עוד בנעורי הרשימו אותי עמוקות עבודותיו של ה.ג'. וולס. מאוחר יותר, היה זה ככל הנראה אולף סטייפלדון. שני ענקי־רוח אלה של ז’אנר ספרותי זה השפיעו בוודאי השפעה ניכרת ומכרעת על כתיבתי. בנוסף להם, היו גם דוסטוייבסקי, קונרד וסיינט־אקסופרי. הושפעתי לא מעט גם מגומברוביץ, וקצת פחות מברונו שולץ, שגם אותו אני מעריך…

…הגורמים המופיעים שוב ושוב ביצירותי הן תופעות לא־ידועות, הפתעות פתאומיות הנובעות מהלא־נודע וממצבים לא־רגילים, וכן – תחבולה חביבה עלי, המופיעה בנימות שונות, רציניות וגרוטסקיות – טיפול בחידה כך שהיא מוקפת ברשת של היפוטזות והשערות שונות, שאינן תואמות זו את זו הדדית…

מצד שני, חלים שינויים בתוכן הנושאי, שהינו פונקציה של הידע שלי עצמי, המדלג ומסתעף לנושאים שונים. ניקח לדוגמא את הבעיה הקוגנטיבית המרתקת אותי מאד, בייחוד בהקשר לשני תחומים גדולים שיש להם השלכה על כתיבתי: האבולוציה הטבעית – משדה הביולוגיה התיאורטית, ותפקוד המוח, חשיבה, תודעה – משדה הקיברנטיקה והתחומים הקרובים לה. ניסיתי לפתור כמה בעיות בשני התחומים הללו, תחילה בספרי העיון שלי, ורק אחר כך עסקתי בהם ביצירות של סיפורת בדיונית…

…בניגוד לסופרים רבים וטובים, אין לי כל עניין לעסוק באחד הנושאים הפופולריים במד"ב – קץ העולם. לדעתי, תאור קץ העולם הוא תחבולה לא־הוגנת. יש כאן מצב שבו העולם מגיע לקיצו ועל אף זאת ישנם אי־אלו אנשים – הסופר וקוראיו – היכולים לצפות בזה מבחוץ. בנוסף על כך, זו אינה בעיה אינטלקטואלית, מכיוון שחוששני שקץ העולם עלול להתרחש כתוצאה מהסלמה של מעשים שאיש אינו רוצה בהם…

באחדות מיצירותי השתמשתי בטכניקה סיפורית שבאופן כללי מזכירה אולי את זו של בורחס. אני קורא לה ‘היפוך’, שכן מדובר בהפיכת בעיות מסוימות על פיהן. בספרי ‘הריק המושלם’ יש סיפור שבו יצורים, שנוצרו באופן מלאכותי על־ידי בני אדם, מוכנסים לתוך מחשב ואז מתחילים לדון בבעיות סופיות, ואפילו מפתחים תיאולוגיה משלהם. זוהי צורה טיפוסית של היפוך: אנו רואים כאן יצורים המנהלים דיון על אלוהים, בעוד שידוע היטב שאלוהים אינו קיים. אבל הם אינם אנשים אלא יצורים שנבראו על־ידי האדם, ולכן יש להם אלוהים – האדם. עבודותי שופעות נושאים כאלה…

מה מעסיק אותי כעת? אני חושב, למשל, על גישה גרוטסקית לנושא העתידני הבא: איש מסוים, הבה נקרא לו איון טיכי, ממריא מכדור־הארץ בידיעה שנגזרה עליו טיסה ממושכת מאד בלי כל מגע עם הפלנטה שלו, מכיוון שחלליתו נעה במהירות הקרובה לזו של האור. אבל באותו זמן הוא מתעניין נואשות במה שקורה על כדור־הארץ. למרבה המזל, מתברר שזה מכבר פותח מחשב מיוחד המסוגל באורח־פלא לחזות את ארועי העתיד על־ידי אקסטראפולציה של ההווה, וכך יכול גיבורנו לקבל יום־יום מעין עיתון ובו תמצית של הארועים המתרחשים על פני כדור־הארץ. במהלך מסעו, מתברר לאסטרונאוט לחרדתו שהתרחשויות נוראות פוקדות את כדור־הארץ. אולם אחרי שובו, הוא נוכח לדעת שלא היתה כל אמת במה שקרא בעיתון הממוחשב שלו. מהלך עיבוד־החדשות של המחשב היה מוטעה, דבר שאינו אומר בהכרח אם דרגת האושר הכללית על פני כדור־הארץ הינה קטנה יותר או גדולה יותר. הנושא יכול לכלול גם את הרעיון הפופולרי שבו הירח הופך לאתר־ניסוי למכונות קיברנטיות המפתחות את עצמן, ומתנהלים ניסויים שונים כדי להשיג אבולוציה ספונטנית של מכונות חושבות. בפרויקט צבאי זה המטרה העיקרית היא לפתח לוחם קיברנטי מושלם…

…המבקר השוויצרי פייר לשה כתב עלי מספר הערות ההולמות אותי היטב. הוא ציין שתורת ההכרה, מהות הידיעה, היא היא הגיבור האמיתי של ספרַי, והיא ממלאת את התפקיד אשר אצל סופרים אחרים ממלאים טרוף־האהבה, הרפתקאות ארוטיות וטרגדיות מיניות. לדידי, הבעיה הנדונה איננה מין אלא מדע.