אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָתַי וּמִי הוֹצִיאָם וַיְבִיאֵם שָׁמָּה – הֲדוֹדִי אוֹ אִמִּי?…

דּוֹדִי נָסַע עִם הַיְוָנִי לְ"רָפָה" לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַטַּחֲנָה, – גַּם אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לִנְסֹעַ לִרְאוֹת אֶת הָעִיר הַקְּטַנָּה, עִיר מוֹלֶדֶת אִמִּי – אֲבָל גַּם דּוֹדִי גַם אִמִּי עָנוּ אַךְ בְּצַחֲקַת־תּוּגָה לִשְׁאֵלָתִי זֹאת…

אִמִּי מְחַכָּה מְאֹד לְבוֹא דוֹדִי, וְזֶה פְעָמִים אֲחָדוֹת שָׁמַעְתִּי בְּהִתְפָּרֵץ פִּתְאֹם תְּפִלָּה מִלִּבָּהּ: “אָנָּא ה', הַצְלִיחָה נָא!…” אַף אֲנִי מְקַוָּה וּמְחַכָּה מְאֹד.

דּוֹדִי שָׁב – וְכִמְעַט שֶׁרָאַתְהוּ אִמִּי עוֹד מֵרָחוֹק מִבַּעַד לַחַלּוֹן – וְתִקְרָא: “אוֹי, עוֹד לֹא נוֹשַׁעְנוּ!”… פְּנֵי דוֹדִי כְבוּשִׁים בַּקַּרְקַע: הַ"פָּרִיץ" מוֹקִיר מְחִיר בֵּית־טַחֲנָתוֹ וְעַל כֵּן לֹא יִקְנֵהוּ הַיְּוָנִי, וְעַל כֵּן לֹא יִקְנֶה גַּם הַ"פָּרִיץ" – אֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר חָשַׁב לִקְנוֹת פֹּה. זֶה בָזֶה תָּלוּי… וְדוֹדִי הֵבִיא מֵ"רָפָה" עוֹד “דֻּגְמָאוֹת” שֶׁל שְׂעוֹרָה, דּוֹחַן וְחַרְדָּל, אֲבָל עוֹד טֶרֶם יִמְצָא לָהֶם “קוֹנֶה”.

לֹא טוֹב! – – –

*

אֵיזֶה “מָקוֹם” נִשְׁקָף לדוֹדִי – אֶפְשָׁר שֶׁיְרַחֲמֶנּוּ הָאֵל וְשָׁב דּוֹדִי לִהְיוֹת עוֹרֵךְ־חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּקָנְטוֹר אַחֵר, הֵן נָתְנוּ לוֹ שְׁמָהּ “רֵקוֹמֶנְדַצְיָה”… אַךְ לְעֵת עַתָּה “עֲנִיִּים” אֲנַחְנוּ.

כֵּן “עֲנִיִּים” אֲנַחְנוּ מְאֹד: בַּבֹּקֶר הִנְנוּ אוֹכְלִים לֶחֶם אֶת הַטֵה וּבָעֶרֶב אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עוֹד הַפַּעַם טֵה וְאוֹכְלִים לֶחֶם, וּבַצָּהֳרַיִם אֵינֶנּוּ אוֹכְלִים מְאוּמָה… לִי נוֹתְנִים לְבֵית הַסֵּפֶר רַק לֶחֶם יָבֵשׁ לֶאֱכֹל, וּבְהָצִיק לִי רַעֲבוֹנִי מְאֹד אֹכַל לַחְמִי מִן הַצַּד לְבַל תִרְאֶינָה אוֹתִי חַבְרוֹתַי, שֶׁאֵין לִי כָל דָּבָר לְלַחְמִי; וְאִם אַבְלִיג עַל רַעֲבוֹנִי עַד שׁוּבִי – וַאֲבִיאָהּ אֶת לַחְמִי הַבַּיְתָה… גַּם נְעָלַי “פָּתְחוּ פֶה” – וְאֵין מְתַקֵּן…

כֵּן, לַחַץ הָ"עֹנִי" קָשֶׁה מְאֹד.

מְקוֹם הָרְאִי רֵיק – וַאֲנִי יְרֵאָה; מִפְּנֵי מָה?…

*

גַּם הַ"מָּקוֹם" הַמְקֻוֶּה אָבַד לְדוֹדִי, כְּבָר חָשַׁב כִּי בְעוֹד שָׁבוּעַ יָמִים יָבֹא עַל “מְקוֹמוֹ” וְיַתְחִיל לַעֲבוֹד שָׁם, וְהִנֵּה בָא תַּחְתָּיו אֵיזֶה “קָרוֹב”… (אֵינֶנִּי יוֹדַעַת “קָרוֹב” שֶׁל מִי) – –

… הַמְּכוֹנָה הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ הָאֲרֻכָּה וְקוֹרְאָה לְאִמִּי:,עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…"

וְאִמִּי עוֹבֶדֶת וְעוֹבֶדֶת בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה.

וְדוֹדִי – פָּנָיו חִוְרִים, כְּמֵת כֵּן יִתְהַלֵּךְ דּוּמָם.

וְעוֹד הַפַּעַם שָׁבָה הַמְּכוֹנָה לְיַשְׁנֵנִי מִדֵּי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ, בְּקָרְאָהּ בְּקוֹלָהּ הָאָטוּם הָאַכְזָרִי: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי…” וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא פָתְחָה אִמִּי פֶּה לָתֵת בְּשִׁיר קוֹלָהּ כְּמוֹ לְפָנִים…

זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שָׁלְחָה בַעֲלַת הַבַּיִת אֶת שׁוֹמֵר הֶחָצֵר לִדְרֹשׁ שְׂכַר דִּירָה – וָאָיִן. בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שָׁמַע גַּם דּוֹדִי בְדָרְשׁוֹ, וַיָּקָם וַיֵּצֵא דוּמָם מִן הַבַּיִת מִבְּלִי עֲנוֹת דָּבָר…

“מַזָּל רַע” לָנוּ – וְאוּלַי זֹאת הָיְתָה הַנֶּפֶשׁ הַנַּעֲלָמָה, אֲשֶׁר חַשְׁתִּי בְּבֵיתֵנוּ וְיָרֵאתִי מִפָּנֶיהָ כָּל הַיָּמִים? עַתָּה נִגְלְתָה בְכֹחָהּ וַתַּכְבֵּד עָלֵינוּ אַכְפָּהּ מְאֹד…

וּבַלַּיְלָה רָאִיתִי מִן נֶפֶשׁ נְפוּחָה מְשֻׁנָּה, בַּעֲלַת צִילִינְדֶּר, יוֹצֵאת מִבֵּין מְכוֹנוֹת־הַתְּפִירָה (בַּבַּיִת הָיוּ כַמָּה וְכַמָּה מְכוֹנוֹת) וּמְרַקֶּדֶת כְּנֶגְדִּי, כְּמִתְגָּרָה בִּי – הֲזֶהוּ “הַמַּזָּל” שֶׁלָּנוּ שֶׁנִּתְעַלֵּם עַד כָּאן?…

אֵינֶנִּי יְרֵאָה עוֹד אֶת הַנֶּפֶשׁ הַנַּעֲלָמָה כְמוֹ אָז, – הֵן כְּבָר עָשְׂתָה אֶת שֶׁלָּהּ.. אַךְ לְאִמִּי הָאֲסוּרָה אֶל הַמְּכוֹנָה הָמָה לִבִּי מְאֹד!

וְדוֹדִי – אוֹי, דוֹדִי הָאֻמְלָל, מִי יְנַחֲמֶךָ!?…

*

מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ יָבֹא שׁוֹמֵר הֶחָצֵר לִדְרשׁ מֵאִמִּי שְׂכַר דִּירָתֵנוּ. בַּעֲלַת הַבַּיִת דּוֹחֶקֶת אוֹתָנוּ מְאֹד. כְּמִפְּנֵי נִבְחַת כֶּלֶב רַע כֵּן יֶחֱרַד לִבִּי בְשָׁמְעִי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אֶת הַמַּאֲמָר הַקָּבוּעַ מִפִּי שׁוֹמֵר הֶחָצֵר.

“הַגְּבִירָה שָׁלְחָה לִשְׁאֹל, מָתַי תְּשַׁלְּמוּ שְׂכַר הַדִּירָה?…”

לִבִּי אוֹמֵר: עוֹד מְעַט וְיִגָּמֵר הַדָּבָר בְּרָעָה… גַּם פְּנֵי אִמִּי מִתְאַדְּמִים אוֹ מִתְלַבְּנִים אָז כְּמוֹ מִפַּחַד – וְהִיא מְגַמְגֶּמֶת אֵיזוֹ תְשׁוּבָה.

גַּם “הַגְּבִירָה” בְעַצְמָהּ כִּבְּדַתְנוּ לָבֹא אֶל בֵּיתֵנוּ וַתִדְרשׁ שְׂכָרָהּ בְּרֹגֶז גָּדוֹל.

הַיּוֹם יָצְאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת וַתַּעֲמֹד בֶּחָצֵר לִפְנֵי חַלּוֹנֵנוּ וְתִּצְעַק, כְּמוֹ בְּכַוָּנָה לְהַכְלִימֵנוּ לִפְנֵי כָּל הַשְּׁכֵנִים, וְתִקְרָא בְקוֹל כִּי תִדְרשׁ אֶת “הַחוֹב” בְּבֵית דִּין… אִמִּי הִתְחַזְּקָה, וְתַעַן בְּעֹז גַּם הִיא וּבְקוֹל כְּמִתְכַּוֶּנֶת לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הַשְּׁכֵנִים: “וְלָמָּה נִזְעַקְתְּ כָּכָה… שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם… וְאַתְּ דִּרְשִׁי לָךְ בְּבֵית־דִּין אִם תְּאַוֶּה נַפְשֵׁךְ!”

“מָה תֹּאמְרוּ לְקַבְּצָנִית גֵּאָה כָזֹאת?” – קָרְאָה בַּעֲלַת הַבַּיִת: “עוֹד שְׁנֵי חֲדָרִים לָקְחָה לְשִׁכְנָהּ, בַּמַּרְתֵּף אֵינָהּ יְכֹלָה לָגוּר?” – – – – –

אִישׁ לֹא רָאָה דִמְעוֹת אִמִּי, כַּאֲשֶׁר בָּכְתָה מִבְּלִי כָל קוֹל וּגְנִיחָה וְתִּשֹּׁךְ אֶת שְׂפָתֶיהָ – רַק אֲנִי לְבַדִּי רָאִיתִי זֹאת…

הַגַּם אַתָּה אֱלֹהִים רָאִיתָ? – רָאִיתָ וְעוֹד לֹא חָמַלְתָּ? – – – – – – – – – – – – – – –

 

ה    🔗

בְּטֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק עוֹד דּוֹדִי לִמְצֹא דִירָה חֲדָשָׁה לִמְעוֹנֵנוּ, נָפְלָה אִמִּי לְמִשְׁכָּב.

הִיא חוֹלָה – וְדוֹדִי הֲלוּם דְּאָגָה וָעֹנִי.

