משכן הכנסת,י"ד באלול תשל"ד, 1.9.74
אנו שמחים שנעניתם להזמנתנו ובאתם להתעניין מקרוב במה שמתרחש אצלנו ולקיים אתנו דו שיח על הבעיות המעסיקות אותנו, בייחוד אותן בעיות שבצורה זו או אחרת יש לכם, או למדינות אירופה המערביות נגיעה, או ענין מיוחד בהן. חשוב לנו ביקורכם זה וחשובה מטרתו. אנו מעריכים את העובדה, שאתם מייצגים את מפלגות הקואליציה והאופוזיציה כאחד ושאתה אדוני ד"ר שרדר, כמדינאי בעל מוניטין וכיו"ר ועדת החוץ של הבונדסטאג, עומד בראש המשלחת.
תהיה לכם הזדמנות להיפגש לשיחת עבודה עם חברי ועדת החוץ והבטחון שלנו. אתם תשאלו – ככל שתרצו – והם יענו.
תרשו לי, במעמד זה, להקדים ולומר מספר דברים ממה שרוחש בלבנו…
א. אנחנו מאוכזבים מעמדתן ומהתנהגותן של מדינות אירופה המערביות בסיכסוך שבין ישראל והערבים בכלל ובמלחמת יום הכיפורים בפרט. אנו רואים את עצמנו כחלק בלתי נפרד מאירופה ומתרבותה, ולאירופה חוב מוסרי היסטורי כלפינו. אבל, כשרעמו התותחים נגדנו שתקו באירופה המוזות לסוגיהן. האם זו היתה הרגשת חולשה, או – לא איכפתיות, או שרק דאגו שלא ייפגעו אינטרסים חמריים שלהן, כגון אספקת הדלק ורזרבות המטבע?
ב. נאלצנו לעמוד לבדנו במערכה הכבדה שנכפתה עלינו, ועלתה לנו בקרבנות מרובים. אמנם, אירופה שתקה בעת המלחמה, אבל “כיבדה” אותנו, בגמר המלחמה במיסמך ה־9. לעומת זאת אמריקה היתה היחידה שהחישה לנו עזרתה בנשק שהיה דרוש לנו. עמידתה לימיננו הביאה לה ריווח גדול. מדינות ערב החלו לרוץ אחריה, זהו לקח חשוב ביותר למדינות אירופה. האם הספיקו לעיין במאזן הזה?
ג. אנחנו ציפינו, שדוקא גרמניה של היום, מתוך שיקול היסטורי ומוסרי יהיה איכפת לה, ולא תהיה ניטרלית, שעה שנשקפת סכנה לעצם קיומה של מדינת ישראל, לשלום שלשת מיליוני אזרחיה, שהם בעיקר פליטי המחנות באירופה ויהודי ארצות ערב שהצליחו להימלט לכאן. האם גרמניה עמדה במבחן זה עד הסוף?
ד. אנחנו משתוממים כיצד הצליחו הערבים להשכיח ולטשטש את העובדות וליצור רושם בעולם כאלו הכל התחיל ממלחמת ששת הימים, בשנת 1967, ושאין בינינו לביניהם אלא ענין החזרת השטחים שבידינו. הרי אותה מלחמה לא נתלקחה משום ששאפנו לכבוש לעצמנו שטחים אלא משום שהערבים הכריזו בגלוי על כונתם להשליך אותנו לים, אלא שאנחנו הדפנו אותם לאחור והרחקנו את קוי המלחמה מקירבת ישובינו המאוכלסים. גם עכשיו הם חותרים לקבל חזרה את השטחים כדי להחזיר את קוי המלחמה אל מקומם הקודם ולאחר מכן יתחיל הכל מחדש. האם יש או יכולה להיות ערובה נגד האפשרות המסוכנת הזאת? הנסיון שלנו ושל אחרים מעיד, שדוקא החלש אינו יכול לסמוך על ערובות של זולתו.
