לוגו
זִכְרוֹנוֹת גֵּרְשׁוּנִי
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

גרגורי גרשוני היה אחד מגדולי הלוחמים נגד שלטון הצאריות ברוסיה, בתקופה שלפני המהפכה הראשונה, שלא הצליחה, של שנת 1905. בספרו זה הוא מספר, איך נתפס, נאסר במבצר-פּטרופאבל, נדון לתליה; איך שהממשלה הציעה לפניו להשאירו בחיים, אם רק יודה על “חטאו” – והוא בחר במות מאשר בקבלת חיים מידי הממשלה הצארית. ביחוד עמד על דעתו מפני שהיה יהודי, ואם יקבל את ההצעה, יאמרו עליו התליינים: היהודי פחדן הוא; הוא מוכשר לעורר מרד בלב אחרים, לקומם את ההמונים – להתחבא. בבית-הכלא בקור ובחושך, בטחב ודממת-קבר, עברו עליו ימים רבים בצפיה למות. אבל מפני נימוקים פוליטיים ביטלה הממשלה בעצמה את גזר-דינו, לא המיתה אותו והחליפה את עונש-המות בעבודת-פרך עולמית. בשליסלבורג, שלשם הועבר, נפגש גרשוני באסירים זקנים ממפלגת “חופש-העם”. בינתים באה מלחמת יפן ואחריה התחילו “ימי האביב” הידועים ברוסיה – נתעוררה התקוה אצל כל אלה להשתחרר. ואולם התקוה לא באה. המשטר החדש ביטל את הכלא השליסלבורגי, ואסיריו העברו לכלא אחר. בתיאור היחסים שבין האסירים והז’אנדרמים – שמידת האנושיות מבצבצת בהם למרות הכל – נגמר הספר הזה, שנכתב לאחר שגרשוני ברח מסיביריה בחבית של כרוב כבוש והתגורר בארצות-החופש.

גרשוני היה בעל תכונה אנושית נמרצה, גיבור במלוא-המובן של המלה הזאת. ואולם כשרונו הספרותי היה קטן, והוא מתאר את המאורעות, את האנשים הנפגשים לו ואת גבורת-נפשו בקוים רפים וחיוורים. הספר הזה אינו מעמיד לפני הקורא את דמות-דיוקנו של הרבולוציונר הגדול בכל גדלותה. שיעור קומתו של גרשוני הוא גדול לאין ערוך מספרו אשר כתב.

הוא בעצמו הרגיש זאת, ובפתיחת הספר הוא אומר, שאין לפניו מטרה ספרותית וכי הוא רושם מה שהוא רושם רק לתועלת החלוצים הצעירים בריבולוציה, שידעו אל מה הם צפויים ושהיסורים שיבואו עליהם, בהיתפסם, לא יהיו כל כך פתאומיים.

הספר נקרא בקלות, והוא ראוי למקרא.


[“מולדת”, תרע"ט; החתימה: ח. ב. צלאל]