הוּא יוֹשֵׁב לִמְרַאשׁוֹתֶיהָ בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה, רַק לְשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם הוּא יוֹצֵא אֶל הָרְחוֹב, וּבְשׁוּבוֹ יָרוּץ בָּהוּל וְנִפְחָד. וְאִמִּי שׁוֹכֶבֶת, שַׁלְפּוּחִית שֶׁל קֶרַח עַל רֹאשָׁהּ, עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת כְּמוֹ שָׁכְחָה כֹּל אֲשֶׁר מִסְבִיבָהּ. הֶחָדְלָה לֶאֱהַב אוֹתָנוּ? – לֹא! הֵן בַּבֹּקֶר הִיא מְדַבֶּרֶת עִמָּנוּ וְהִיא עוֹד מְבַקֶשֶׁת אָז לְשַׂמְחֵנוּ בְמַלָּה מְבַדַּחַת וּבִצְחוֹק קַל. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר שְׁאֵלַתְנִי אִם כִּלִיתִי לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר “רָבִּינְזוֹן־קְרוּזָא” – רַחֵם אֲרַחֲמֵךְ, אִמִּי הַטוֹבָה וְהַחֲכָמָה!

שְׁכֶנְתֵּנוּ, דִינָה הַזְּקֵנָה, אִשָּׁה שִׁפְלַת קוֹמָה, בָּאָה כְפַעַם בְּפַעַם לְבַקֵּר אֶת אִמִּי וְלַהֲפֹךְ אֶת מִשְׁכָּבָהּ. בִּיאָתָהּ מְבִיאָה גַם מְעַט נֶחָמָה לְבֵיתֵנוּ הַשָּׁמֵם; אַךְ לְמוֹרַת רוּחַ הוּא לִי לִשְׁמֹעַ בְּעוֹדְדָהּ אֶת אִמִּי בִדְבָרִים לֵאמֹר:

“הִתְחַזְקִי נָא, חַנָּה! וְכִי כָךְ עוֹשִׂים? עוּרִי נָא, הִתְעוֹרְרִי נָא! לָמָּה תִּתְרַפִּי כָּכָה – וְחֻלְשָׁתֵךְ אֵינָהּ כְּלוּם, חֵי רֹאשִׁי!…”

דּוֹדִי הִסָּה אוֹתָהּ עוֹד בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרָה כָכָה, בְּאָמְרוֹ: “הֲתַאֲמִינִי כִּי אַךְ מִתְחַלָּה הִיא וְלֹא חוֹלָה?” אַךְ הִיא עוֹדֶנָּה שׁוֹנָה בִדְבָרֶיהָ שֶׁלֹא בְּפָנָיו, כְּאִלּוּ “מִצְוָה” הִיא לֵאמֹר כָּכָה.

אֲבָל נָעִים הוּא לִי לַחַשׁ בִּרְכָתָהּ בְּהַשְׁקוֹתָהּ לְאִמִּי שִׁקוּי הַמַּרְפָּא:

“אָב הָרַחֲמָן” – תִּקְרָא אָז: “רְפוּאָה מִגַּן עֵדֶן שְׁלַח לָהּ!…”

הוֹ, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָבִיא לְאִמִּי רְפוּאָה מִגַּן עֵדֶן!… וּרְפוּאוֹת הַהַפְּתֵּק – אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַדּוּעַ לֹא תַאֲמִין דִינָהּ הַזְּקֵנָה בְכֹחָן?… לָהּ יֵשׁ “סְגֻלּוֹת” עִם “תַּחְבּוּלוֹת” אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי – וְהִיא רַק מְרַמֶּזֶת עֲלֵיהֶן בִּדְבָרֶיהָ, אֲבָל לְנַסּוֹת בָּהֶן דָּבָר לֹא תָעֹז מִפְּנֵי דוֹדִי… אֶפֶס כְּצֵאתוֹ אֶל הָרְחוֹב וּמִהֲרָה וְלָקְחָה שַׂכִּין וּבִצְעָדִים קַלִּים תִּגַּשׁ עַד לִמְרַאשׁוֹתֵי אִמִּי, וְהָפְכָה וְהֵעִיפָה עַל פָּנֶיהָ אֶת לַהֶבֶת הַשַּׂכִּין וּשְׂפָתֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת תִּלְחַשְׁנָה מַה, וּפֵהֲקָה וְאָמְרָה בְהַחְלָטָה: “כֵּן! רַק עַיִן רָעָה שָׁלְטָה בָהּ!…” וְהָרְאָיָה – הַפֵּהוּק מוֹכִיחַ! – הֵן הוּא קוֹרֵעַ כָּכָה אֶת פִּי הַזְּקֵנָה בְלַחֲשָׁהּ עַל אִמִּי; שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לָחֲשָׁה וּבְכָל פַעַם פֵּהֲקָה נוֹרָאוֹת…

דִינָה שׁוֹנָה בְכָל יוֹם בְּבִטְחָה רַבָּה כִּי הָ"רְפוּאָה" קְרוֹבָה לָבֹא (סוֹד זֶה מִי גִלָּה לָהּ?) – וּבְדַבְּרָהּ אָחוּשָׁה גַם אָנִי, כִּי הָ"רְפוּאָה" מְצִיצָה בְרַחֲמִים אֶל אִמִּי מִבְּעַד לַחַלּוֹן… עוֹד מְעַט וְחָדְרָה אֶל בֵּיתֵנוּ, תְּחוֹפֵף עַל אִמִּי כִּכְרוּב הַסּוֹכֵך בִּכְנָפָיו – אִישׁ לֹא יִרְאֶנָּה, אַךְ אֲנִי וַדַּאי אֲחוּשֶׁנָּה… וְאָזְלוּ אָז מִפְּנֵי אִמִּי כִתְמֵי הָאֹדֶם, עֵינֶיהָ תִּפָּקַחְנָה בְנַחַת וּבְרָצוֹן, תִּתְרוֹמֵם וְתֵשֵׁב עַל הַמִּטָּה, תַּפְנֶה אֵלַי רֹאשָׁהּ וְתִקְרָא לִי בְצַחֲקָה נְעִימָה וְקוֹל חַלָּשׁ אַךְ שָׂמֵחַ, לֵאמֹר: “שָׂרָתִי־נָא, תְּנִי לִי אֶת שַׂלְמוֹתַי, אֶלְבְּשֵׁן וְאֵרֵד מִן הַמִּטָה”…

לֵאלֹהִים הַיְשׁוּעָה וְלוֹ אֲנִי מְקַוָּה – הֲלֹא יָחוּס הֲלֹא יַחְמֹל עַל אִמִּי, עַל אִמִּי הַטוֹבָה וְהַנְּעִימָה!

*

הַיּוֹם בַּצְהֳרַיִם כְּצֵאת דּוֹדִי הַחוּצָה לְעִנְיָנָיו, וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי לְמַרְגְלוֹתֵי אִמִּי בַמִּטָּה, הֵחֵלָּה פִתְאֹם לָשִׁיר בְּקוֹל רָם וְרוֹעֵד – הָהּ! מַה נִבְהַלְתִּי לְשִׁירָתָהּ זֹאת! חָשַׁבְתִּי לִבְרֹחַ הַחוּצָה מִפַּחַד, אַךְ יָרֵאתִי גַם לַעֲזֹב אֶת אִמִּי לְבַדָּהּ – וָאָרוּץ כִּמְשֻׁגָּעָה מִסָּבִיב לְמִטָּתָהּ וָאֶזְעַק מָרָה: “אוֹי אִמִּי! אִמִּי הַיְקָרָה, אִמִּי, אִמִּי!…” וַתִּתְעוֹרֵר אִמִּי וַתַּבֵּט עָלַי – וְעֵינֶיהָ הַבּוֹעֲרוֹת – מַה זָר מֶבָּטָן…

“הַחֲרִישִׁי, שָׂרָה…” אָמְרָה אֵלַי: “אַל תִּירְאִי, אֱלֹהִים עִמָּךְ…” וְעֵינֶיהָ נֶעֶצְמוּ עוֹד הַפַּעַם – וּכְרֶגַע שָׁבָה לָשִׁיר בְּקוֹל חָרֵד וּנְגִינַת שְׁבָרִים:

“אוֹי־אוֹי־אֵי! אוֹי־אוֹי אוֹיָה!…”

“מַה לָךְ, אִמִּי? אִמִּי הַחוֹלָה!” – קָרָאתִי וָאֶפֹּל עַל פָּנֶיהָ – וּפָנֶיהָ בּוֹעֲרִים כָּאֵשׁ.

“שַׁדַּי, אֵל, אֱלֹהִים, אֲדוֹנִי! הוֹשַׁע נָא, רְפָא נָא לְאִמִּי!”

לְקוֹל צַעֲקָתִי בָאָה דִינָה הַזְּקֵנָה נִבְהָלָה:

“רְאוּ נָא, הַבִּיטוּ נָא!” – קָרְאָה: “מַה קוֹל הַצְּעָקָה וְהַבְּכִי? חִדְלִי, פְּתַיָּה!” – נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ. – הִיא הִשְׁתִּיקָה אוֹתִי כִמְעַט וַתְּיַסְּרֵנִי לֵאמֹר: “אֵין לְהַפְחִיד אֶת הַחוֹלָה בִּבְכִי וּבְקוֹל צְעָקָה!” וְנָתְנָה לְאִמִּי מֵי קֶרַח לִשְׁתּוֹת, וְגַם הַפַּעַם עוֹדְדַתָּהּ בִּדְבָרֶיהָ:

“הִתְחַזְקִי נָא, חַנָּה! עוּרִי נָא, הִתְעוֹרְרִי נָא! לָמָּה תִּתְרַפִּי כָכָה, וְלָמָה תַּבְעִיתִי אֶת הַיַּלְדָה?…”

וְאִמִּי אַךְ מָשְׁכָה גַבּוֹת עֵינֶיהָ לְמַעְלָה, וּפֵרְשָׂה בְיָדֶיהָ כְּמִתְיָאֶשֶׁת…

“כְּרֶגַע אָשׁוּבָה” – אָמְרָה אֵלַי דִּינָה נֶחְפָּזָה וַתְּמַהֵר לָצֵאת.

אֶתְאַפְּקָה, לֹא אֶצְעַק עוֹד וְלֹא אֶזְעָקָה, רַק אֶצְבְּעוֹת יָדַי אֶפְרְקָה מִכְּאֵב־לֵב וְאֶגְנַח בִּבְכִיָּה נֶעֱצָרָה…

וְהִנֵּה שָׁבָה דִינָה וְהִיא נוֹשֵׂאת דַּג מָלוּחַ וּסְמַרְטוּטִים לְבָנִים… בְּיָדַיִם מְהִירוֹת קָרְעָה אֶת הַסְּמַרְטוּטִים לִקְרָעִים אֲרֻכִּים וְגַם אֶת הַדָּג קָרְעָה מִגַּבּוֹ לְאָרְכּוֹ וַתְּחַבֵּשׁ אֶת הַבְּתָרִים עַל כַּפּוֹת רַגְלֵי אִמִּי, – וְזוֹ לֹא נִסְּתָה גַם לִפְתֹּחַ עַיִן אוֹ לְהִתְנַגֵּד בִּמְעָט… בְּפַחַד לֵב הִבַּטְתִּי עַל מַעֲשֵׂי “הַתְּרוּפָה” הַמּוּזָרָה הַזֹּאת, אַךְ דִּינָה נִחֲמָה אוֹתִי בְאָמְרָהּ:

"בְּשָׁעָה זוֹ גָדוֹל חֻמָהּ, וְדָג מָלוּחַ סוֹפֵג אֶת הַחֹם… הַיּוֹם בָּאָה הַמַּחֲלָה עַד מַשְׁבֵּר וְתִרְאִי, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, כִּי עוֹד בַּלַּיְלָה הַזֶּה יֵקַל לָהּ.

