כַּטַּל עֲלֵי לִבִּי נָפְלוּ מִלַּיִךְ

וַיִּתְפַּתְּחוּ עָלָיו הַמְּקֻמָּטִים בְּתִמָּהוֹן:

הֲטֶרֶם בְּלוֹתָם בִּדְמִי הַלַּיִל

שׁוּב כְּמֵאָז בְּסִיבֵיהֶם הַדָּם יָרֹן?

חֻדַּשׁ עוֹלָם פִּתְאֹם בְּזֹהַר כְּמִקֶּדֶם,

נָדְפוּ רֵיחֹות הַכְּבָר הָעֲדִינִים,

וּנְעִימָה שׁוֹפַעַת חֹם רוֹעֶדֶת

בְּכָל חַדְרֵי הַלֵּב כְּמִלְפָנִים.

אֵיךְ אֶבְחֲרָה לָרְגָשׁוֹת אֲרֶשֶׁת –

וְנִתְעַלְמוּ מֵחֲרוּזַי קִסְמֵי שָׂפָה?

אֲנִי אֶעֱנֶה מִלָּה פְּשׁוּטָה לוֹחֶשֶׁת:

“הַנִּכְסָפָה”.