ההתעללות נמשׁכת. בעינינו המנוקרות מַשׁחירה הבְּעתה. ז’בוטינסקי וחבריו נידונו להרבה שנים של עבודת פרך בעד נסיון של הגנה עצמית. הזדים יודעים, כי האנשים הנידונים לא נגעו באיש לרעה, אינם מסוגלים לנגוע באיש לרעה, אם לא להפריע את הפורע; המעַנים יודעים, כי מעוּניהם טהורי-כוונה וטהורי-מפעל הנה הנם – ועל כן יעַנום!
מצאו אצלם שנים-שלושה כלי-נשק, מצאו אצלם איזו בגדים של אנשי-צבא – והם מודים, שנכונים היו להשתמש בנשק כלפי הרוצחים – העל זאת לא יאבדו חייהם של הנקיים והחפים האלה בבתי-כלָאים?
“התַּליין! – – לךָ זרוע עם קרדום וכל הארץ לי גרדום” –
[“קונטרס”, אייר תר"ף; החתימה: י. ח. ב. ]