כֵּן, לֹא אֶבְכֶּה עוֹד בְּקוֹל וְלֹא אֶצְעַק – רַק מִקֶּרֶב לִבִּי אֶתְפַּלֵּל לְךָ אֱלֹהִים:

“הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד – מַה יִהְיֶה?” – – –¹

*

לְרֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר הָעִירַתְנִי שְׁכֶנְתֵּנוּ דִינָה מִשְּׁנָתִי לֵאמֹר:

“שָׂרָה, שָׂרָה! קוּמִי נֵלְכָה לִקְרֹא לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּבֵית הַתְּפִלָּה שֶׁיִּשְׁלַח רְפוּאָה לְאִמֵּךְ… עַתָּה הִיא שְׁעַת רָצוֹן, בִּתִּי, שְׁעַת “סְלִיחוֹת” הִיא הַשָּׁעָה הַזֹּאת…”

מִהַרְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל אִמִּי, וַתְּהִי בְעֵינַי כִּבְכָל הַלֵּילוֹת. נִדְמָה לִי שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, וְקוֹל נִחָר וְדַק מַרְתִּיחַ חָזֶהָ… רַק דּוֹדִי הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ – נוֹרָא מַרְאֵהוּ, הוּא חִוֵּר וְדוּמֶם כְּמֵת, הוּא אִישׁ אוֹבֵד…

כָּל עַצְמוֹתַי רָחֲפוּ כְמוֹ מִקֹר גָּדוֹל, גַּם יָדַי רָעֲדוּ וּבִרְכַּי נָקָשׁוּ… דִּינָה תַלְבִּישֵׁנִי, תִּטּוֹל יָדַי, תָּשִׂים אֶת הַמִּטְפַּחַת לְרֹאשִׁי וַאֲנִי יוֹצֵאת אַחֲרֶיהָ אֶל אֲשֶׁר תּוֹבִילֵנִי… וְדוֹדִי גַם לֹא יִשְׁאַל מַה זֶה וְעַל מַה זֶה?

עָבַרְנוּ דֶרֶךְ חוּצוֹת בִּדְמִי הַלָּיִל. הִנֵּה נִפְגַּשׁ לִי יְהוּדִי אֶחָד זָקֵן הוֹלֵךְ עִם זְקֵנְתּוֹ הַנּוֹשֵׂאת נֵר בֵּין אֶצְבְּעוֹת שְׂמֹאלָהּ; וּבִימִינָהּ תָּגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הָרוּחַ הַקַּל. גַּם מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי יְהוּדִי אֶחָד רָם הַקּוֹמָה יָחִיד וּפַנָּס בְּיָדוֹ. אַחַד הַשְּׁעָרִים נִפְתַּח וּמִמֶּנּוּ יָצְאוּ עוֹד שְׁנֵי יְהוּדִים נִדְבָּרִים בֵּינֵיהֶם וְקוֹל צַעֲדֵי רַגְלֵיהֶם נִשְׁמָע בָּרְחוֹב הַדּוֹמֵם.

וְשָׁם מִן הַשָּׁמַיִם קוֹרְצִים הַכּוֹכָבִים לַהוֹלְכִים וְעוֹבְרִים בְּדִמְמַת הַלָּיִל…

כְּלֵיל פְּלָאוֹת הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. מַה יֵעָשֶׂה בוֹ? מַדּוּעַ קִדְּמוּ בוֹ לָקוּם?

הִנֵּה בֵית תְּפִלָּה קָטֹן; כָּל חַלּוֹנוֹתָיו מְאִירִים בְּאוֹר גָּדוֹל וּמִשָׁם יִנָּשֵׂא קוֹל כַּהֲמוֹת מָיִם…

הִקְרַבְנוּ… וְקוֹלוֹת דַּקִים וַעֲרֵבִים יִשָּׁמְעוּ מִשָּׁם, קוֹלוֹת יְלָדִים מְרַנְּנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּנְעִימָה: אָכֵן, שְׁעַת־רָצוֹן עַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֵי הָאָרֶץ…

כִּמְעַט שֶׁדָּרַכְנוּ עַל מִפְתַּן הַבַּיִת וְדִינָה הַזְּקֵנָה נָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וּבְקִינָה:

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! חוּס נָא עַל יְמֵי עֲלוּמֶיהָ!…חוּס נָא עַל הַיְתוֹמָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת!…”

וַאֲנִי נִפְחָדָה וְנִרְעָשָׁה צָעַקְתִּי, בָּכִיתִי כְּמוֹ מוּבָלָה לַטֶּבַח… יִרְאָה גְדוֹלָה נָפְלָה עָלָי.

הַתְּפִלָּה נִפְסָקָה. אִישׁ זָקֵן קָרַב וּפָתַח לָנוּ אֶת אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ. דִּינָה עָלְתָה וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ, וְהִיא מִתְחַנֶּנֶת בְּמִינֵי “תְחִנּוֹת” הַמַּרְעִישׁוֹת וְנוֹקְבוֹת כָּל עַצְמוֹתַי וּבְקוֹל וּבִצְעָקָה נוֹרָאָה, וַאֲנִי – אֲנִי נָפַלְתִּי וָאָלִיט פָּנַי בֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים, וּבְנָגְעִי בִמְעִילֵי הַמֶּשִׁי שֶׁלָּהֶם נִדְמֶה לִי כְּמוֹ נָגַעְתִּי בְשׁוּלֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן – וָאֵבְךָ, וָאֵבְךְ מָרָה, מָרָה…

בְּיָדַיִם הוֹצִיאוּנִי מִן אֲרוֹן הַקּדֶשׁ, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לָמוּשׁ מִמֶּנּוּ, שָׁמַעְתִּי כִּי הַקָּהָל מִתְאַנַּח לִי.

דַּי, דַּי לָךְ, יַלְדָה!" – אָמַר לִי הָאִישׁ אֲשֶׁר פָּתַח לָנוּ אֶת הָאָרוֹן: “כִּי שָׁמַע ה' תְּפִלָּתֵךְ…”

הַחַזָּן שָׁב לִתְפִלָּתוֹ וּכְמוֹ נָכוֹן הָיָה גַם הוּא לָתֵת קוֹלוֹ בַבֶּכִי, וְהַיְלָדִים הַמְנַגְּנִים נָהֲמוּ בְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.

הֲשָׁמַעְתָּ, אֵל, לִתְפִלָּתִי, לְקוֹל בִּכְיָתִי?…

שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה – נִגַּשְׁתִּי אֶל אִמִּי… הִיא פָקְחָה עֵינֶיהָ, שָׁלְחָה יָדָהּ וַתַּחֲלִיקֵנִי עַל פָּנָי:

“בְּתִּי הַחֲכָמָה” – אָמְרָה לִי, וְקוֹלָהּ הַנִּחָר כְּמוֹ מַרְתִּיחַ רְתָחִים בִּגְרוֹנָהּ.

נָשַׁקְנוּ שְׂפָתַיִם וּמַה יְבֵשׁוֹת וּמְבֻקָּעוֹת הָיוּ שְׂפָתֶיהָ… אַךְ בְּקִרְבִּי שָׁבָה נַפְשִׁי לִמְנוּחָתָהּ בְּאָמְרִי: עַתָּה זֶה הֲלֹא יֵרָפֵא לָהּ…

אִמִּי עֶצְמָה עֵינֶיהָ וַתַּעַשׂ אוֹת בְּיָדָהּ כִּי אֵלֵךְ מֵעָלֶיהָ – וְדִינָה לְקָחַתְנִי עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ וַתִּשָּׂאֵנִי כְיַלְדָה קְטַנָּה, וַאֲנִי לֹא חָפַצְתִּי לַעֲזֹב אֶת אִמִּי, אַךְ דִּינָה אָמְרָה לִי:

“הֵן אִמֵּךְ חֲפֵצָה לָנוּחַ, לִישׁן מְעַט, בֹּאִי אַתְּ אֶל בֵּיתִי וְשָׁתִית כּוֹס טֵה”.

הִיא הֱבִיאַתְנִי אֶל חַדְרָהּ וַתּוֹשִׁיבֵנִי עַל מִטָּתָהּ וַתִּפְשֹט נְעָלַי מֵעַל רַגְלָי. בִּתָּהּ הַבְּכִירָה שָׁכְבָה עַל מִשְׁכָּבָהּ וַתָּחֶל לְדַבֵּר מִשָּׁם עַל לִבִּי, וְדִינָה יָצְאָה בְאָמְרָהּ אֵלָי:

“עוֹד מְעַט וְאָשׁוּבָה…”

אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אֵיךְ נִרְדַּמְתִּי… אַךְ בַּהֲקִיצִי מִשְּׁנָתִי – וְאִמִּי אֵינֶנָּה עוֹד, כִּי לָקַח אוֹתָהּ אֱלֹהִים. – – –

*

הֲלֹא אִמִּי פה… שָׁם… עַל הַמִּטָּה – הָהּ, הַמִּטָּה מֻצַּעַת! – אוֹי, אַיֵּה אִמִּי, אַיֶּהָ?… הַאֵינֶנָּה?… לֹא, לֹא! יְשֵׁנָה הִיא, יְשֵׁנָה! – אֲבָל דּוֹדִי יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ… הֲגַם הוּא יָמוּת? – הֲגַם אֲנִי אָמוּתָה?… לֹא, לֹא נָמוּתָה! לֹא אָמוּתָה וְאֶרְאֶה עוֹד אֶת אִמִּי, אֶת אִמִּי הַיְקָרָה הַנְּעִימָה!… אוֹי, אִמִּי!… אֶת אִמִּי תְּנוּ לִי! אָנָה שַׂמְתֶּם אוֹתָהּ?… אָנָה בָאָה? הֲלֹא תָבֹא, הֲלֹא תִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וְתָבֹא… הָהּ, אֵינֶנָּה… הֲלֹא תְדַבֵּר, הֲלֹא תִרְאֵנִי… הִיא שָׁם… הִיא פֹה… הִנֵּה, הִנֶּהָ…

הָהּ, אֵינֶנָּה עוֹד! – –

מָה אֶעֶשֶׂה בִלְתֵּךְ? – אִמְרִי נָא, אִמִּי, מָה אֶעֱשֶׂה?!…

אִמִּי, אִמִּי!! – – –²

 

ו    🔗

בִּרְחוֹב אַחֵר, בְּחֶדֶר צַר יוֹשְׁבִים אֲנַחְנוּ, אֲנִי וְדוֹדִי.

בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר בּוֹ הַתַּנּוּר, מֵעֵבֶר לקִּיר גָּרָה זְקֵנָה אַחַת חֵרְשָׁה כָאָבֶן, הִיא וּשְׁנֵי בָנֶיהָ הָעוֹבְדִים כָּל הַיּוֹם בְּבֵית חֲרֹשֶׁת בַּרְזֶל. כָּל הַיּוֹם הַס וּדְמָמָה בִּשְׁנֵי הַחֲדָרִים גַּם יָחַד.. הַזְּקֵנָה הַחֵרְשָׁה צֵיטֶל שְׁמָהּ, מְכִינָה לָנוּ לִפְעָמִים תַּבְשִׁיל.

