אֵינֵךְ בָּדָד. הִנֵּה הַיָּם שֶׁלָּךְ

הוּא יִשְׁאָלֵךְ בְּזִמְזוּמוֹ הָרַךְ

עַל חֲלוֹמוֹת דַּרְכֵּךְ, עַל תִּקְווֹתַיִךְ.

חִכּוּ לְעֵת בּוֹאֵךְ – חִכּוּ כֻּלָּם:

הַחוֹף, הַחוֹל, סְלָעִים, גַּלִּים וָיָם,

יָדְעוּ-יָדעוּ: בְּלֵיל אָפֵל תָּבוֹאִי.

וּבַמָּרוֹם, אַלְפֵי עֵינֵי שָׁמַיִם,

הֵן מְבִינוֹת חַבְרוֹתֵיהֶן הַשְּׁתַּיִם

אֲשֶׁר גּוֹנְבוֹת מִיָּם אֵין-סוֹף – דֶּמַע.

קיסריה, 7.1943