[וְהֵיכָן הָיִית אָז]… / יעקב לרנר
וְהֵיכָן הָיִית אָז, אוֹר-עֵינִי,
וְלָמָה הִסְתַּרְתְּ אֶת פָּנָיִךְ
עֵת צָמְאָה לָךְ נַפְשִׁי, וְלִבִּי
כֹּה פִרְכֵּס אֵלַיִךְ, אֵלַיִךְ?
אָז צָצוּ עוֹד פִּרְחֵי אֲבִיבִי,
עוֹד קָדְחָה בִי אִשִּׁי הַצְּמֵאָה;
וְשִׁכּוֹר וּמְשֻׁגָּע מִתַּאֲווֹת
בִּקַּשְׁתִּיךְ, נִימְפָתִי הַגֵּאָה.
לוּ נִמְצֹא נִמְצֵאת אָז לִמְבַקְּשֵׁךְ
שֶׁשָּׁטַח אֵלַיִךְ כַּפָּיִם –
מַה-סּוֹלְדָה אָז הָיְתָה הַנְּשִׁיקָה,
מַה-יָּקְדוּ הַלִּבּוֹת הַשְּׁנָיִם!
וְעַתָּה מַה-בָּצַע בְּדָפְקֵךְ
בִּתְחִנָּה וּדְמָעוֹת עַל לִבִּי,
אִם כָּבוּ לָנֶצַח הַשְּׁבִיבִים
וְקָמְלוּ כְבָר אִבֵּךְ וְאִבִּי?…
תרס"ט