רוב רובן של יצירות המד"ב המוכרות והמתפרסמות בארץ, מקורן בארצות המערב, ובראש ובראשונה בארה"ב. אף כי המד"ב משגשג ופורח גם בברית־המועצות, ובגוש המזרחי כולו, רק מעט מהיצירות המופיעות שם זוכות לפרסום במערב, ובישראל מספרן אפסי. היוצא מן הכלל הוא הסופר הפולני הנודע סטניסלב לֶם, שהוא ללא ספק אחד הבולטים והמקוריים בין סופרי הז’אנר בני זמננו, ויש המרחיקים לכת ואומרים שהוא הגדול שבהם. בעברית ראו עד כה ארבעה ספרים פרי עטו של לם, והם: ‘עדן’, הוצאת מסדה; ‘כנס העתידנים’ ו’סיירת חלל נצחון' בהוצאת שוקן; וכן ספרו המפורסם ביותר ‘סולאריס’ בהוצאת ‘היפריון’ (במסגרת ‘מועדון קוראי מעריב’). ‘סולאריס’, דרך אגב, זכה לגרסה קולנועית בברית־המועצות, בשנת 1972, ויש שכינו אותה “התשובה הרוסית ל’2001: אודיסאה בחלל'”.

לרוסים יש מסורת מד"ב ותיקה למדי, ששורשיה מקדימים אפילו את המד"ב האמריקני המודרני. יצירות ראשונות בעלות אופי מד"בי מובהק הופיעו שם עוד בראשית המאה ה־19, ובסופה התפרסמו יצירותיהם של קונסטנטין צ’יולקובסקי, ו. אומינסקי, ו. סמיונוב ואחרים – שהושפעו בעיקר מז’ול וורן וה.ג. וולס, שיצירותיהם תורגמו לרוסית וזכו לפופולריות רבה.

בימינו פועלים בברית המועצות סופרי מד"ב לא מעטים, שהמפורסמים שבהם הם הצמד ארקדי ובוריס סטרוגצקי, שחלק מיצירותיהם ראו אור גם במדינות המערב. מספר כתבי־עת למד"ב רואים אור ברוסיה, ואחד מהם, ‘פנטסטיקה’, ערך לפני מספר שנים סקר בין קוראיו שהעלה שהסופרים האהובים ביותר שם הם ארקדי ובוריס סטרוגצקי, ואחריהם – לא אחרים מאשר ריי ברדבורי, סטניסלב לֶם, רוברט שקלי ואיזאק אסימוב. בכלל, המד"ב הינו ז’אנר ספרותי פופולרי מאוד בגוש המזרחי, אולי אפילו יותר מאשר במערב מבחינת אחוז המתעניינים בו בקרב הציבור. ספר מד"ב מוצלח מודפס בברית־המועצות במהדורה של בין 100,000 ל־200,000 עותקים, ואחד הסקרים האחרונים הראה שלמעלה מ־25% מבין הסטודנטים, הפועלים ואנשי האינטליגנציה קוראים מד"ב בקביעות. בשנים האחרונות מודפסים מדי שנה כשלושה מיליוני ספרי מד"ב ברוסיה לבדה (חלק גדול הם תרגומים של סופרים מערביים), וזאת כמות מרשימה. גם במדינות אחרות של הגוש המזרחי המד"ב משגשג, ומופיעות הן יצירות מקוריות והן תרגומים של ספרות אנגלית־אמריקנית. בהונגריה, פולין ורומניה קיימת פעילות רבה של מועדוני חובבים, ובשנת 1976 התקיים בפולין הקונגרס הכלל־אירופאי למד"ב (על הפעילות ברומניה ראה [כתבתו של מנחם פאלק] (https://benyehuda.org/read/68682) במדור ‘ספרים’ בגיליון הקודם).

