לָתֵת לְשַׁי תָּמִיד נִשְׂמַח

      אֶת מַה שֶׁלָּנוּ לֹא יִצְלַח.

      בָּזֹאת מִן הָמָּשָׁל תּוּכְלוּ לְהִוָּכַח:

      אֱמֶת יֵקֵל לִסְבּוֹל, אִם מְגַלִּים רַק טֶפַח.

שׁוּעַל מִלֵּא כְּרֵסוֹ בְּשַׂר־עוֹף עַד גְּבוּל־הַנֶּפַח

וְגַם הֶחְבִּיא כַּדִּין וָדָת

מָנָה יָפָה לְמָחֳרָת:

וְאַחַר־כָּךְ רָבַץ בְּנַחַת

עַל עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל שַׁחַת.

פִּתְאֹם רָאָה: אֵלָיו קָרֵב

אוֹרֵחַ בִּישׁ: זְאֵב רָעֵב.

“אֲבוֹי, צָרוֹת צְרוּרוֹת!” – אוֹמֵר הַזְּאֵב לָרֵעַ:

"אַף עֶצֶם לֹא אֶמְצָא: פָּשׁוּט אֲנִי גוֹוֵעַ.

רוֹעֵה־הַצֹּאן אֵינֶנּוּ נָם,

וְכֵן כְּלָבָיו – תִּפָּח רוּחָם!

מַמָּשׁ אֶפְשָׁר לְהִתְפַּקֵּעַ!"

– “הוֹי,מַחְמַדִּי, הֲיִתָּכֵן?”

– “בְּהֵן־צִדְקִי!”

     – "יְדִיד מִסְכֵּן!

אוּלַי רוֹצֶה אַתָּה קְצַָת שַׁחַת?

כְּחֶפְצךָ תּוּכַל לָקַחַת,

כִּי לֹא אָחוּס עַל שׁוּם דָּבָר

לִתְמוֹךְ בָּרֵעַ בַּמֵּצַר!"

אַך מַה לַזְּאֵב חָצִיר: לִבּוֹ – לִקְצָת בָּשָׂר.

אֲבָל רֵעוֹ שָׁתַק עַל דְּבַר מַטְמוֹן־הַטֶּרֶף:

הוּא רַק דִּבֵּר טוֹבוֹת בְּלִי הֶרֶף:

וְתוֹךְ מַבּוּל דִּבְרֵי חִבָּה

וְהִשְׁתַּתְּפוּת נַפְשִׁית רַבָּה,

הַזְּאֵב, רָעֵב כְּפִי שֶׁבָּא,

שָׁכַב לִישֹׁון לְלֹא פַּת־עֶרֶב.