הַמְּקָרֶה בְּקַרְחֵי-עַד אִזְמָרַגְדְּ עֲלִיּוֹתָיו

וְאַרְגָּמָן מְבַשֵּׂר-רָע יְשַׁו עַל מִדְבַּר-שְׁכוֹל,

בְּעַרְפִלֵּי סָפֵק-יוֹם גַּם יַנְחִיל עַרְבֵי-כְחוֹל,

תּוֹךְ מְעָרוֹת גִּנְזֵי-יָם יְצַו לֵיל-נִפְלְאוֹתָיו.

וַיַּשְׁכֵּן חֵילוֹ בָם, צְבָא-פְּלָאִים לְרִבְבוֹתָיו:

שַׁבְּלוּלִים, אַסְתְּרֵי-יָם, חִלְזוֹנוֹת חוֹמְדֵי חוֹל,

וּדְגַת-תְּהוֹם פְּלִיאַת-דְּמוּת וָצֶבַע, וּבִמְחוֹל

חִלּוּפֵי אַלְפֵי-גוֹן עַל נָגְהָם וְעַל אוֹצְרוֹתָם.

לֹא רָאֲתָה עֵין אִישׁ, לֹא רָוְתָה אוֹתוֹ נוֹי!

וּמִלִּים אֵין בְּפִי בֶן-אָדָם וִיכַנֶּנּוּ:

מָסֹרֶת בְּיָדִי הִיא, יְסַפֵּר אָב לִבְנוֹ.

אַךְ אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן וְתֶחֱזֶנּוּ – – –

הַצֶּדֶף בָּא מִשָּׁם וְעֵינוֹ דוֹמְעָה פְנִינִים,

וּכְלוּם יְגַלּוּ סוֹד כָּל-סִיעוֹת הַדּוּלְפִינִים?…

1920