בכנסת, כ"ח אדר ב' תשל, 30.3.76

בשמחת חג, ובהוד של כבוד ורוממות, מקדם היום את פניך, אדוני הנשיא, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל, המבטא והמסמל את ריבונותה של ישראל והמייצג ייצוג דימוקרטי את כל שדרות העם במדינה.

הכנסת ואני מעריכים מאד שהואלת לתת מזמנך לשם ביקור בארצנו, כדי לראות ולשמוע אותנו מקרוב, לדעת שלומנו ולהתרשם במישרין ממעשינו ומהתקדמותנו. כך סיפקת לנו, אדוני הנשיא, הזדמנות נפלאה לראות אותך בינינו, לשמוע דבריך ולהתרשם מאישיותך האדיבה והאצילה.

ברוך אתה בבואך ובשבתך עמנו!

אדוני הנשיא, לפני כשתים עשר שנה ביקרת אצלנו בהיותך בשרות ארצך כשר החוץ שלה; והיום באת אלינו כנשיא הנערץ של העם הנפלא של קוסטה ריקה.

מאז ומתמיד היית אתה, וכן היו בני עמך, וממשלותיכם, אוצר יקר של ידידות כנה ומסורה למדינת־ישראל ולעמה, לא בגלל אינטרסים חולפים או מתמשכים, אלא מתוך אידיאל נשגב של אמונה שלמה בזכותו של העם היהודי לשיחרור לאומי ולחיים ריבוניים וחפשיים, ככל העמים הריבוניים והחפשים ובהתאם לחזון הנביאים, שהתנבאו בארץ הזאת, ובעיר הזאת, והורישו לעולם את מיטב הערכים המוסריים והאנושיים.

הננו בטוחים בידידותכם וסומכים עליה, ומעריכים מאד את עמידתכם לימיננו בכל המצבים והנסיבות, ללא היסוס וללא רתיעה.

לא מכבר היינו עדים לעמידתו הנמרצת, ולנאומו רב ההשראה של נציגך בעצרת האומות המאוחדות, הכהן הקתולי נונייז – הנמצא גם הוא בפמליא המלווה אותך, – שעה שהיה צורך להגן על הציונות, תנועת השיחרור של העם היהודי, בפני המתקיפים והמשמיצים אותה. לא מכבר קיבלנו דרישת שלום נלבבת ביותר מפי שר החוץ שלנו בשובו מביקור אצלכם. אם יש ביחסים בין עמים אהבה שאינה תלויה בדבר הרי זה מתאים ליחסים ביניכם לבינינו. אנו יודעים שאהדתכם וידידותכם לישראל היא נחלת כל העם של קוסטה ריקה, בעיר ובכפר ובכל השכבות של הפועלים והיוצרים. אנו יודעים, שבך ובקרב עמך מפעמת תחושת הזדהות אתנו ועם מפעלינו. לכן אנו עוקבים בענין רב, באהדה עמוקה ובהזדהות מלאה אחרי מאבקיכם עם איתני הטבע בארצך, כדי להפוך את קוסטה ריקה, בעמלם היוצר של בניה, לארץ פוריה ופורחת.

אנו מביטים בהערצה על קיומה של מסורת דמוקרטית מלאה ויציבה בארצך, שהרי אתם נמנים עם העשרות המעטות של מדינות דמוקרטיות אמתיות בעולם שאנו חיים בו; אנו מתפעלים מן העדיפות הגבוהה שאתם נותנים למוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה בארצך.

כפי שתראה, אדוני הנשיא, בביקורך זה, גם אנו בהווה כבעבר, ממשיכים להיאבק עם השממה, הופכים ביצות לפרדסים, הרים קרחים לאדמה פוריה, ומדברות צחיחים לישובים פורחים; אנו מפתחים תעשיה מודרנית ושוקדים על טיפוח ההשכלה, המדע והתרבות; אנו מקבצים לכאן את היהודים השרויים במצוקה פוליטית, או רוחנית, ובונים מהם חברה חפשית, יוצרת ודינמית, ומקיימים משטר דימוקרטי כמיטב המסורת הדמוקרטית בארצות התרבות והחופש.

לצערנו, אנו נאלצים לעשות את כל המלאכה הקדושה הזאת וגם להצליח בה למעננו ולמען בנינו אחרינו, – כשאנו שרויים בצל האיום והקיום של מלחמות בלתי פוסקות נגדנו הגורמות לנו סבל רב וקרבנות אדם יקרים.

מלחמותם של שכיננו בנו, ורצונם להכחיד אותנו, אינם אלא ביטוי לשאיפתם, שאינה מוסתרת, לעקור מן האיזור הנרחב הזה, ערש הולדתן של כל הדתות, התרבותיות והאומות, כל מי שאינו נמנה על עמם ועל דתם; זאת היא שאיפה הבאה לידי ביטוי, בימים אלה עצמם, במאורעות העקובים מדם, המתרחשים בארץ הלבנון, השכנה שלנו.

אנו מצדנו, על אף הכל, אין אנו רוחשים על שכנינו שנאה כשנאתם, ולבנו מלא תפלה ותקוה, שלא ירחק היום כאשר סוף סוף ישלימו שכנינו אלה עם קיומנו, כאשר יבינו את צדקתינו יישתכנעו בהחלטיותה ובחוסנה של עמידתנו על זכותנו להתקיים כבני־חורין ונוכל גם אנחנו כמוכם להיות במצב שאין בו עוד צורך להקדיש מיטב שנותיהם היפות של בנינו בשירות צבאי ואז ישכון שלום אמיתי דבר־קיימא בינינו וביניהם, לטובת עמיהם ועמנו ולטובת העולם כולו.

הרשה נא לי אדוני הנשיא, לברך אותך ואת עמך בלשונו הנשגבה של ספר הספרים: “ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה” “ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום”.