מִכָּל כְּלֵי הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לָנוּ לֹא נִשְׁאַר לָנוּ מְאוּמָה. אֶת הַכֹּל מָכַר דּוֹדִי, – גַּם הַמְּכוֹנָה נִמְכָּרָה; הִיא הַמְּכוֹנָה אֲשֶׁר הָיְתָה תָמִיד בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ־בַּלָּהוֹת – אֲבָל כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּהָ מִבֵּיתֵנוּ בָּכִיתִי הַרְבֵּה בֶכֶה בַּמִּסְתָּרִים…

וּכְלֵי בֵיתֵנוּ יְשָׁנִים הֵם: שֻׁלְחָן קָטֹן, שְׁנֵי כִסְאוֹת פְּשׁוּטִים, מִטַּת בַּרְזֶל, בַּקִּיר נָטוּעַ תְּלָי לִתְלוֹת בּוֹ בֶגֶד, מַדָּף לַסְּפָרִים הָאֲחָדִים, וּבַלַּיְלָה מַעֲמִידִים גַּם מִטָה שֶׁל חֲבָלִים שֶׁעָלֶיהָ אֶשְׁכַּב… אֵלֶּה הֵם כָּל רְהִיטֵנוּ – גַּם מָסָךְ אֵין לְחַלּוֹנֵנוּ הַיָּחִיד.

וְאַיֵּה אִמִּי?…

שַׁבְתִּי לְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

וּלְדַלְתֵּנוּ שְׁנֵי מַפְתֵּחוֹת: הָאֶחָד יִשָּׂא דוֹדִי, וְהַשֵּׂנִי – אָנִי, וּכְשׁוּבִי בַצָּהֳרַיִם אֶפְתַּח לִי אֶת הַדֶּלֶת, אָבֹא וְהִנֵּה – עַל הַשֻּלְחָן מוּכָן לִי אֹכֶל: נֵתַח דָּג מָלוּחַ וְחֶמְאָה, לִפְעָמִים בֵּיצָה וְלִפְעָמִים תַּפּוּחַ אֶחָד, אוֹ שְׁנַיִם קְטַנִּים, וְאֵצֶל אֲרֻחָתִי פִתְקָא בִכְתָב דּוֹדִי:

“יֶעֶרַב לָךְ!…”

דּוֹדִי הַטּוֹב!

אֵשֵׁב לְהָכִין שֵׁעוּרָי. שֵׁעוּרַי קַלִּים – וּמַדּוּעַ זֶה יֵשׁ שֶׁתִּפֹּל דֶּמַע מֵעֵינַי עַל סִפְרִי וְאִם כִּי אֵינִי חוֹשֶׁבֶת אָז רַק בַּשֵּׁעוּר בִּלְבָד?

הִנֵּה זֶה כִלִּיתִי מְלַאכְתִּי – אַךְ מְעַטָּה הִיא הָעֲבוֹדָה שֶׁאֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי נוֹתֶנֶת לָנוּ הַבַּיְתָה לְהָכִין: “אִמִּי…” לֹא! הִיא אֵינֶנָּה… וְאָנָה אֵלֵכָה? –

רוֹזֶנְצְוַיְג, שְׁכֶנְתִּי בְּבֵית־הַסֵּפֶר בִּקְּשַׁתְנִי זֶה פַעֲמַיִם לָבֹא אֶל בֵּיתָהּ, אֲבָל אֲנִי מִשְׁתַּמֶּטֶת מִמֶּנָּה – מַה לִי בְּבֵית זָרִים, מִי לִי שָׁם?

וּבְכֵן, אֵשֵׁב לִי גַּלְמוּדָה אֵצֶל הַחַלּוֹן הַנִּשְׁקָף אֶל רְחוֹב שׁוֹקֵט וְרָחָב וְלֹא מְרֻצָּף.

יֵשׁ שֶׁאֲנִי קוֹרְאָה בְסֵפֶר קָטֹן שֶׁתִּתֵּן לִי אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי לְמִקְרָא, אוֹ יֵשׁ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מַעֲשֵׂה אֶרֶג וְרֶקֶם. וְאָז אָשִׁיר לִי חֶרֶשׁ אֶת הַמַּנְגִינוֹת הַנּוּגוֹת אֲשֶׁר בָּהֶן יִשְּׁנַתְנִי אִמִּי הָעוֹבֶדֶת, אָז לִפְנֵי שְׁנָתַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עוֹד לְבַדֵּנוּ, אֲנִי וְהִיא – שָׁם, בַּחֶדֶר הַהוּא…

הַלְעוֹלָמִים לֹא אֶרְאֵךְ עוֹד, אִמִּי? גַּם לֹא מָחָר גַּם לא לְמָחֳרָתַיִם? גַם לֹא לַשָּׁנָה הַבָּאָה, גַּם בִּהְיוֹתִי לִגְדוֹלָה – וְרַק בַּחֲלוֹם אֲשׁוּרֵךְ?… הֲגַם אִם אֶהְיֶה חוֹלָה, אֶפֹּל לְמִשְׁכָּב וְאָשִׁיר כָּמוֹךְ אָז: “אוֹי־אוֹי־אֵי” – לֹא תָבֹאִי אֶל בִּתֵּךְ הַיְתוֹמָה?… אֵיךְ אָבַדְתְּ מִמֶּנִי כָּכָה?… הַלְּכָל הַיָּמִים?…

לְכָל הַיָּמִים, לְכָל הַיָּמִים, לְכָל הַיָּמִים…

עוֹד אֲנִי שָׁרָה אֶת נְגִינָתָהּ הַחַיָּה בְלִבִּי, אֶתְפֹּר קֶרֶס לַמַּעֲטָפָה שֶׁעָשְׂתָה לִי הִיא בְיָדֶיהָ – וְהִיא אַיָּהּ?

וּנְגִינָתָהּ תָּקֵר לָהּ מִקֶּרֶב לְבָבִי מִבְּלִי רָצוֹן וּמִבְּלִי מַעֲצור, כְּזוֹב דָּם הַפֶּצַע בְּהִפָּתְחוֹ…

תִּזַּל, תִּזַּל – וּבַת עֵינִי בוֹכִיָה…

*

לִפְנוֹת עֶרֶב וְדוֹדִי בָא. הוּא מְגַפְּפֵנִי וְיֵשׁ שֶׁהוּא חָפֵץ גַּם לְשַׁעְשֵׁעַ נַפְשִׁי – הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה דוֹדִי כִּי אֵין לִבִּי פוֹנֶה לְשַׁעֲשׁוּעִים? גַּם בְּבֵית הַסֵּפֶר לֹא אוּכַל לְהִתְעָרֵב בְּשַׁעֲשׁוּעֵי הַיְלָדוֹת. אִמָּא אֵיפָה הִיא?…

יֵשׁ שֶׁאֲנִי וְדוֹדִי יוֹצְאִים לָשׂוּחַ בְּגַן הָעִיר, מָה רַבּוּ הֶעָלִים הַנּוֹבְלִים הַנּוֹפְלִים אֲשֶׁר יֻצַּע בָּהֶן כָּל אַדְמַת הַגַּן וְסַפְסָלָיו. מֶה עָצֵב נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ, – הוּא יַבִּיט עַל הַיְקוּם, וְרַחֵם יְרַחֲמֵנוּ, – הֲגַם הוּא מִתְגַּעְגַּעַ כָּמוֹנִי…

וַעֲנָנִים יִסְעוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם – נִשְׁמוֹת מֵתִים הֵם מְלַוִּים, אָנָה? –

אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת דּוֹדִי אֶל הַמִּשְׁעוֹל הָאָפֵל וְשָׁם נֵשֵׁב יַחַד עַל הָאָבֶן. דּוֹדִי אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מָה הָאֶבֶן הַזֹּאת לִי, הֲלֹא פה שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי: "לָמָּה לִי אָב, אִם אֵם יְקָרָה לִי?… הָהּ! עַתָּה אֵין לִי אָב וְגַם אַתָּה, דוֹדִי, לֹא אָבִי הִנְךְ, רַק “הָאָדוֹן סְפַרְדִי” אָתָּה…

אֶתְמֹךְ רֹאשִׁי עַל לֵב אִישׁ חַסְדִּי, “הָאָדוֹן סְפַרְדִּי” הַטּוֹב, בַּאֲנָחָה…

מִבְּלִי אִמִּי הֲלֹא שְׁנֵינוּ, גַּם אֲנִי גַם אַתָּה, דּוֹדִי, אַךְ נְפָשׁוֹת בּוֹדְדוֹת אֲנָחְנוּ.

 

ז    🔗

דּוֹדִי קָנָה לִי עַרְדָּלַיִם גַּם מִטְפַּחַת חַמָּה לִימֵי הַחֹרֶף. מְעִילִי, מְעִיל הַחֹרֶף שֶׁעָשְׂתָה לִי אִמִּי עוֹד לִפְנֵי שְׁנָתַיִם עוֹדֶנּוּ כִמְעַט חָדָשׁ אַךְ צַר מְעַט וּבָתֵּי הַיָּדַיִם קְצָרִים. אֲבָל אֵין רָע! לֹא קַר לִי בְכַפּוֹת יָדַי, כִּי דוֹדִי קָנָה לִי גַם נַעֲלֵי יָד.

וְהוּא לְנַפְשׁוֹ לֹא יִקְנֶה מְאוּמָה… בַּמָּה אֶגְמֹל לְךָ, אִישׁ חַסְדִּי?

וְאַתְּ, אִמִּי, הַאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתִי וְאֵינֵךְ יוֹדַעַת אֹדוֹתַי מְאוּמָה?… מָתַי תָּשׁוּבִי תִּרְאִינִי – הַלְעוֹלָמִים זְנַחְתִּנִי, לְעוֹלָמִים?…

כִּמְעַט מִדֵי עֶרֶב בְּעֶרֶב אֲנִי קוֹרְאָה לִפְנֵי דוֹדִי בַסְּפָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי מוֹרָתִי וְהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ. הוּא חָדַל מִקְּרֹא בִסְפָרִים כַּאֲשֶׁר הָיָה קוֹרֵא לִפְעָמִים. דּוֹדִי הָאֻמְלָל! גַּם אַתָּה חָפֵץ לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת נַפְשְׁךָ בְסִפּוּרֵי יְלָדִים? וּמַדּוּעַ לֹא תְדַבֵּר לְפָנַי אֵת אֲשֶׁר אַתָּה חוֹשֵׁב? מַדּוּעַ אֵינְךָ מְסַפֵּר לִי אֶת הַכֹּל? אַתָּה רַק שׁוֹתֵק וְשׁוֹתֵק, וְהַכֹּל תִּשָּׂא לְבַדְךָ בְדוּמִיָּה… הַאִם יֶחֱרֶה לְךָ עָלַי בִּמְאוּמָה? לֹא! אַתָּה טוֹב לִי וְרַחוּם מְאֹד.

רוֹזָה רוֹזֶנְצְוַיְג – אַף כִּי גָּרָה הִיא עַתָּה בְחָצֵר אַחַת אִתָּנוּ, כִּי אֲבוֹתֶיהָ הֶעְתִּיקוּ מִשְׁכָּנָם הֵנָּה, אַךְ עוֹדֶנִּי בְכָל זֹאת מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנָּה לְבִלְתִּי בַקֵּר בְּבֵיתָם. הִיא מִדֵּי בַקְשָׁה אוֹתִי כִּי אָבֹא אֶל בֵּיתָם, תְּהַלֵּל תָּמִיד לְפָנַי אֶת אִמָּא, שֶׁהִיא כָל כָּךְ טוֹבָה וְרַחֲמָנִיָּה, כְּמוֹ לְהַשְׁמִיעֵנִי כִּי גַם עָלַי תָּחוּס – וַאֲנִי – רַחֲמֵי זָרִים אַךְ זָרִים לִי… לֹא אוּכַל לָשֵׂאת גַּם מַבַּט רוֹזָה בְּהַבִּיטָהּ עָלַי לִפְעָמִים בְּחֶמְלָה. טוֹב לִי לָשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה וְרַעֲיָתִי הַיְחִידָה הַסֵּפֶר יִהְיֶה. כֵּן אֲשֵׁב לִי וְאֶקְרָא עַד בֹּא דוֹדִי.

