מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּיל קְרָאתַנִי, אַבָּא (בַּחוּץ אִוְשָׁה שַׁלֶּכֶת):
תָּקוּמָה יֶלֶד, עֵת לָלֶכֶת.
– לְאָן? – אֶל בַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר, דַּלְתּוֹ לְכָל הַבָּא נִפְתַּחְת,
קוּמָה – וְהָלַכְנוּ יָחַד.
רְחוֹב, רְחוֹב שֶׁל לֵיל. הָאֲפֵלָה מֵעַל גַּגּוֹת גּוֹלֶשֶׁת
לְתוֹךְ עֵינַי הַנְּשׁוּאוֹת אֶל אַבָּא: יֶשַׁע!
יִרְדְּפֵנִי לַחַשׁ רְחוֹבוֹת: - הִנֵּה הָאָב. הִנֵּה הַיֶּלֶד.
וְשָׁם – הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְחַדָּה הַמַּאֲכֶלֶת – –
אַךְ שָׁם – שָׁם בַּיִת מִתְנוֹסֵס מוּאָר, עַקְשָׁן וּגְלוּי-עֵינַיִם
(וּבִי – רְחוֹב וְאֹפֶל וּמָגוֹר: הֲיֵשׁ הַשֶּׂה אִם אָיִן?)
וְאֶל הָאוֹר: “לְעֵת זִקְנָה, אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ!” יְלֵל. וָּבֶכִי.
הָהּ, אַבָּא הַגָּדוֹל! הָיוּ מְקוֹר דְּמָעוֹת עֵינֶיךָ!
נָתַתִּי קוֹלִי בִּבְכִי וְלֹא בִינוֹתִי עוֹד עַל-מִי חֲבַל לִי,
שִׁוַּעְתִּי – כִּי קְרָאתַנִי, אַבָּא, כִּי מָגוֹר קָרָא לִי – –
עָלָה הַשָּׁחַר. הֵאִירוּ צָהֳרָיִם. הָיָה לְאִישׁ הַיֶּלֶד –
אֶרְאֶה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים. יוֹמוֹ שֶׁל מִי פֹּה תַּחַת הַמַּאֲכֶלֶת? –
אֶשְׁמַע אִגַּרְתְּךָ: “כִּכְלוֹת כֹּחֵנוּ – רְאֵה, בְּנִי, הַבִּיטָה!” – –
הָהּ, לַחַשׁ-שְׁאָגָה – יְלֵל בֵּית-כְּנֶסֶת מוּל הַלַּיְלָה אָז בְּלִיטָא – –
תרצ"ח