(שאול צועד מדודות, הולך ומרחיק מביתו, ללא שביל ומטרה, אל מרחבי הליל והשדות.)

אוֹדְךְ, הַלֵּיל, כִּי אֶת גֵּוִי תֶאֱפֹף

בִּדְמִי־עַצַּבְתְּךָ!

מַה חֵפֶץ לִי בְּעֶרֶשׂ־אֲהָבִים,

נַפְשִׁי כִּי תִשְׁתּוֹחָח?

אַךְ מִי יִתֶּנְךָ, לֵיל, נְסוּךְ עָנָן

מוֹרִיד דִּמְעָה דּוּמָם

עֲלֵי קָדְקֹד־הַיְקוּם – כָּמוֹנִי פֹּה

בּוֹכֶה אֱלֵי רִיקְךָ,

עַל כִּי בּוֹקֵק לִבִּי כַּאֲרוֹן־עֵדוּת,

הוּצְאוּ שְׁנֵי לוּחוֹתָיו,

וּבֵרַכְתִּיךָ בְּהֶמְיַת נַפְשִׁי

עַל חַסְדְּךָ בַּצַּר־לִי!

כִּי הוֹד שְׁמוּאֵל פָּנָה מֵעַל שָׁאוּל –

אֵיכָה אֶמְלֹךְ בָּדָד?

מַה בֶּצַע בְּחַרְבִּי הַמְּרוּטָה

בְּאֵין נְדָן חוֹסָהּ?

אֲבוֹי לְרֹאשׁ שָׁאוּל וְהוּא רֻשַּׁשׁ

מִנֵּזֶר הָרוֹאֶה!

אַךְ מַה חַטָאת יָשִׁית עָלַי, עַבְדּוֹ

אֲשֶׁר לוֹ נֶאֱמָן

מִבְּרֵאשִׁית, וּבְיָדִי אֵין אָוֶן?!

זֹאת לא אוּכַל הָבֵן!

לֹא בִּמְהֵרָה יִמַּח מֵעַל לִבִּי

זִכְרוֹן אוֹתוֹ יוֹם מַר,

וַאֲנִי, מְשִׁיחַ־יָהּ בְּיַד שְׁמוּאֵל

אַךְ לֹא בְּחִיר כָּל הָעָם,

אָז בָּא אַחֲרֵי בָּקְרִי מִן הַשָּׂדֶה,

נַפְשִׁי הָגוּת עוֹטָה:

אָהַבְתִּי מַרְעִיתִי וּמַעֲנִיתִי –

מַה חֵפֶץ בִּמְלוּכָה לִי?!

אַךְ בְּכִי אַחַי עֵת בְּאָזְנִי עָלָה

נֶאֱזַרְתִּי גְבוּרַת־שָׂר.

פַּאֲתֵי שְׁחָקִים שָׁכְרוּ מִדַּם־שְׁקִיעָה,

וַאֲנִי, אֲדֹם־חָרוֹן,

נִתַּחְתִּי צֶמֶד וָאַכְרִיז כִּי מִי

אֲשֶׁר אֵינוֹ יוֹצֵא

אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל

כֹּה לִבְקָרוֹ יֵעָשׂ –

הֵן רַק בְּעֹז־יִשְׁעוֹ יָכֹלְתִּי אָז

לִמְחוֹת דִּמְעַת הָעָם

מֵעֵין־יָמִין, אֲשֶׁר אִוָּה נַקֵּר

נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי,

וָאַצִּילוֹ מֵאֶרֶס מֶלֶךְ־פֶּתֶן.

חָמַד לָצוֹן לוֹ מַר!

מָה אַעַשׂ לוֹ וְלֹא עָשִׂיתִי עוֹד?!

מְאֹד נֶאֱמַנְתִּי לוֹ!

הֲלֹא מֵאָז דָּרַכְתִּי רִאשׁוֹנָה

עַל סַף מְלוּכַת עַמִּי

זְרוֹעִי שִׁלַּבְתִּי בִּזְרוֹעַ שְׁמוּאֵל,

וּבִלְבָבוֹ-לִבִּי,

אַךְ הוּא עוֹד מִבְּרֵאשִׁית הֲלֹא מָסַךְ

נִטְפֵי מְרֵרָתוֹ

בְּכוֹס־חַיַּי, גִּיל־יֶשַׁע מְזָגָהּ־אֵל:

הָהּ, מַה מְּאֹד אֶזְכֹּר

עֵת בַּגִּלְגָּל, בְּזֶבַח הַתּוֹדָה,

בְּמוֹשִׁיעָם־מַלְכָּם

עָלַץ הָעָם, מִטַּף וְעַד זָקֵן,

וְהוּא אוֹתוֹ הַיּוֹם

אִבֵּי־יָגוֹן נָטַע עֲלֵי דַרְכּוֹ!

