[ליל הנדוד הארך והתאחר] מאת: אלמוני/ת / יהודה הלוי
לֵיל הַנְּדֹד הַאֲרֵךְ וְהִתְאַחֵר
כִּי הַיְּדִידִים נֹסְעִים מָחָר
וּלְאִטְּךָ הִתְנַהֲלָה וּפְרֹשׂ
עַל זָהֳרֵי שַׁחַר כְּנַף מִשְׁחָר
וּבְכִי שְׁתֵּי עֵינַי הֱיֵה גֶשֶׁם
עֵת תַּעֲצֹר רִכְבָּת וְלֹא יִסְחָר
וִיגוֹן לְבָבִי קַדְּמֵם בַּעְנַן
חֹשֶׁךְ לְבַל יִרְאוּ עֲלוֹת שַׁחַר
וַעְשַׁן נְחִירַי צֵא בְאַנְחוֹתַי
הַכֵּם בְּלַבַּת אֵשׁ אֲשֶׁר יֵחָר
עַד יֵדְעוּ אֵיךְ יוּכְלוּ לִרְחֹק
מֵאָהֳלִי עַד יוֹם אֲשֶׁר אֶבְחָר.