לוגו
הַמּוֹכְסָן וְהַסַּנְדְּלָר
מיקום ביצירה:
0%

מוֹכְסָן יְדוּעַ־שֵׁם, עָשִׁיר־עֲשִׁירָתַיִם,

גָּר בְּאַרְמוֹן רְחַב־יָדַיִם;

אָכַל כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים,

עָרַךְ יוֹם־יוֹם נִשְׁפֵּי־אוֹרְחִים –

וְאֶת יֵינוֹ שָׁפַךְ כַּמַּיִם;

כִּי אוֹצְרוֹתָיו רַבִּים כַּחוֹל

וּמַרְתְּפָיו בְּרוּכִים בַּכֹּל.

אַךְ לְחַיֵּי הַגְּבִיר יוֹרֶדֶת

צָרָה אַחַת: שְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת.

אִם מִיִּרְאַת יוֹם־דִּין וּגְמוּל עַל מַעֲשָׂיו,

אוֹ מֵחֲשָׁשׁ נִסְתָּר לָרֶדֶת מִנְּכָסָיו –

עַל כָּל פָּנִים, בַּלֵּיל אֵינוֹ עוֹצֵם עוֹד עַיִן;

וְאִם בַּבֹּקֶר לִפְעָמִים

נִרְדַּם בְּקֹשִׁי, נִים־לֹא־נִים,

גַּם אָז – אֲבוֹי! מָנוֹחַ אַיִן:

זִמֵּן לוֹ אֱלֹהִים שָׁכֵן אֶחָד – זַמָּר.

בִּצְרִיף לְיַד בֵּיתוֹ יָשַׁב אֶבְיוֹן־סַנְדְּלָר.

וּמִזְּרִיחַת חַמָּה עַד בּוֹא הַלַּיְלָה שָׁר.

הַגְּבִיר אֵינוֹ חָדֵל, מִסְכֵּן, לְהֵאָנֵחַ:

אֵיךְ לְהַשְׁבִּית אֶת הַטּוֹרֵחַ?

הַיְּצַוֶּה עָלָיו לִשְׁתּוֹק?

אֵינוֹ רַשַּׁאי לְפִי הַחֹק.

יַפְצִיר? חֲבָל עַל הַיָּגִיעַ:

וְכִי מוּסַר־דְּבָרִים יַשְׁפִּיעַ?

סוֹף־סוֹף מָצָא

הַגְּבִיר עֵצָה:

קוֹרֵא לָאִישׁ – וְזֶה מוֹפִיעַ.

– “בָּרוּךְ הַבָּא, שָׁכֵן חָבִיב!”

– “תּוֹדָה רַבָּה, אָדוֹן נָדִיב!”

– "נוּ, מַה שְּׁלוֹמְךָ, נַחוּם? (עַד אָז הָיָה

פְּלוֹנִי הוּא,

אַךְ אִם זְקוּקִים לְאִישׁ, לוֹמְדִים אַף שֵׁם אָבִיהוּ).

וְאֵיךְ הָעֲסָקִים? הַאִם טוֹבִים גַּם הֵם?"

– “אָסוּר לִקְבּוֹל, בָּרוּךְ הַשֵּׁם!”

– “לָכֵן אֵפוֹא תָּשִׁיר מִבֹּקֶר וְעַד לַיִל!”

– "וְלָמָּה לֹא? אֲנִי עָמֵל

וּמִתְפַּרְנֵס, תּוֹדָה לָאֵל;

אִשָּׁה טוֹבָה לִי, אֵשֶׁת־חַיִל –

וְאִם טוֹבָה הִיא בַּת־הַזּוּג,

גַּם הַחַיִּים הֵם תַּעֲנוּג".

– “גַּם כֶּסֶף יֵשׁ לְךָ?”

– "לֹא, כֶּסֶף אֵין עֲדַיִן,

אַךְ גַּם מוֹתְרוֹת־שֶׁל־הֶבֶל אָיִן".

