אֲנִי נִשֵׂאת עַל גַּב אֶבְרוֹת הַכִּסּוּפִים

כֻּלִּי נוֹגַהַת.

מֵעַל בִּקְעַת לֵילוֹת הוֹזִים וּמְכֻשָּפִים

בִּשְׁחוֹר הַבַּהַט.

יִתְמַזְמְזוּ חֻדֵּי צְרִיחִים בְּמוֹ עָנָן

נָמוֹג מֵרֶטֶט

וְיִתְקַפְּלוּ בָּתֵי קוֹמוֹת עִם סוֹד אַבְנָם

הַמְסֻתֶּתֶת.

הָרִים עַל גְּדוֹת נָהָר, בַּעֲרוּצוֹ שָׁקַע,

גַּבָּם יַצְנִיחוּ;

פִּרְאֵי חַיּוֹת, בּוֹלְעִים תּוֹכָם קוֹל נְאָקָה

זַעְפָּם יַשְׁבִּיחוּ.

וּבְנֵי אָדָם, בְּמַחְבּוֹאִים גּוֹנְבֵי שֵׁנָה

מִשַּׂר הַלַּיִל,

יִזְדַּעְזְעוּ בְחֶרְדָּתָם הָאַחֲרוֹנָה

כּוֹשְׁלֵי רַגְלַיִם.

אֲנֲי נִשֵּׂאת עַל גַּב אֶבְרוֹת הַכִּסּוּפִים

עֲדֵי אַגִּיעַ

אֶל נוֹף חֲלוֹם בְּאֹפֶל הַנְּשָׁפִים

זְרוּעֵי הַפִּיחַ;

עַד כִּי אֶמְצָא אוֹתְךָ, הַגֵּא וְהַדּוֹמֵם,

עַל צוּק הַפֶּלֶא, –

אֶפֹּל, אֶכְרַע וּבְעֵינַי תַחְנוּן אִלֵּם

כִּבְעֵין הַכֶּלֶב.

אוֹ אָז לִבִּי אַגִּישׁ לְךָ לְשַׁי עַל טַס

סְגֹל שַׁלְהֶבֶת,

עֲדֵי הִתְפּוֹצְצִי בִּן-רֶגַע וְאִמַּס

אֶל פִּי הַקֶּבֶר.