כ"ג בסיון תשל"ו, 21.6.76

אחים יקרים ונכבדים,

מודה אני לכם תודה מרובה, על שהזמנתם אותי לעצרת שלכם, ועל שזכיתם אותי בזכות הגדולה לשאת לכם דברי ברכה.

שמעתי רבות על מיסדר הבונים החפשים, המסונים, אך עד כה לא נזדמן לי לתהות על מהותו ולהתעניין במטרותיו.

עכשיו נתגלה לי, שזהו מיסדר של אחוות־אחים, המאמינים באל־אחד ושוקדים לעשות מעשים טובים, מרובים ככל האפשר, בתחומים שונים, והכל מתוך אהבת הבריות, אהבת האמת, הצדק והחסד כך נתחוורה לי משמעות דבריו של הנביא מיכה: “הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת…”.

המיסדר שלכם, כפי שאני מכיר אותו עכשיו, דומה לאי־מבטחים, – בתוך עולם סוער וגועש ורחוק משלווה ומשפיות הרבה שנאת־חנם, הרבה קנאה והרבה אי־הבנות – גורמות שפיכות דמים, יסורים ועגמת נפש למיליוני בני־אדם החיים לתומם.

בתוך עולם שהמוני בני־אדם, גוועים ברעב, כשאחרים לעומתם זוללים וסובאים וטובלים בשומן של שפע ורווחה.

בתוך עולם שעמים משכילים ושוחרי שלום, בפיהם ובלבבם, מייצרים כמויות ענק של כלי נשק קטלניים, משוכללים ומתוחכמים יותר ויותר, מוכרים אותם, או מנדבים אותם, לעמים אחרים, שאינם צריכים להם לא למען מחייתם ולא למען שיפור רמת החיים של אוכלוסיהם, אלא למען סיפוק יצרים משולהבים ומסולפים, למען קנאות וקיצוניות בשאיפות ובהשקפות, למען יוקרה מדומה או מתוך פחדים וחששות שלעתים אין להם שחר.

דרושים אפוא אנשים כמוכם, ואידיאלים כשלכם, כדי להטות את לב האנושות כלפי חסד והבנה ועל־ידי כך תזכה האנושות לחיים מתוקנים, שבהם ישררו אהבה ורחמים, צדק וצדקה, עזרה הדדית ושלום.

והנה אתם מתכנסים בירושלים, בירת ישראל, עיר הקודש והנצח, אשר בה התהלכו לפנים, נביאי האמת והצדק, ונשאו דברם אל עמים ואל ממלכות. אין עוד בימינו נביאים ונבואה, אבל כל מי שאלקים בלבו, וכל מי שדבק באהבת האדם באשר הוא אדם – חייב ליטול על עצמו את המשימה להיות הוא עצמו דוגמה ומופת במעשיו ובהתנהגותו ולאחר מכן לנסות ולהשפיע על אחרים שילכו בדרכיו, על דרך הכתוב.