“שָׁלוֹם לָךְ!…”

אָח! מַה נִבְהַלְתִּי לַקּוֹל הַקּוֹרֵא פִתְאֹם בַּצָּהֳרַיִם בְּחַדְרִי הַדּוֹמֵם וְהַנִּשְׁכָּח – וְהִנֵּה רוֹזָה עוֹמֶדֶת בְּפִתְחוֹ, אוֹמֶרֶת לִי בְצַחֲקַת עֲנָוָה, אֲשֶׁר הִרְגִּיזָה נַפְשִׁי עַד הַיְסוֹד בָּהּ, לֵאמֹר: “סִלְחִי, שָׂרָה הַיְקָרָה!” אֲנִי כִלִּיתִי לִקְרֹא אֶת סִפְרִי אֲשֶׁר נָתְנָה לִי אֶסְתֵּר בַּת מָרְדְּכַי וָאֹמַר, אוּלַי זֶה כִלִּית גַּם אַתְּ אֶת סִפְרֵךְ וְהֶחֱלַפְנוּ סְפָרֵינוּ זֶה בָזֶה".

כִּמְעַט שֶׁחָפַצְתִּי לַעֲנוֹתָהּ מַעֲנֶה קָצָר לֵאמֹר: “עוֹד לֹא כִלִּיתִי”, לָשׁוּב לִקְרִיאָתִי וּלְפַטְּרָהּ בָּזֶה; אַךְ הֲלֹא בְכָל אֹפֶן אֵין לְבַעֲלַת הַבַּיִת לְקַבֵּל אֹרֵחַ בְּאֹפֶן גַּס כָּזֶה, אַף כִּי לֹא קָרוּא הוּא, וָאֲבַקְּשָׁהּ לָשָׁבֶת.

רוֹזָה הֶעֱבִירָה עַיִן בּוֹחֶנֶת עַל כָּל חַדְרֵנוּ (מַה שֶׁהִכְעִיסַנִי עוֹד יוֹתֵר) וַתֵּשֶׁב.

“הַאִם לֹא שָׁמַעַתְּ בְּפִתְחִי אֶת הַדֶּלֶת?” – שָׁאֲלָה בִצְחוֹק צָהֳלָה (וּמַה זָר הָיָה הַקּוֹל הַהוּא בְחַדְרֵנוּ…)

“וּמָה שֵׁם סִפְרֵךְ?” – שְׁאַלְתִּיהָ.

“לֹא יָדַעְתִּי… שָׁכַחְתִּי…” עָנְתָה רוֹזָה נִכְלָמָה וְהִתְחִילָה מְבַקֶּשֶׁת אֶת שַׁעַר הַסֵּפֶר.

כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הֵחֵלָּה עוֹד גַּם לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר וְרַק לִרְאוֹת אֶת חַדְרֵנוּ בָאָה. הִיא חָפְצָה לִרְאוֹת מְעוֹן “עֲנִיִים” אֵיךְ הוּא – הֲלֹא תֵבוֹשׁ! אֲנִי אֵינֶנִּי חֲפֵצָה לִרְאוֹת, אֵיךְ חַיִּים הֵם “הָעֲשִׁירִים”, אַף כִּי שָׁם כֵּלִים נָאִים וְתַכְשִׁיטִים, וְהַסַּקְרָנִית הַזֹּאת לֹא יָכְלָה לִשְׁלֹ ט בְּרוּחָהּ וַתָּבֹא לְלֹא שְׁאֵלוּהָ בְאַמְתָּלָא כוֹזְבָה כָזֹאת…

הִנֵּה עֵינֶיהָ מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל – הַתֹּאמַר “לְבַקֵּר” אֵיךְ אֲנִי מְכַוֶּנֶת אֶת הַבָּיִת?

מַה לָהּ כִּי תַבִּיט כָּכָה עַל הַצִּיּוּר אֲשֶׁר דָּבַקְתִּי בַקִּיר? הַאוֹמֶרֶת הִיא כִּי לְמִשְׂחָק עָשִׂיתִי לִי זֹאת? הִיא אֵינֶנָּה רוֹאָה כִּי “אֵם מְיַשֶּׁנֶת אֶת יַלְדָהּ” מְצֻיָּר בָּזֶה… וְשׁוּב הִיא מַבִּיטָה עָלַי בְּהַעֲוָיָה שֶׁל חֶמְלָה – הַאִם לֹא תֹאמַר לְהַרְאוֹת לִי נִדְבַת לִבָּהּ בְּמַתַּת כָּסֶף? – אֵיךְ נוֹעֲזָה לָבֹא הֵנָּה אַחֲרֵי רוֹאָהּ כִּי אֵינֶנִּי חֲפֵצָה בְּבִיאָתָהּ?!

“אֲנִי עוֹד לֹא כִלִּיתִי אֶת סִפְרִי, וְזֶה הַסֵּפֶר אֲשֶׁר לָךְ כְּבָר קָרָאתִי” – אָמַרְתִּי וּפָנִיתִי לִקְרֹא בְסִפְרִי. הֵן אִם הִיא קָרְאָה אֶת הַסֵּפֶר וְאֵינָהּ יוֹדַעַת שְׁמוֹ, יְכֹלָה אֲנִי לֵאמֹר, כִּי קָרָאתִי אוֹתוֹ עוֹד בְּטֶרֶם רְאוֹתִי אֶת הַשַּׁעַר – וְתֵדַע לָהּ, כִּי אֲנִי מַכִּירָה בִכְזָבִים!…

רוֹזָה נָבוֹכָה, הִתְאַדְּמָה וּבְעֵינֶיהָ נִתְּזוּ דְמָעוֹת. – הוֹי, אֵלֶּה הַבָּנוֹת הַמְפֻנָּקוֹת, בְּנוֹת “הָעֲשִׁירִים” מִיָּד הֵן בּוֹכוֹת כְּמוֹ עַל מֵת!

הִיא נִגְּשָׁה אֵלַי, הֶחֱזִיקָה בְיָדִי וּכְמִתְחַנֶּנֶת הִבִּיטָה בְעֵינַי וּבְקוֹל אָטוּם מִדְּמָעוֹת אָמְרָה לִי:

“שָׂרָה, מַדּוּעַ אַתְּ מִתְרַגֶּזֶת עָלָי?… הֲלֹא אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה כָל הַיּוֹם וְגַם לִי אֵין רֵעוֹת פֹּה בֶחָצֵר הַזֹּאת… חֵי נַפְשִׁי כִּי אֵינֶנִּי נַעֲרָה רָעָה! – הֲטוֹב כָּךְ לָשֶׁבֶת תָּמִיד בּוֹדֵדָה וּסְגוּרָה? הִנֵּה אֲנִי רוֹצָה לִפְעָמִים לִשְׁאֹל אוֹתָךְ דָּבָר בְּחֶשְׁבּוֹן – הֵן יוֹדַעַת אַתְּ כִּי רָפָה אֲנִי בַדָּבָר הַזֶּה – וּמַדּוּעַ לֹא נוּכַל לְהֵרָאוֹת רַק בְּבֵית הַסֵּפֶר בִּלְבָד?…”

וּבֶאֱמֶת אַךְ נַעֲרָה טוֹבָה הִיא רוֹזָה, הַאֵין זֹאת? – אַךְ אֲנִי כַּנִּרְאֶה, נַעֲשֵׂיתִי פְרָאִית כְּחַיַּת הַיָּעַר…

 

ח    🔗

אַךְ טוֹב לְרוֹזָה שָׁם בְּבֵית אֲבוֹתֶיהָ. וַאֲבוֹתֶיהָ אָמְנָם אֲנָשִׁים טוֹבִים הֵם, וְהִיא לָהֶם בִּתָּם הַיְחִידָה.

אִמָּהּ הַלַּבְנוּנִית – כֻּלָּהּ חֶמְלָה. עֵינֶיהָ תְּכֵלֶת תַּבֵּטְנָה בְחִבָּה כַּיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה, וְגַבּוֹתֵיהֶן הַקְּלוּשׁוֹת דַּקּוֹת וְרַכּוֹת הֵן כְּמֶשִׁי; וְכֻלָּהּ רַכָּה וַעֲנֻגָּה, אַף קוֹלָהּ דַּק וְנָעִים וְנִלְבָּב מְאֹד. אִם תַּבִּיט עָלֶיהָ מֵאַחֲרֶיהָ וְאָמַרְתָּ, כִּי אַךְ עַלְמָה צְעִירָה הִיא, כִּי כֵן לֹא גָבְהָה קוֹמָתָהּ וְכֵן דַּק חִטּוּבָה; וּבְהִתְהַלְּכָהּ בַּבַּיִת לֹא יִשָּׁמְעוּ גַם צְעָדֶיהָ, כְּמוֹ אַךְ מְשׁוֹטֶטֶת הִיא – אַף אָמְנָם כִּי הָרִצְפָּה סָבִיב מְרֻפָּדָה בְמַרְבַדִּים.

וּמַה נֶחְמָד לַמַּרְאֶה בְּגֶשֶׁת רוֹזָה לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה דָבָר וְחִבְּקָה אֶת אִמָּה הַנְּעִימָה בְיָדֶיהָ כְּמֵזַח עַל חֲלָצֶיהָ, וְהֵרִימָה הִיא פָנֶיהָ מוּל פְּנֵי אִמָּהּ בִּצְחוֹק שַׁעֲשׁוּעִים וּתְחִנָּה, וְאִמָּהּ תַּעֲמֹד וְשָׁמְעָה בְנַחַת אֶת שְׁאֵלַת בִּתָּהּ… וּשְׁאֵלוֹתֶיהָ שֶׁל רוֹזָה זָרוֹת לִפְעָמִים, “תִּינוֹקִיּוֹת”, עַד כִּי לִפְעָמִים מְשַׁעְמֵם מְעַט לִשְׁמֹעַ הַרְחָבַת בֵּאוּרֶיהָ שֶׁל הַגְּבֶרֶת רָזֶנְצְוֵיג לְדָּבָר שֶׁהוּא יָדוּעַ גַּם לְיֶלֶד קָטֹן.

אַךְ אֲבִי רוֹזָה הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב בֵּאוּרִים, אֶלָּא – הִתּוּלִים, לְהָתֵל בְּבִתּוֹ הַתְּמִימָה; וּכְבֹאוֹ – אַךְ צָהֳלָה וּצְחֹק בַּבָּיִת. הוּא שָׁחוֹר כְּצוֹעֲנִי, שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִתְנוֹצְצוֹת כִּכְנַף הָעוֹרֵב, וּבְצַחֲקוֹ מִתְנוֹצְצוֹת בְּלָצוֹן גַּם שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת הָרְחָבוֹת וְהַמּוּצָקוֹת. הוּא – גַּם בְּשִׁבְתּוֹ עַל סִפְרֵי חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן.

הִנֵּה חָטַף אֶת רוֹזָה עַל זְרוֹעוֹתָיו וַיִּסְתּוֹבֵב אִתָּהּ בִּמְחוֹל הוֹלֵם־מִצְעָדוֹת עַל פְּנֵי כָל הַחֶדֶר, וְרוֹזָה תִשָּׂא קוֹלָהּ הַמְצַפְצֵף, תִּצְחַק, תִּתְפַּתֵּל, תִּשְׁתַּמֵט מִיָּדָיו, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל, כִּי הוּא מַחֲזִיק בָּהּ וִיחוֹלֵל:

“הוֹי, אַבָּא, אַבָּא!” – תִּקְרָא רוֹזָה, “רֹאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַּל!”

