תַּחַת נֵטֶל עֵצָיו יִדְכֶּה יָשֹׁחַ
אִישׁ זָקֵן בָּא בַיָּמִים וּרְפֵה כֹחַ,
גֶּבֶר רָשׁ הוּא חֹטֵב עֵצִים בַּיָּעַר,
עַתָּה יָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב
וּבִלְבָבוֹ עָמֹק בַּקֶּרֶב
שָׁנְנָה הַדְּאָגָה לָשׁוֹן כַּחֶרֶב
וַיְבַטְּאוּ בִּשְׂפָתָיו יָגוֹן וָצָעַר:
הוֹי רַק בָּאֲנָחָה עָלַי אָבַד כֶּלַח!
וּמַה כָּל חַיַּי? תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח!
יַרְחֵי עָמָל מִנּוּ לִי עֵת וָפֶגַע
וּמְנוּחָה לֹא יוֹם, מַרְגּוֹעַ לֹא רֶגַע.
וּבְשׁוּבִי לִמְעוֹנִי גַּם שָׁם לֹא אָנוּחַ.
בִּמְעוֹנִי הַצָּר, מָלֵא קִיטוֹר סָרוּחַ,
שָׁם אֵשֶׁת מִדְיָנִים
גַּם שִׁבְעָה בָנִים
יִשְׁאֲלוּ לָחֶם, אֹכֶל יְבַקֵּשׁוּ —
וּלְכָל אֲשֶׁר לִי נשִׁים נִקֵּשׁוּ!
הֲלֹא טוֹב מָוֶת מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה?
כֹּה הָגָה הַמְקשֵׁשׁ וַיָּטֶל
מִשִּׁכְמוֹ אַרְצָה אֶת הַנֵּטֶל
וַיִּקְרָא לַמָּוֶת. פִּתְאֹם (הוֹי פֶּלֶא!)
בָּא הַמָּוֶת וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי,
מַה-לָּךְ, הַזָּקֵן, כִּי תִקְרָאֵנִי!?
"לַעֲמֹס לִי אֶת נִטְלִי אֲשֶׁר נָשָׂאתִי
— עָנָהוּ הַנִּבְהָל — אוֹתְךָ קָרָאתִי!"
כִּמְקשֵׁשׁ זֶה כֵּן כָּל-הָאָדָם
פֶּה אֶחָד וּדְבָרִים אֲחָדִים
לֵאמֹר: יָהּ, יַסֹּר יַסְּרֵנִי,
אַךְ לַמָּוֶת אַל נָא תִתְּנֵנִי!