אֵשׁ־אִישׁוֹנָיו חֵרְכָה

פַּאֲתֵי נַפְשִׁי, שְׁכוּרָה מִבֵּין גִּילָהּ,

וַאֲנִי נְצִיב תְּמִיהָה:

עַל מָה בָּחַר לוֹ הָרוֹאֶה חַג־עַם,

בְּרוּם קַרְנִי־קַרְנָם,

מָקוֹם לְשֶׁפֶךְ־לֵב עַל נִקְיוֹן־כַּף?!

עוֹדִי תּוֹהֶה, וּרְאֵה:

עִם בְּרַד־לִקְחוֹ, יָהֹם לֵב־כֹּל, הוֹרִיד

קוֹלוֹת וְגַם מָטָר –

וְהַמּוֹעֵד – קָצִיר, הוּא קְצִיר־חִטִּים:

מוֹפֵת־מוּסָר לָעָם

כִּי הוּא יָסַף רָעָה עַל חַטּאוֹתָיו

בְּשָׁאֳלוֹ לוֹ מֶלֶךְ!

מֵאָז רָאִיתִי לְלִבּוֹ נִפְעָם,

לְבַב חוֹזֶה־עָתִיד!

קַנֹּא קְנֵּא: הֲלֵאלֹהָיו אוֹ בִּי?

אַךְ לֹא כְּהַיּוֹם הַהוּא

יוֹם בּוֹ מִכְמָשָׁה נֶאֶסְפוּ פְּלִשְׁתִּים

עִמָּנוּ הִלָּחֵם.

נָמוֹג לְבַב הָעָם מִפַּחַד־צַר,

יַד־פְּלֶשֶׁת פֶּן תָּעֹז;

בַּמְּעָרוֹת הוּא בָּא, בַּחֲוָחִים,

גַּם בַּסְּלָעִים בִּקֵּשׁ

מִסְתּוֹר וּבַצְּרִיחִים וּבַבּוֹרוֹת,

כִּי רַב מַחֲנֵה מִכְמָשׁ –

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי בַּגִּלְגָּל, וּלְשָׁם

הָעָם חָרְדוּ אַחֲרַי…

שִׁבְעָה יָמִים, אָרְכוּ כִּנְצָחִים,

יִחַלְתִּי לַנָּבִיא,

וְהֵמָּה מְשׁוּלִים לְסוּגָרִים,

וַאֲנִי, אֲרִי צָעִיר,

בָּם אֶתְרוֹצֵץ בְּהֶמְיַת־לְבָבִי,

נוֹשֵׂא עֵינַי לִדְרוֹר.

הָיְתָה נַפְשִׁי לִנְחִיל הִרְהוּרֵי־שָׁוְא,

וּבָהּ הִתְרוֹצְצוּ

הֶמְיוֹת תִּקְוָה עִם זִמְזוּמֵי יֵאוּשׁ

מִבֹּקֶר וְעַד לֵיל;

וּתְוֵי כּוֹכָב, כָּתַב אֵל בִּרְקִיעָיו,

בִּקַּשְׁתִּי לְפַעְנֵחַ;

לִמְבוֹךְ הָאֹפֶק מַבָּטִי חָדַר:

מֵאַיִן יַעֲלֶה?

עַד בּוֹשׁ חִכִּיתִי לוֹ וְעַד יֵאוּשׁ.

וַיְהִי כִּי הַגִּלְגָּל

שְׁמוּאֵל לֹא בָּא, וַיָּפֶץ מֵעָלַי

הָעָם אֲשֶׁר עִמִּי,

כִּי הֶאֱמִין: סָר מֵעָלַי שְׁמוּאֵל -

וָאַעַל הָעוֹלָה!

אַךְ אֵין זֹאת כִּי לָצוֹן חָמַד שְׁמוּאֵל

נַסּוֹת לְבַב־מַלְכּוֹ,

כִּי אַךְ כִּלִּיתִי הַעֲלוֹתָהּ, וּרְאֵה

שְׁמוּאֵל עוֹלֶה אֵלַי.

נָתַר לִבִּי אֵלָיו, תְּפוּשׂ גִּיל וָחִיל,

כִּלְהוֹרָתוֹ – גּוֹזָל,

בְּהַעִירָה קִנָּהּ בְּרַחַף קַל

אַחַר שׁוּבָהּ פָּקְדוֹ.