“הָהּ!” – יִקְרָא הוּא, “גְבִירָה עַצְבָנִית אוֹ כַזְבָנִית אַתְּ, אֵינֶנִּי אוֹהֵב; הָלְאָה!…”

וַאֲנִי אֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ יָכֹלְתִּי כָּכָה לְהַסְכִּין מַהֵר בַּבַּיִת הַהוּא; אֵין יוֹם שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שָׁם, וְיֵשׁ שֶׁאֲנִי מְאַחֶרֶת לָשֶׁבֶת שָׁם, וּבְבוֹא דוֹדִי וְלֹא יִמְצָאֵנִי בְחַדְרֵנוּ – וּבָא וּקְרָאַנִי מִשָּׁם. אָז יֵשׁ שֶׁיְעַכְּבוּ גַם אוֹתוֹ וִיבַלֶּה גַם הוּא שָׁם שָׁעָה.

דּוֹדִי מְדַבֵּר עִם הָאָדוֹן רוֹזֶנְצְוַיְג בְּדִבְרֵי מִסְחָר, אוֹ כִּי בְשַׁחְמַט יְשַׂחֵק עִמּוֹ.

הָאָדוֹן רוֹזֶנְצְוַיְג הוּא מְנַהֵל בַּקָּנְטוֹר שֶׁל צֵיטְלִין וְדוֹדִי עוֹדֶנּוּ מְסַרְסֵר וַעֲסָקָיו עוֹדָם לֹא טוֹבִים.

“לֹא נוֹלַדְתִּי לִהְיוֹת סַרְסוּר…”

“וּבְכֵן הֱיֶה נָא עָשִׁיר!” – עוֹנֶה לוֹ רוֹזֶנְצְוַיְג.

אֲבָל הֲלָצָה זוֹ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינָי.

דּוֹדִי נָסַע מִפֹּה בִדְבַר אֵיזֹה סַרְסָרוּת, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לֵישֵׁב בְּבֵית רוֹזֶנְצְוַיְג עַד שׁוּבוֹ.

לְרוֹזָה חֶדֶר מְיֻחָד וּבוֹ אֲנַחְנוּ מְבַלּוֹת רֹב הַיּוֹם. וּמֵהַיּוֹם – יְמֵי חֻפְשָׁה בְּבֵית הַסֵּפֶר לִקְרָאתֵנוּ עַד לְאַחַר רֹאשׁ שְׁנַת הָאֶזְרָחִים – קוֹרְאוֹת אֲנַחְנוּ בְיַחַד וְעוֹסְקוֹת גַּם בִּמְלֶאכֶת יָד. רוֹזָה יוֹדַעַת מְעַט בְּמַעֲשֵׂי רֶקֶם, אַךְ בִּמְלֶאכֶת סֶרֶג אֵינֶנָּה יוֹדַעַת מְאוּמָה, וַאֲנִי הַחִלּוֹתִי לְלַמְּדָהּ זֹאת, וְהַגְּבֶרֶת רוֹזֶנְצְוַיְג שְׂבֵעַת רָצוֹן מֵהַלֶּקַח אֲשֶׁר אֶתֵּן לְבִתָּהּ. וְרוֹזָה – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כַּמָּה פְעָמִים הִיא נוֹשֶׁקֶת אוֹתִי בַיּוֹם. עוֹד לֹא רָאִיתִי נַעֲרָה אוֹהֶבֶת לְנַשֵּׁק כְּמוֹ רוֹזָה זוֹ.

בַּלַּיְלָה הִצִּיעוּ לִי מִשְׁכָּב בַּחֲדַר רוֹזָה. אַךְ רוֹזָה הִתְיַצְּבָה בְּמֶחָאָה וְדָרְשָׁה כִּי רַק אִתָּהּ יַחַד אִישַׁן, בְּמִטָּתָהּ. – וְלוּ רַק שָׁעָה אֶחָת!

וְכַמָּה שָׂחַקְנוּ בְשָׁכְבֵנוּ! – כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, אֶצְחַק רַק עַל צְחוֹק רוֹזָה הַמִּתְחַנֶּקֶת בּוֹ לִרְגָעִים, – מַדּוּעַ הִיא, הַפּוֹתָה, צוֹחֶקֶת?

אֶפְשֹׁט פֻּזְמָק – וְהִיא: “חִי־חִי־חִי!”.. אֶשְׁכַּב – וּתְקַבְּלֵנִי בִצְחוֹק; אָסִיר קְוֻצַּת שַׂעֲרוֹתַי מֵעַל עֵינַי אֶל תַּחַת אָזְנַי – וְגַם זֶה מְעוֹרֵר צַחֲקָהּ; אֶתְכַּנֵּס בַּמִּכְסֶה – וְעוֹד הַפַּעַם: “חִי־ חִי־חִי!” אֶגַּע בָּהּ – וְחִי־חִי־חִי! גַּם חַ־חַ־חַה! – אֶשְׁלַח רַגְלִי – וְהִיא מִתְבּוֹסֶסֶת בִּצְחוֹק!

וּבְכֵן אֵיךְ אֶעֱצֹר בְּרוּחִי לְבִלְתִּי צָחֹק עַל צְחוֹקָהּ? וּכְשֶׁאֲנִי צוֹחֶקֶת, אֵיכָה זֶה לֹא תִצְחַק הִיא בְפִרְפּוּר יָדַיִם וְרַגְלָיִם?… וּבְתוֹךְ כָּךְ תִּשָּׁקֵנִי וּתְחַבְּקֵנִי…

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי וַאֲנִי חֲבוּקָה בִידֵי רוֹזָה הַיְשֵׁנָה, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְחַמֵּק מִידֵי רְעוּתִי הַטּוֹבָה פֶּן אֲעִירֶנָּה.

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת חֶרֶשׁ וְהַגְּבִירָה רוֹזֶנְצְוַיְג בָּאָה, צְעָדֶיהָ קַלִּים מְאֹד, בִּתְנוּעַת רֶגֶל סִלְּקָה לְאַט הַצִּדָּה אֶת הַסֵּפֶר הַנּוֹפֵל בְּמִשְׁעוֹל הַמַּרְבַד, קָרְבָה, הִתְיַצְּבָה עָלֵינוּ וּבְצַחֲקַת חֵן הִבִּיטָה עַל שְׁתֵּינוּ… אָז נֵעוֹרָה גַם רוֹזָה, פָּקְחָה עֵינֶיהָ וַעֲצָמָתַן בְּהַחֲזִיקָהּ אֶת מַחְבַּק יָדֶיהָ סְבִיבִי:

“שָׂרָתִי…” דּוֹבְבָה בְּשִׂפְתֵי תְּנוּמָה, תַּסְתִּיר פָּנִים מִתַּחַת לְרֹאשִׁי – וּמִשָּׁם פָּרַץ צַחֲקָה: חִי־חִי־חִי!

בִּצְחוֹק נִרְדָּמָה וּבִצְחוֹק הֵקִיצָה!

אָז תְּחַבֵּק הַגְּבֶרֶת רוֹזֶנְצְוַיְג אֶת שְׁתֵּינוּ יַחַד, תִּשָּׁקֵנוּ חֲלִיפוֹת וְאָמָרָה: “קֹמְנָה, בְּנוֹתַי, זֶה חֲצִי הַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית!”

וְזֶה הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת פֹּה. אָמְנָם נָעִים לי שִׁבְתִּי – לָמָּה אֲכַחֵד? גַּם הַמַּאֲכָלִים שׁוֹנִים וְטוֹבִים מֵאֵלֶּה שֶׁנֹאכַל אֲנִי וְדוֹדִי תָמִיד. אַךְ מָתַי זֶה יָשׁוּב דּוֹדִי? – מִי יִתֵּן וְהִצְלִיחַ בְּדַרְכּוֹ!

הַיוֹם לְקָחַתְנִי חַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר (הַגְּבֶרֶת רוֹזֶנְצְוַיְג) וַתּוֹשִׁיבֵנִי לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר וַתּוֹרִינִי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ קוֹלוֹת, – קוֹלוֹת יָצְאוּ בָרִאשׁוֹנָה מִתַּחַת לְאֶצְבְּעוֹתָי! – אֶגַע בַּמַּפְרֵט – וּכְמוֹ קוֹל נִסְתָּר עוֹנֶה לִי מִשָּׁם… מִן הַתְּהוֹם הוּא קוֹרֵא לִי, וּכְמוֹ בִנְשִׁיקָה רַכָּה דַקָּה יִגַּע בִּלְבָבִי הֶחָרֵד… רֶגַע אֶחָד דִּמִיתִי כִּי מְרַחֶפֶת אָנֹכִי…

אֶצְבְּעוֹת רוֹזָה הָאֲרֻכּוֹת תְּמַהֵרְנָה לָרוּץ וּלְפַזֵּז עַל פְּנֵי הַמַּפְרְטִים וְקוֹלוֹת יִרְדְּפוּ אַחֲרֵי קוֹלוֹת, קוֹלוֹת יַפְסִיקוּ קוֹלוֹת וּכְמוֹ בְמָחוֹל יִתְעָרְבוּ וְיִתְבּוֹלָלוּ – – אַךְ מָה הֵמָּה כָּל אֵלֶּה? הַכֹּל תָּדִיר וְנוֹדָע, כְּבָר שָׁמַעְתִּי כְמוֹ אֵלֶּה. וַאֲנִי בְשָׁלְחִי יַד חֲרֵדָה וְאֶגַּע – וְהִנֵּה קוֹל־סוֹד יַעַן, מִמֶּרְחָב נֶעְלָם יִקְרָא לִי… מִשָּׁם, מִשָּׁם קוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע לִי – וְחִיל נֹעַם יֹאחֲזֵנִי…

רוֹזָה צוֹחֶקֶת עָלַי בִּרְאוֹתָהּ אוֹתִי כָל כָּךְ נִפְעָמָה לִפְנֵי הַפְּסַנְתֵּר הַשָּׁחוֹר וְתִקְרָא אֵלָי: “הַכִּי! הַכִּי בְחָזְקָה! לַחֲצִי נָא! הֲתִירְאִי פֶּן תְּשַׁבְּרִי אֶת עַצְמוֹתָיו?”

אָח! לוּ יָדַעְתִּי לִפְרֹט עַל הַפְּסַנְתֵּר, כִּי אָז מַנְגִּינוֹת אֲחֵרוֹת וְקוֹלוֹת אֲחֵרִים הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ וְלֹא אֵלֶּה הַכְּתוּבוֹת בְּכִתְבֵי הַחַרְטֻמִּים שֶׁל מַחְבְּרוֹתֵיהֶן הֵן!

בַּמֶּה תִבְחֲרִי לִהְיוֹת כְּשֶׁתִּגְדָּלִי?" שְׁאֵלַתְנִי פִתְאֹם רוֹזָה.

“מָה הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לָךְ פִּתְאֹם?”

“הִנֵּה אֲנִי חֶפְצִי לִהְיוֹת פּוֹרֶטֶת פְּסַנְתֵּר מְהֻלָּלָה, וְאַתְּ מָה?”

“מוֹרָה” – עָנִיתִי.

אֵינִי יוֹדַעַת מַדּוּעַ תְּשׁוּבָתִי זוֹ, שֶׁעָנִיתִי מִבְּלִי חֶשְׁבּוֹן, מָצְאָה כָּכָה חֵן בְּעֵינֵי חַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר, כִּי מְשָׁכַתְנִי אֵלֶיהָ וַתִּשָּׁקֵנִי בְמִצְחִי.