לאור אופיו של המשטר השורר במדינות הגוש המזרחי מעניינת במיוחד הצלחת המד"ב שם, בעיקר לאור ההשלכות החברתיות שיש ליצירות מד"ב שונות. הנרי אונגר, מבקר ספרות ואיש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, מעלה תיזה לפיה המד"ב איננו אפשרי כלל במדינה בעלת משטר טוטליטרי – לפחות מבחינה תיאורטית. מאחר ועובדה היא שהוא כן קיים שם, מנסה הנרי אונגר לעמוד על טיבה של התופעה. ‘חידת המד"ב הקומוניסטי’ עובד עבורנו על פי מאמר קודם שראה אור בעיתון ‘הארץ’ לפני חודשים אחדים, בעקבות יציאתו לאור של ‘כנס העתידנים’ של סטניסלב לם.

סטניסלב לם עצמו מהווה תופעה חריגה הן בספרות הגוש המזרחי והן בספרות המד"ב בכלל. פרסומו חורג מעבר לתחום המד"ב. בשנת 1973 זכה בפרס הספרות הגבוה של מדינת פולין, והכוונה לספרות בכלל ולאו דווקא למד"ב. הדבר מעיד על היוקרה הרבה שרכש לו סופר זה. בסופו של מדור זה מוגשים מספר קטעים מראיון שהתפרסם בשנה שעברה בכתב־עת פולני (בשפה האנגלית) המוקדש לענייני ספרות.¹ בהקדמה לראיון מוצג שם לם בתור “סופר והוגה־דעות, אשר הצליח להעלות את המדע הבדיוני ממצב של ספרות עממית נחותה, ולהעלותו לרמה המיוצגת על־ידי שמות כמו ה.ג'. וולס, אולף סטייפלדון, טולקין ואורסולה לה־גווין”. ספריו של לם תורגמו ללשונות רבות ונמכרו במיליוני עותקים ברחבי העולם, אף שאחדים מהם לפחות, מאבדים חלק מקסמם עקב התרגום – וזאת בגלל השימוש הווירטואוזי שעושה הסופר בשפת המקור, פולנית, והמקשה עד־מאד על תרגומם המדויק של ספריו. בנוסף על ספרי המד"ב הנודעים שלו (מלבד אלה שראו אור בעברית אפשר להזכיר את ‘האסטרונאוטים’, ‘ערפילית מגלן’, ‘החקירה’, ‘קולו של האדון’, יומני כוכבים', ‘סיפורי הטייס פירקס’ ורבים אחרים), זכו לתהודה רבה גם ספרי ההגות והעיון שכתב, כמו ‘פילוסופית ההסתברות’, ‘פנטסיה ועתידנות’ ו’סומה טכנולוגיה'.

על אף שלם מצהיר על השפעתם עליו של סופרי מערביים כמו וולס וסטייפלדון, וחרף השוואתו באותו ראיון שהזכרנו לסופרת בת־זמננו, אורסולה לה־גווין, לם עצמו אינו רוחש אהדה רבה יתרה למד"ב האמריקני. בזאת אפשר להיווכח מקטע המאמר שכתב, והמופיע במדור זה אחרי רשימתו של ה. אונגר. המאמר נכתב בשנת 1975 והופיע כאחרית־דבר למהדורה הפולנית של ספרם של ארקדי ובוריס סטרוגצקי ‘פיקניק בשולי היער’. (בקריאת המאמר יש לשים לב שבמונח ‘סיינס פיקשן’ מתכוון לם למד"ב האמריקני). חלק מדבריו בוודאי יקוממו חובבי מד"ב רבים, ובצדק. הכללותיו נשמעות פשטניות למדי, ונכונות אולי לגבי חלק ניכר של המד"ב המערבי הפופולרי (בייחוד זה שפרח לפני כמה עשרות שנים), אך בוודאי לא לגבי כולו. האם ייתכן שלם אינו מודע לקיומן של יצירות מד"ב מערביות מעולות באמת, או שמא הוא משלם מס שפתיים למשטרו בתוקפו את הספרות הקפיטליסטית? מכל מקום, השמועות מספרות שמאמרים מסוג זה שכתב עוררו עליו את חמתם של אחדים מבין הסופרים האמריקניים, ואלה עוררו שערורייה לא־קטנה כאשר אגודת סופרי המד"ב של אמריקה החליטה בזמנו להעניק פרס מיוחד ללם על יצירתו.