עַל בִּרְכָתִי לוֹ - עַפְעַפָּיו הִזְעִים,

לְמַעֲשַׂי שָׁאַל

וְאַעַן לוֹ בִּרְתֵת כָּבוֹד; אַךְ הוּא,

מוֹרֵה דַרְכִּי, מֵאֵן

רְאוֹת לְלֵב טְרוּף־דַּאַג, וּקְצָרוֹת

בְּשֵׁבֶט־פִיו יִסֵּר:

“נִסְכַּלְתָּ!” – אֶפֶס חִישׁ הוֹסִיף קָשׁוֹת

וּסְגוֹר־לִבִּי פָּצַע.

חַרְבִּי לוּ בִּי תָקַע לְלֹא מִלִּים

וְטוֹב לִי מְקַּבְּלִי

מִדְקֶרֶת־זַעַם זֹה מִלְּשׁוֹן־שְׁמוּאֵל

לְעֵינֵי כָּל הָעָם!

אַךְ בִּינָתִי תִקְצַר מִבִּין כָּל זֹאת:

עֵינֵי רוֹאֶה כִּי טַחוּ –

וּמַה יִלּוֹן עַל מֶלֶךְ, אֱנוֹשׁ דַּל,

כִּי יַד־סִכְלוּת תַּעֲצֹם

עֵינָיו מֵרְאוֹת הוֹד־שֶׁמֶשׁ כִּי יוֹפַע

מִקֵּץ יָמִים שִׁבְעָה?

אֵיכָכָה לֹא הֵבִין כִּי לֹא אִוְּתָה

נַפְשִׁי הַשֵּׂג גְּבוּלוֹ

כִּמְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים?

זָעַם בִּי - וּזְנָחָנִי!

אֵיכָכָה לֹא אָבָה לִכְרֹת אָזְנוֹ

לְרַחַשׁ־הָאֵימוֹת

שֶׁל נַחֲשֵׁי־יֵאוּשׁ שָׁתִים סְבִיבוֹת

לִבִּי, הַכְפֵּשׁ אָמְצוֹ?

הַזֶה כִּסְלִי וְזֶה שְׁאוֹל־חֶטְאִי,

כִּי אֶת יָדִי שָׁלַחְתִּי

הַעֲלוֹת עוֹלָה כְּדֵי הַלְהֵב לֶב־עַם,

אֻכַּל סְנֵה ־בִּטְחוֹנוֹ?

עַל כֵּן יִסְּרַנִּי וַעֲלֵי רֹאשִׁי

אֶת שׁוֹט־ דְּבָרָיו הוֹרִיד

וְקֶשֶׁת־לְשׁוֹנוֹ חֵץ־מְרוֹרוֹת

שִׁלְּחָה אֶל לְבָבִי:

“עַתָּה מַמְלַכְתְּךָ קוֹם לֹא תָקוּם” –

הַאִם עִוַּתִּי כֹּה?!

"בִּקֵּשׁ אֲדֹנָי לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ״ –

וְלָמָּה בִּי מָאַס?

“כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר צִוְּךָ” – – –

וְעוֹד אֲנִי עוֹמֵד

נִדְהָם לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵל –

הָפַךְ עָרְפּוֹ אֵלַי.

עָלָה מִן הַגִּלְגָּל – וּמֵעָלַי

‏‏(הֲלִבְלִי שׁוּב יָצָא?).

הֲכֵן יִרְפָּא אָב בְּרוּךְ־בִּינָה רַחוּם

לְלֶב־בֵּן כִּי יִתְעֶה,

טְרָפוּהוּ מְגוֹרִים וְאַכְזָבָה?

עַתָּה כְּבוּלָה דַרְכִּי.

אֶל אָן אֶפְנֶה, אֶל מִי – וּמוֹשִׁיעִי

פָּנָה מִמֶּנִּי, סָר?!

(דממה ממושכת.)

אוֹדְךָ, לֵילִי, כִּי חֵיק דְּמִי־עַצְבְּךָ

אוּכַל רֹאשִׁי כְּבָשׁ־בּוֹ,

כִּי טוֹב הוּא מִדּוֹדֵי עַרְשִׂי בָּשׁוּם –

וְשַׁחְתִּי עַד עָפָר!

עַל עֹגֶם־רְסִיסַיִךְ, הַלְּבָנָה,

הֲיִי בְּרוּכָה בַּעֲדִי,

מִיַּיִן, יַעֲבֹר אֶת פַּז־גְּבִיעִי,

יֶעֱרַב לִדְוַי־לִבִּי!..