וּכְפִי הַנִּרְאֶה הִגִּידָה אֶת חֶפְצִי זֶה גַם לְאִישָׁהּ, כִּי בְשִׁבְתֵּנוּ יַחַד הַיּוֹם בָּעֶרֶב לִשְׁתּוֹת תֵּה וְהִנֵּה קָם פִּתְאֹם שִׁמְשׁוֹן בֶּן יַעֲקֹב (הָאָדוֹן רוֹזֶנְצְוַיְג) מִמְּקוֹמוֹ וַיִּתְיַצֵּב הָכֵן לְמוּלִי, הֵרִים יָדוֹ וְכַפָּהּ הַשְּׁטוּחָה נִצְבָה מוּל פָּנָיו, וְהוּא מַבִּיט עָלַי בִּשְׁאֵלָה. –

אֲנִי הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לוֹ.

“שָׂרָה בַת מֹשֶׁה, שָׂרָה בַת מֹשֶׁה!” – קָרָא לִי בַעֲנָוָה.

“מָה?”

“אֶת סִפְרִי שָׁכַחְתִּי בַמִּסְדְּרוֹן – תַּרְשִׁינִי נָא מוֹרָתִי לָצֵאת לְקַחְתּוֹ…”

וְהוּא עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ.

אֲנִי אַף כִּי נִכְלַמְתִּי כִּמְעָט, אַךְ בְּכָל זֹאת עָנִיתִי כַּיָּאוֹת לְמוֹרָה:

“אֲנִי מַרְשָׁה!…”

הַ"מַּחֲזֶה" מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַ"קָּהָל" – חַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר וּבִתָּהּ רוֹזָה צָחֲקוּ מְאֹד וַתִּמְחֶאנָה לָנוּ כָף, – הֵיטִיבוּ הַמְשַׂחֲקִים בְּחֹק־שַׂחֲקָם.

הַסֵּפֶר שֶׁהֵבִיא “תַּלְמִידִי” הָיָה “אֹהֶל תָּם” בִּכְרִיכָה יָפָה אֲשֶׁר קָנָה לָנוּ לְמִקְרָא. וְחַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר הֶרְאֲתָה לוֹ אֶת מַעֲשֵׂי הַסֶּרֶג שֶׁעוֹשָׂה בִתָּם רוֹזָה וַתִּתְפָּאֵר, כִּי בֶאֱמֶת מוֹרָה טוֹבָה אָנִי, אַחֲרֵי כִּי “תַלְמִידָתִי” עָשְׂתָה תּוּשִׁיָּה בִזְמָן קָצָר כָּזֶה. וְשִׁמְשׁוֹן בֶּן יַעֲקֹב הֶעֱמִיד פָּנִים כְּמוֹ לוּ הֶרְאוּ לוֹ אֶחָד מְשִׁבְעַת פִּלְאֵי הַתֵּבֵל:

“אֵינֶנִּי מַאֲמִין, אֵינֶנִּי מַאֲמִין! – הַאֶצְבְּעוֹתַיִךְ, רוֹזָה, עָשׂוּ זֹאת? – פִּלְאֵי פְלָאִים!… לֹא אַאֲמִין עַד אֲשֶׁר אֲנַסֶּה! הִנֵּה אֲנִי מַזְמִין בְּיָדֵךְ, רוֹזָה בַת שִׁמְשׁוֹן, מְלֶאכֶת סֶרֶג קְטַנָּה בְיוֹם מָחָר, אַךְ בִּתְנַאי (אֲנִי מֵטִיל עָלַיִךְ, חַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר, כִּי תַשְׁגִּיחִי)! שֶׁלֹּא תַעֲשִׂי זֹאת בִּמְסִירַת הַצִּנּוֹרָה לְשָׂרָה וְזוֹ יֹאמַר: ‘יְהִי רָצוֹן וְכוּ’, 'יְהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ עָבְדָה רוֹזָה’ – תִּיק תִּסְרְגִי לִי לִשְׁעוֹנִי, הָכֵן לַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית מִמָּחֳרָת בָּעֶרֶב. וְהִנֵּה אִם יֵצֵא לָךְ תִּיק מְעֻגָּל, צוּרַת תִּיק מַמָּשׁ וְלֹא אֹזֶן כֶּלֶב בּוּלְדוֹגִי, אָז ‘אֲנִי הֶחָתוּם מַטָּה מִתְחַיֵּב מִצִּדִּי’ לָתֵת… כֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלִי מִמֶּנִּי!”

“כְּכֹל אֲשֶׁר אֶשְׁאָל?” – שָׁאֲלָה רוֹזָה וּפָנֶיהָ הִצְהִיבוּ.

“בְּהֵן שֶׁל סוֹחֵר נֶאֱמָן!” קָרָא אָבִיהָ, “אַף אִם תִּשְׁאֲלִי לָךְ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה!”

“מִבְּלִי מַהֲתַלּוֹת, אָבִי! הַכְּכֹל אֲשֶׁר אֶשְׁאָל?”

“כְּכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלִי”.

“עָשׂה אֶעֶשֶׂה!”

“אֲנִי זֶה יוֹדַעַת מָה אֶשְׁאָל, אֲנִי זֶה יוֹדָעַת!” – שׁוֹנָה רוֹזָה פַּעַם בְּפָעַם.

וּלְמַעַן תַּעַשׂ אֶת הַתִּיק כַּנָּכוֹן תְּאַלְּצֵנִי, כִּי בְסָרְגָהּ אֶסְרֹג גַּם אֲנִי תִּיק אֶחָד לְמוּלָהּ, לְמַעַן הֱיוֹת לָהּ לְמוֹפֵת לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּמַתְכֻּנְתּוֹ.

בְּבֹקֶר הַשְׁכֵּם, בְּלֶכְתֵּנוּ הַחֲנוּתָה לִקְנוֹת חוּטֵי צֶמֶר־גָּמָל, נוֹכַחְתִּי כִּי טַעַם יָפֶה לְרוֹזָה בִצְבָעִים וְיוֹדַעַת הִיא בַמֶּה לִבְחֹר. וּמַעֲשֵׂה הַתִּיק, לְפִי הַתָּכְנִית אֲשֶׁר תִּכְּנָה לָנוּ אֵם רוֹזָה, מַעֲשֵׂי הָאֹפֶן בְּתוֹךְ הָאֹפֶן מִצְּבָעִים שׁוֹנִים, וְכַרְכֻּבּוֹ צְבָעִים פְתוּכִים זֶה בָזֶה שֶׁל שִׁנַיִם מְשֻׁלָּבוֹת בְּתוֹךְ שִׁנָיִם, וּמְשִׁיחָה שֶׁל מֶשִׁי תְהַדְּקֵן בְמַחְבֶּרֶת. אֶת יַחַס הַגְּוָנִים הִנִּיחָה הָאֵם כִּי תְחַבֵּר רוֹזָה לְבַדָּהּ, לְפִי טַעֲמָהּ הַטּוֹב עָלֶיהָ.

וְרוֹזָה כֻלָּהּ כֹּבֶד רֹאשׁ כָּל הַיּוֹם, אַף פַּעַם עוֹד לֹא נָתְנָה קוֹלָהּ בִצְחוֹק, הִיא כָל כָּךְ נִזְהֲרָה בְכָל עֲנִיבָה וַעֲנִיבָה שֶׁתַּעֲשֶׂה בַּצִּנּוֹרָה, וְלֹא תִתֵּן גַּם לִי לַעֲבֹר אוֹתָהּ בְּסָרְגִי, לְמַעַן תּוּכָל כְּפַעַם בְּפַעַם לְהִתְבּוֹנֵן אֵיךְ יֵשׁ לַעֲשׂוֹת. וּפַעַם בְּפַעַם הִיא שׁוֹנָה כִמְדַבֶּרֶת אֶל לִבָּהּ:

“אֲנִי זֶה יוֹדַעַת מָה אֶשְׁאַל, אֲנִי זֶה יוֹדָעַת!”

וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת לִי: מַדּוּעַ זֶה עוֹד טֶרֶם יָשׁוּב דּוֹדִי? – מָה נוֹאַלְתִּי כִּי לֹא שָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ בְנָסְעוֹ, כִּי יִכְתֹב לִי אִם יִתְמַהְמֵהּ. –

לְעֵת עֶרֶב נִגְמְרוּ הַתִּיקִים. מִמֵּילָא מוּבָן כִּי תִיקִי מְשֻׁכְלָל יוֹתֵר מִתִּיק רוֹזָה, כִּי בְתִיקָהּ הָעֲנִיבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מְהֻדָּקוֹת קְצָת; אֲבָל בִּכְלָל אֵין לוֹמַר כִּי מַעֲשֵׂה הַתִּיק לא הִצְלִיחַ בְּיָדָהּ, הֵן תִּיק הוּא וְלֹא “אֹזֶן כֶּלֶב בּוּלְדוֹגִי”. –

מִתְּחִלָּה שָׂמְחָה רוֹזָה עַל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ זֶה, אֲבָל אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָרְכָה אוֹתוֹ מוּל תִּיקִי לֹא יָכְלָה לְהַסְתִּיר קִנְאָתָהּ וַתַּשְׁלֵךְ תִּיקָהּ כִּדְבַר אֵין חֵפֶץ בּוֹ וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְעֵינֶיהָ. גַּם תְּהִלַּת אִמָּהּ לֹא נִחֲמַתָּה, בְּאָמְרָה: “אֲבָל טוֹב הָיָה לוּ נִתֵּן לְאַבָּא תִיק אֲשֶׁר כַּלָּז” – וַתִּלְטשׁ עֵינֶיהָ לְתִיקִי – “אֲבָל זֶה לֹא יָפִיק רְצוֹנוֹ…”

חָשַׁדְתִּי בָהּ אָז, כִּי תֹּאמַר לְהַחֲלִיף תִּיקָהּ בְּתִיקִי, וְהֵיטֵב חָרָה לָהּ פֶּן תַּחֲשֹׁב מַחֲשֶׁבֶת הוֹנָאָה כָזֹאת לְאָבִיהָ, וּלְמַעַן הָסֵר מֵעֵינָהּ אֶת סֵמֶל הַקִּנְאָה – פִּתַּחְתִּי סְגֹר תִּיקִי וָאֶמְשֹׁךְ בַּחוּט – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ – וְכָל עֲנִיבוֹתָיו הֻתָּרוּ! וְאֶת פְּתִילֵי הַחוּט גִּלְגַּלְתִּי לְכַדּוּר וּזְרַקְתִּיו הַצִּדָּה בִצְחוֹק.

“אוֹיָה!” קָרְאָה רוֹזָה, אֲשֶׁר נִדְהֲמָה בִרְאוֹתָהּ, כִּי מַשְׁחִיתָה אֲנִי מַעֲשָׂי… אַךְ – רְאֵה זֶה פֶלֶא! – תִּיקָהּ שָׁב אֶל חִנּוֹ הָרִאשׁוֹן וַתִּרְצֵהוּ אָז…

“עוד זאת אֶעֱשֶׂה!” – קָרְאָה רוֹזָה וַתְּמַהֵר וַתּוֹצִיא מֵ"אוֹצָרָהּ" שְׁנַיִם כַּפְתוֹרִים, כַּפְתּוֹרֵי תְכֵלֶת בְּהִירָה קְטַנִּים, וַתְּחַבֵּר כַּפְתּוֹר בַּתָּוֶךְ מֵעֵבֶר הָאֶחָד וְכַפְתּוֹר בַּתָּוֶךְ מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי. וְגַם הַפַּעַם לֹא הִטְעָה אוֹתָהּ טַעֲמָהּ! הַכַּפְתּוֹרִים נִשְׁקָפִים כִּשְׁתֵּי עֵינֵי תְכֵלֶת יָפוֹת! וְהִנֵּה שְׂמֵחָה רוֹזָה וְשָׂשָׂה בִמְלַאכְתָּהּ, אוֹחֶזֶת אֶת הַתִּיק בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, תְּרַקֵּד וּתְטַלְטְלֶנּוּ מוּל עֵינֶיהָ וּתְדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר:

“אֲנִי יוֹדַעַת, תִּיק, אֲנִי יוֹדַעַת אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי!”

