[עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים] / שאול טשרניחובסקי

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הַגָּדוֹל

עוֹמֵד תּוֹתַח גֶּרְמַנְיָה

בִּמְתִיחַת אֲבָרָיו הַקַּלִּים,

אָפוֹר וְכֶבֶד פֶּלֶד.

הוּא עוֹמֵד פְּעוּר-פֶּה וְנִדְהָם:

אֵיכָה נָפַל בַּשֶּׁבִי!

עַל מִגְרַשׁ הָרוּסִים הָרָצוּף

אָבֵל צְלָב פְּרָבוֹסְלָבִי,

זְקֵנוֹת עֲטוּפוֹת שְׁחוֹרִים,

קָהָל מִצְעָר דַּל-מַעַשׂ

מַאֲזִין לְרִנַּת-עֲבוֹדָה, –

גָּלָה וּנְטוּל מוֹלֶדֶת!

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים מִזְדַּקֵּף

שָׂרִיד – עַמּוּד בִּיזַנְטְיָה,

קְלוֹנִין סָדוּק – בָּאֲדָמָה

מוּטָל בְּתִפְאֶרֶת אָבֶן:

זֶה לֹא בָא לִידֵי גְמַר-שִׁכְלוּלוֹ,

מִשְׁנֵהוּ אַךְ הַצָּפֶת.

                                                    – – – – – – – –  – – – – – –

עַל מִגְרַשׁ-הָרוּסִים הָאָפֵל

אֲנִי עוֹבֵר בָּעֶרֶב:

עִם טִשְׁטוּשׁ גְּבוּלוֹת יוֹבְלִים

בְּסוֹד שֶׁל לֵיל וָאֶמֶשׁ, –

הַחַיִּים נְטוּלִים מֵחַיִּים,

הַמֵּת שָׁכַח הַמָּוֶת.

לֹא הִכָּה מֵעוֹלָם שָׁרָשָׁיו

נוֹגֵשׂ וָזָר בָּאָרֶץ!

מַצֵּבוֹת הִשְׁאִירוּ פֹּה בִּלְבָד,

תַּבְנִית שָׂרִיד מֵהֶרֶס, –

עַד יִגְאַל הַיּוֹרֵשׁ – הוּא אַךְ הוּא!

לִבְנוֹת בִּנְיַן-הַנֵּצַח.

ירושלים 1936