– “וּבְכֵן, גַּם לֹא תִּרְצֶה לִהְיוֹת יוֹתֵר אָמִיד?”

– "לֹא, זֹאת אֵינִי אוֹמֵר. פְּרוּטָה תּוֹעִיל תָּמִיד.

אָמְנָם אוֹדֶה יוֹם־יוֹם עַל רַחֲמֵי־שָׁמַיִם,

אַךְ הָאָדָם, כָּל עוֹד הוּא חַי,

אֵינוֹ אוֹמֵר אַף פַּעַם דַּי:

יֵשׁ לוֹ מָנֶה – רוֹצֶה מָאתַיִם.

וַדַּאי אֲפִילוּ בְּיָדְךָ

עוֹד אֵין חֲצִי־תַּאֲוָתְךָ;

וּמַה יֹּאמַר אֶבְיוֹן כָּמוֹנִי?"

– "חַ־חַ, צָדַקְתָּ בְּהֶחְלֵט.

גַּם עֹשֶׁר יֵשׁ בּוֹ קוֹץ – וְ“עֹנִי הוּא לֹא חֵטְא”,

אַךְ קוֹץ הָעֲשִׁירוּת עָדִיף מִקּוֹץ הָעֹנִי.

וּבְכֵן, קַבֶּל־נָא, יְדִידִי,

שַׂק כֶּסֶף זֶה שֶׁבְּיָדִי

בִּשְׂכַר דִבְרֵי אֱמֶת וָיֹשֶׁר:

חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינְרֵי־זָהָב!

אַל תְּבַזְבֵּז אוֹתָם לַשָּׁוְא –

וְתַכְפִּילֵם בִּשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר!"

כָּאן הַסַּנְדְּלָר הֲלוּם־הָאֹשֶׁר

תָּפַס הַצְּרוֹר – וְכִמְטֹרָף,

לֹא רָץ הַבַּיְתָה, אֶלָּא עָף.

שָׁם, בְּפִנָּה אַחַת נִדַּחַת –

מָקוֹם יָפֶה לְמַחֲבוֹא,

קָבַר הָאִישׁ אֶת צְרוֹר־זְהָבוֹ

…וְאֶת שִׂמְחַת לִבּוֹ גַּם־יַחַד.

מֵאָז לֹא שָׁר עוֹד כָּרָגִיל:

מְקוֹם הַגִּיל

יָרַשׁ הַפַּחַד.

גַּם הוּא טָעַם לָרִאשׁוֹנָה

אֶת טַעַם חֹסֶר־הַשֵּׁנָה:

חָתוּל יִשְׂרוֹט פִּתְאֹם אֵי־שָׁמָּה –

וְהוּא רוֹעֵד: הִנֵּה גַנָּב!

כֻּלּוֹ חִוֵּר, יַטֶּה אָזְנָיו…

שׁוּב אֵין חַיָּיו חַיִּים – מוּטָב לִקְפּוֹץ הַיָּמָּה!

וְכָךְ אָרַךְ זֶה סֵבֶל בִּישׁ

עַד שֶׁסּוֹף־סוֹף הֶחְכִּים הָאִישׁ:

הוֹצִיא מַהֵר מִן הַמַּחְתֶּרֶת

אֶת הַכְּבֻדָּה הַמְסֻתֶּרֶת

וְעָף כַּחֵץ אֶל הַמּוֹכְסָן:

“הִנֵּה” – אָמַר – "שַׂקְךָ הוּא כָּאן.

קָחֵהוּ שׁוּב – לִי אֵין בּוֹ צֹרֶךְ.

עַכְשָׁו לָמַדְתִּי קְצָת בִּינָה:

אֶת הַשֵּׁנָה

וְהָרִנָּה

שׁוּב לֹא אֶמְכּוֹר בְּהוֹן שֶׁל קֹרַח".