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת אֶל הַשְׁלְחָן. הַמֵּחָם נוֹהֵם אֶת נְהִימוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת – וְשִׁמְשׁוֹן בֶּן יַעֲקֹב עוֹד טֶרֶם יָבֹא. רוֹזָה כְמוֹ עַל גֶּחָלִים תֵּשֵׁב. הִנֵּה הֵחֵל הַשָּׁעוֹן לְהַשְׁמִיעַ צִלְצוּלָיו לַשָּׁעָה הַשְּׁמִינִית וְהוּא בָא:

"נוּ־א?…

“הִנֵּהוּ!” – קָרְאָה רוֹזָה בְנִצָּחוֹן בַּהֲרִימָהּ אֶת תִּיקָהּ הֶחָבוּשׁ עַל אֶצְבְּעוֹתֶיהָ: “קַבְּלֵהוּ נָא בְרָצוֹן, אָבִי!…” הוֹסִיפָה בְהִשְׁתַּחֲוָיָה, בְּזָכְרָהּ כִּי לֹא נָאֶה לְהַגִּישׁ מִנְחָה בְיָד רָמָה וּבְקוֹל עֲנוֹת נִצָּחוֹן כָּזֶה.

הוּא הִתְפַּלֵא הַפַּעַם בֶּאֱמֶת לְמַעֲשֵׂה בְתּוֹ, הוֹצִיא שְׁעוֹנוֹ וַיְשִׂימֵהוּ בַתִּיק וַיַּגִּישֵׁהוּ אֶל שְׂפָתָיו – וַיִּשַּׁק אֶת הַתִּיק אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעוֹת בִּתּוֹ הַיְחִידָה, הַקְּטַנָּה וְהַנְּעִימָה.

“תּוֹדָתִי לָךְ, שָׂרָה בַת מֹשֶׁה!” הוּא אוֹמֵר אֵלָי.

“וְאַתְּ, בִתִּי” – קָרָא וַיִּמְשֹׁךְ אֵלָיו אֶת רוֹזָה הַמְּאִירָה: “הַגִּידִי נָא שְׁאֵלָתֵךְ – וְתֵעָשׂ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ!”

רוֹזָה מְרִימָה עֵינֶיהָ בְּחֵן וְתַחֲנוּנִים לְאָבִיהָ – וְעוֹדָהּ מַחֲשָׁה…

מַדּוּעַ גַּם לִבִּי חָרֵד לִשְׁאֵלָתָהּ?

“אִמְרִי, אִמְרִי, בִּתִּי, שַׁאֲלִי!” יְאַמְּצֶנָּה אָבִיהָ.

“תְּנָה לִי אָבִי… הֵן אֵין לִי לֹא אָח וְלֹא אָחוֹת… אֶשְׁאַל… כִּי תִתֵּן לִי אֶת שָׂרָה רְעוּתִי לְאָחוֹת…”

הַבַּיִת מִסְתּוֹבֵב – אוֹר הָעֲשָׁשִׁית יַכֵּנִי בְסַנְוֵרִים… וַאֲנִי שׁוֹמָעַת:

“בִּתִּי! בִּתִּי הַטּוֹבָה וְהַחֲכָמָה!…” הוּא נוֹשֵׁק אוֹתָהּ – הֲלֹא אַתְּ, בִּתִּי, תּוֹסִיפִי עוֹד תִתְּנִי לִי מִנְחָה יְקָרָה… הֲלֹא עוֹד בַּת טוֹבָה וַחֲכָמָה תִהְיֶה לְאָבִיךְ!…"

אֲנִי חֲבוּקָה בְיָדָיו וּנְשִׁיקוֹת נַעְתָּרוֹת יְאֻלְּצוּ לְמִצְחִי, לְעֵינַי, לְלֶחְיִי… אַךְ אֲנִי מִשְׁתַּמֶּטֶת, נִבְדֶּלֶת, נִצֶּבֶת בַּחֶדֶר בַּתָּוֶךְ – אָנָּה אֶפְנֶה?…

הַגְּבִירָה רוֹזֶנְצְוַיְג עוֹמֶדֶת כְּנִדְהָמָה וְעֵינֶיהָ בּוֹחֲנוֹת אוֹתִי – וּתְרַחֲמֵנִי…

“לֹא… לֹא…” דּוֹבְבוֹת שְׂפָתַי וְלִבִּי אֵינֶנּוּ בָטוּחַ אִם “לֹא” שֶׁלִּי – לֹא!

“הִתְעַשְּׁתִי, שָׂרָה!” – תִּקְרַב וּתְדַבֵּר אֵלַי חַנָּה בַת אֲלֶכְּסַנְדֶר: “זִכְרִי נָא, הֵן בִּרְשׁוּתֵךְ אָתְּ, חִשְׁבִי נָא דַרְכֵּךְ…”

תֹּאמַר וְתַחֲלִיקֵנִי עַל רֹאשִׁי שֶׁאֲנִי מַסְתִּירָה בְחֻבָּהּ הִיא, וְהִיא תַטִּיף עָלַי דְּבָרֶיהָ בְּרַחֲמִים; תַּזְכִּיר עָנְיִי, בְּדִידוּתִי, יַתְמוּתִי – “וְהָאָדוֹן סְפַרְדִּי הֵן לֹא יוּכַל לִדְאֹג לְאַחֲרִיתֵךְ בְעָנְיוֹ” (הוֹי, מִי אֲנִי? וּלְמִי אֲנִי – יְתוֹמָה עֲזוּבָה?…); וּמְדַבֶּרֶת הִיא עוֹד וְאוֹמֶרֶת, כִּי אֶהְיֶה לְאָחוֹת, לְמוֹפֵת לְבִתָּם וְלָהֶם לְבַת, תַּבְטִיחֵנִי כִּי בְחַסְדָּם זֶה אֵין דֵּי גְמוּל עַל הַטּוֹבָה שֶׁאָבִיא אֲנִי אֶל בֵּיתָם… וְרוֹזָה הַפְּתַיָה מְנַשֶׁקֶת אוֹתִי בְעָרְפִּי גַם בְּשִׁכְמִי, עַל בְּגָדַי הִיא נוֹשֶׁקֶת וְקוֹרְאָה:

שָׂרָה, שָׂרָה, אַל נָא תְסָרְבִי וַאֲנִי אֶקְרָא לָךְ: אָחוֹת!…"

עֲזוּבָה אָנִי, גַּלְמוּדָה וְנָכְרְיָּה אָנִי, וְאִם תִקְרָאֵנִי הִיא “אָחוֹת” הַאִם לֹא אֶהְיֶה עוֹד יְתוֹמָה?…

“הֲלֹא אֵם אֵין לָךְ”! תִּקְרָא רוֹזָה בִּבְכִי – “גַּם אָב אֵין לָךְ!”

אֶשָּׂא עֵינַי, אַבִּיט אֶל רוֹזָה רְעוּתִי כְאָחוֹת… וְהוֹ! הֶאָח! הִנֵּה! הִנֵּהוּ! – הוּא עוֹמֵד בַּפֶּתַח מִשְׁתָּאֶה, נִפְחָד, וּשְׂפָתוֹ בֵין שִׁנָּיו…

“לֹא, לֹא!” קָרָאתִי בְכֹחַ “הִנֵּה אָבִי בָא: זֶה אָבִי! הִנֵּהוּ!” – – –

וָהוּא – מִפִּיו נָפְלָה הֲבָרָה כִשְׁאָגָה, יִתְנַפֵּל עָלַי, יִשָּׂאֵנִי יְלִיטֵנִי בְּאַדַּרְתּוֹ, אֶת פָּנַי יַסְתִּיר בֵּין רֹאשׁוֹ וְשִׁכְמוֹ:

“לֹא־לֹא־לֹא־לֹא!” – יִצְעַק: “כֻּלָּהּ, כֻּלָּהּ שֶׁלִּי הִיא!”

וַיִּבְרַח אִתִּי מִן הַבָּיִת – –

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת נִרְעָדָה בַמִּטָּה אֲשֶׁר בְּחַדְרֵנוּ, שִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת… וְהוּא קוֹרֵא בִדְמָעוֹת:

“הֵרָגְעִי, בִּתִּי! הֵרָגְעִי! בִּתִּי, בִּתִּי! אֵיךְ קָרָאת לִי? ‘אָבִי’? – הֲלֹא ‘אָבִי’ אַתְּ אוֹמֶרֶת עָלָי?… הַשְׁמִיעִינִי נָא… אִמְרִי נָא: ‘אָבִי’!…”

“אָבִי, אָבִי, אָבִי!” – קָרָאתִי וָאֶפּל עַל צַוָּארוֹ – אַיֵּה אִמִּי?" –

 

ט    🔗

אָבִי…

כֵּן, אֶמֶשׁ נוֹכַחְתִּי, כִּי רַק אוֹתְךָ שָׁלַח אֱלֹהִים לְאָב לְפָנַי, בְּטֶרֶם לָקַח אֶת אִמִּי מֵעָלַי, עַל כֵּן קָרֹא אֶקְרָאֲךָ: “אָבִי”, – כִּשְׁאֵלָתְךָ, – אֲבָל לָמָּה לְךָ לְצַחֵק לְפָנָי? הָיוּ יָמִים שֶׁהַשִּׂמְחָה הָיְתָה שְׁרוּיָה גַּם בִּמְעוֹנֵנוּ – אֲבָל עַתָּה… הֲבִגְלָלִי, הַלְמַעַן שַׁעֲשֵׁעַ נַפְשִׁי תֹּאמַר לְהִתְלוֹצֵץ כְּרוֹזֶנְצְוַיְג? – הַטֶרֶם תִּרְאֶה כִּי אֵין לִבִּי פּוֹנֶה לְשַׁעֲשׁוּעִים? לֹא יַלְדָּה קְטַנָּה אָנִי… וְאַתָּה עָנִי… וְעַד מָתַי, הוֹ, עַד מָתַי אֶחְיֶה עַל חֶשְׁבּוֹן עָנִי כָמוֹךְ?…

נִסְתְּרָה דַרְכְּךָ “אָבִי”, וּמָתַי תִמְצָאֶנָּה?…

…הַחְלָטָתִי:

הִנֵּה שְׁנַת־הַלִּמּוּדִים נִגְמֶרֶת – וְאָז בּוֹא אָבֹא לַעֲבֹד בְּבֵית תּוֹפֶרֶת לִשְׂמָלוֹת. שָׁנָה אֶעֱבֹד חִנָּם, וּבַשֵּׁנִית – יוּקַל עֻלְּךָ, “אָבִי” הַטּוֹב.

וְתִדְפֹּק, תִּדְפֹּק נָא עָלַי הַמְּכוֹנָה בַיּוֹם וּבַלָּיְלָה: “עִבְדִי, עִבְדִי, עִבְדִי!…”

כֵּן! עָבֹד אֶעֱבֹד כְּמוֹ אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה! –