ה. האם חל שינוי בעמדת הערבים? קשה לנו להאמין, הם אינם מסתירים שהשינוי – במידה שמישהו מדבר על שינוי – הוא מילולי בלבד, ושהמטרות שלהם נשארו אותן מטרות; גם אילו שמענו ממישהו מהם דברים כנים, שהוא מתכוון לשלום אמיתי אתנו – האם נוכל לסמוך על כך, כאשר אנו יודעים, מה גדולה עצמת התסיסות והמהפכנות בעולם הערבי שדוקא מי שקיצוני יותר ידו על העליונה?
ו. כיצד נשכח הדבר שאת בעיית הפליטים יצרו מדינות ערב בעצמן, בעת מלחמת 1948, כאשר עודדו את האנשים לצאת מאיזורי המלחמה על מנת לשוב עם צבאות ערב המנצחים? הם הצליחו ומצליחים עד היום להחזיק אותם כפליטים במקום לתת יד ליישובם מחדש, ולהחזרתם לחיים נורמליים, העם היהודי קלט במדינת ישראל קרוב למיליון יהודים, שהצליחו להימלט ממדינות ערב ורכושם הוחרם ע"י הערבים. מדוע לא יוכל העם הערבי לקלוט מיליון ערבים פליטים בשטחים הנרחבים העומדים לרשותו ובעושר הכספי האדיר שיש בידיו מהכנסות הנפט?
ז. המנדט של חבר הלאומים שניתן בזמנו לבריטים כדי להקים בית לאומי ליהודים כלל את כל השטח שמשני עברי הירדן. זוהי פלשתינה בשלמותה. המדינה הערבית שקמה ממזרח לירדן, המאוכלסת ברובה פלשתינאים ושטחה יותר גדול משטחה של מדינת־ישראל, מדוע אינה יכולה להיות מדינה שבה יבואו לידי ביטוי מלא האינטרסים והשאיפות הלאומיות של הירדנים והפלשתינאים, כשהם עם אחד, ונמנים על אותה דת, אותה תרבות ואותה לשון.
ח. בזמן האחרון נשמעות מחוגי הערבים סיסמאות בדבר מדינה פלשתינאית דמוקרטית חילונית שבה יחיו יהודים וערבים יחד. אתם מכירים היטב את הדמוקרטיה ואת החילוניות בארצות ערב אבל אנחנו מכירים גם את החיים המשותפים של יהודים וערבים באותן ארצות במשך מאות רבות בשנים. אם היה טוב ליהודים במדינות ערב, אם זכו היהודים באותן ארצות לחיים נוחים יחסית – היה זה בזמן ששלטו בהן מדינות אירופיות, אנגליה וצרפת ואפילו תורכיה
ט. אנחנו רוצים בשלום בכל לבנו והשלום יבוא כאשר הערבים ישלימו, השלמה כנה, עם זכותנו להתקיים כמדינה בת־חורין, ויתפתחו בינינו לביניהם יחסים של שכנות טובה כדוגמת היחסים השוררים כיום בין מדינות אירופה, שעמדו בקשרי מלחמות במשך עשרות שנים. נראה, שהסיכוי הזה עדיין רחוק ואעפ"י כן אנחנו מוכנים להסתגל גם לטיפוח תהליך ממושך של הבאת השלום הזה, על־ידי פשרות הדדיות ועל־ידי התקדמות צעד אחרי צעד אבל לא נסכים לשום צעד שיש בו כדי להחליש אותנו מבחינה בטחונית או מדינית; נעשה הכל כדי להחזיק מעמד ולהיות חזקים במידה מספקת כדי שהשלום יהיה שלום של כבוד ושל אמת ושל הדדיות.
על אף כל אכזבותינו אנו מצפים לכך שמצפונם של עמי אירופה, תבונתם, נסיונם, והאינטרסים האמיתיים שלהם יתעוררו ויתנו ידם עזרתם ואהדתם למען המטרה הזאת.