[זוכר אני] / אברהם שטרן (“יאיר”)
זוֹכֵר אֲנִי: אוּלַי רַק אֶמֶשׁ
הֵנֵץ לִבִּי- שָׁקֵד וָרֹד;
בִּשׁמֵי-חַיַּי עָלַץ הַשֶּׁמֶשׁ,
שָׂחַק אֲבִיב הַנְּעָרוֹת.
וּבְנַפשִׁי אֲגַם-בְּדֹלַח,
דְּגֵי-זָהָב-חֲלוֹמוֹתָי.
וְעַל קַרקַע-אֲגַם – עַל חוֹל לַח-
כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת – שִׁירָי.
בִּדמִי-הַלֵּיל הֵפִיצוּ רֵיחַ
פִּרחֵי הוֹד-יָהּ- אִמרֵי-שִׁירָה.
עַל מֵי-אֲגַם כְּאוֹר-יָרֵחַ
בַּרבּוּר צָחוֹר – הַשְּׁכִינָה.
אַךְ מִשְּׁאוֹל שְׁמֵי-עוֹפֶרֶת
הִמטִיר אֱלוֹהַּ מַשׂטֵמָה;
מַבּוּל-גָּפרִית וְאֵשׁ בּוֹעֶרֶת
שָׁטַף-שָׂרַף הַנְּשָׁמָה.
שׁמשִׁי אָבֵל. שָׁמֵי קָדָרוּ.
אֲגַם-נַפשִׁי הוֹבִישׁ, חָרֵב.
לִבִּי, שֶׁפְּרָחָיו נָשָׁרוּ,
פָּכַר, עָקַר עַלעוֹל קָרֵב.
לֹא עֵת סְפֹד וַנוּד, לֹא! אֶלָּא
כְּסֶלַע לְהַקשִׁיחַ לֵב!
יְהִי שִׁירִי כְּאֶבֶן-קֶלַע,
אֲשֶׁר תִּרעַץ קָדקֹד אוֹיֵב.
כִּי הַיַּלדוּת- כְּלִיל-תְּכֵלֶת;
הַבַּחֲרוּת – קֵן-חֲלוֹמוֹת,
רֹך, אַהֲבָה וְרֹן-תּוֹחֶלֶת.
גַּברוּת- קָרבָּן, קְרָב וָאוֹת.
בְּלֵיל-אֵימִים, בּלֵיל-צַלמָוֶת,
אֵצֵא בָדָד לִכבּשׁ הָהָר.
אֵלֵךְ בַּקְּרָב לִקרַאת הַמָּוֶת
וּמִכָּל עֵבֶר צַר אַכזָר,
אָח מִתנַכֵּר- שׂוֹנֵא פּוֹרֵעַ
(פִּגיוֹן- מַבָּט, מַגלָב- מִלָּה),
סַכִּין בַּגַּב תּוֹקֵע רֵעַ,
רוֹגֵם בְּאֶבֶן-מַשׂטֵמָה.
וְעַל מִזבַּח מוֹקֵד-מוֹלֶדֶת
אֲנִי נוֹסֵך אֶת יֵין-דָּמִי.
בּאַהֲבָה אֲנִי עוֹקֵד אֶת
חַיֵּי-אָבִי, חַיֵּי-אִמִּי.
חַיַּי-עִיִּים. נַפשִׁי-מַפֹּלֶת.
עָפָר וָאֵפֶר שֶׁפֶר שֵׁשׁ,
וְאֵשׁ-יֵאוּש תֹּאכַל הַכֹּל. אֶת
אוּד לְבָבִי מֻצָּל מֵאֵשׁ.
תַּזהִיב גַּחֶלֶת-הַתּוֹחֶלֶת:
תּוֹך עַב-טֻמאָה וְרִקָּבוֹן,
כְּחֶרֶב אֵשׁ בְּדָם גּוֹאֶלֶת,
יַברִיק בְּרַק-הַנִּצָּחוֹן.
תרצ"ה