לַיְלָה… לַיְלָה… לֵיל-אֱלִילִים,

לְלֹא-כּוֹכָב, לְלֹא-אוֹרוֹת,

שְׂרִידֵי שְׁעָרִים, שְׁיָר אֲשֵׁרוֹת,

עֵצִים עֹרִים פּוֹרְשֵׂי-פֹּארוֹת –

הָס! בִּנְתִיבָה נַעֲלָמָה

שָׁם צִפֳּרִים עוֹבְרוֹת, קוֹרְאוֹת!

קוֹל צִפֳּרִים נַעֲלָמוֹת – – –

הֲלָאֲפֵלָה אוֹ לַמְּאוֹרוֹת?!

צְלָלִים צָפִים, צְלָלִים צוֹלְלִים,

חוֹלְפִים חֶרֶשׁ כַּתִּנְשָׁמוֹת – – –

צְלָלִים חוֹלִים לִפְנות בֹּקֶר,

צְלָלִים נוּגִים עַל פְּנֵי קָמוֹת.

יאסטרֶבֶנויה, 1907