האגדה הערבית, המופיעה כיום בכתובים, מהווה סיכום של ספרות שבעל פה בדורות עברו: – אגדות שמקורן בארצות שׁונות שׁבמזרח, הפרי רוחם שׁל עמים שׁונים, מבלי לציין את שמות מחבריהם.

הנסיון החשׁוב ביותר לקיבוץ כל האגדות והספורים יחדיו הוא קובץ “אלף לילה ולילה”, הכולל אגדות וספורים שׁמקורם בהודו, בסין, בפרס ובארצות המזרח התיכון האחרות, וכן גם אגדות מתהלכות בארצות אירופה הדרומית.

מלבד זאת כונסו במאה האחרונה והובאו לדפוס גם אגדות אחרות שׁהיו עדיין מתהלכות כספרות בעל פה, ונודעות מפי מספרים נודדים, ההולכים מעיר לעיר ומארץ לארץ ומתפרנסים על סיפורים, שׁהם מספרים, בפני קהל מצטבר בבתי קפה ובתי בידור למיניהם.

הקו האופייני שׁל האגדה הערבית והמזרחית הוא בתאור היצרים הלוהטים והדמיון העשׁיר שׁל אישׁ המזרח. ברם, קיימות גם אגדות בעלות אופי אחר – הגיוני ומוסרי.

בספר שׁלפנינו הובאו בעיקר אגדות המספרות על אישׁים יהודים (לקוחות מתוך, “אלף לילה ולילה”) – המזכירות לנו אגדות דומות בספרות ישׂראל, וכן גם אגדות שׁהאופייני שׁבהן הוא הצד ההגיוני והמוסרי.

י. ר.