שחיתי בים הרחק מהחוף עם שליימלה.
לפעמים אנחנו רואים דגים קופצים מהמים אל האוויר, ואז ברק מתכתי להם, ושוב הם נעלמים במים.
גם דגים מעופפים אנחנו רואים. אלה מעופפים רחוק יותר וגבוה יותר מהקופצים.
מותר להניח שאלה הקופצים ואלה המעופפים, כך עושים כאשר טורף דולק אחריהם. מותר גם להניח שכך הם משתעשעים.
ומי שסבור שדגים אינם משתעשעים, סימן שלא התבונן בהם די. למשל, בצלילה איטית שקטה מתחת למים. אפילו, וגם בעיקר, במנוחה בתוך צלילה מתחת למים.
הנה פרפר, אמר לי שליימלה.
הפרפר, לא גדול במיוחד ולא צבעוני מי יודע מה, עף בגובה נמוך מעל למים. מהחוף אל לב־ים.
אין פרחים בים למוץ מהם צוף, לאן עף הפרפר.
אני יודע שאם הוא רוצה, הוא יכול לעוף מתל אביב לקפריסין. אפילו לכרתים, אפילו לגיברלטר.
שם, בגיברלטר, הוא יכול לנוח ולאסוף כוח ומשם, מעל לאוקיינוס, לעוף לאמריקה.
אבל בכל זאת לא הצלחתי להבין אותו.
אני יודע שישנם פרפרים הנודדים בלהקות מקנדה לדרום אמריקה, מאביב אל אביב. וישנם אלה שיעופו מדי שנה בלהקות מדרום אפריקה אל צפון אירופה, ומשם בחזרה אל דרום אפריקה, מאביב אל אביב ומפריחת הפרחים אל פריחת הפרחים.
אבל מה עושה פרפר בודד מעל לים התיכון בתל אביב. מה הוא מחפש מעל לים, בגובה נמוך, ולאן הוא עף ומדוע.
האם אפשר לעוף מן החופש אל החופש.