יָשִׁישׁ אֶחָד עָמַד לִנְטוֹעַ עֵץ.

– "לוּ עוֹד בָּנִיתָ, סָב! אַךְ אֵיזוֹ שְׁטוּת – לָטַעַת

בְּגִיל כָּל־כָּךְ מֻפְלָג, כִּמְעַט עַל סַף הַקֵּץ?

הֵן זֶה מַמָּשׁ טֵרוּף־הַדַּעַת!"

כָּךְ בְּלִגְלוּג אָמְרוּ לַסָּב

שְׁלֹשָׁה בְּנֵי־נֹעַר מִשְּׁכֵנָיו.

"עַד שֶׁיָּנוּב הָעֵץ, יֹאבַד עָלֶיךָ כֶּלַח.

אוֹ שֶׁמָּא תַּאֲרִיךְ יָמִים כִּמְשׁוּתֶלַח?

הַנַּח, יָשִׁישׁ, אֶת הַמְּלָאכָה!

חֶשְׁבּוֹן כָּל־כָּךְ רָחוֹק אֵינוֹ לְפִי גִילְךָ.

רַק לָנוּ מֻתָּרִים חַיֵּי סִכּוּי וָסֵבֶר,

כִּי אָנוּ צְעִירִים, וְלָנוּ חֹסֶן־גֶּבֶר;

וְהַזָּקֵן – פָּנָיו לַקֶּבֶר".

– “רֵעַי” – לָהֶם הֵשִׁיב בָּעֲנָוָה הַסָּב:

"מִשַּׁחַר־נְעוּרַי רָגִיל אֲנִי לִטְרוֹחַ;

וְאִם עֲמַל־כַּפַּי יִתֵּן אֶת פֵּרוֹתָיו

לֹא לִי כִּי לְבָנַי – זֶה רַק מוֹסִיף לִי כֹּחַ.

לֹא לְעַצְמוֹ בִּלְבַד עָמֵל אָדָם טוֹב־לֵב.

עַל־כֵּן אֶת הָאִילָן אֶטַּע בְּלֵב שָׁלֵו:

אִם לֹא אֲנִי – יֵשֵׁב הַנֶּכֶד

בְּצִלָּתוֹ הַמְבֹרֶכֶת.

יֵשׁ גַּם בָּזֶה מִשּׁוּם שָׂכָר.

וְעוֹד: לְמִי סִתְרֵי מָחָר?

מִי יֶחֱזֶה מֵרֹאשׁ, מַה דִּין שָׁמַיִם דָּנוּ

וּמִי קָרוֹב יוֹתֵר לַמָּוֶת מִכֻּלָּנוּ?

וְכִי פְּנֵי עֶלֶם יֶהֱדַר

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הָאַכְזָר?

וְכִי יָחוּס עַל אוֹן אוֹ עַל יְפִי־הַתֹּאַר?

אֲבוֹי! בְּזִקְנוּתִי לִוִּיתִי לִקְבוּרָה

גַּם עֲלָמוֹת בְּהוֹד־הַנֹּעַר,

גַּם בַּחוּרִים מְלֵאֵי־גְּבוּרָה…

וּמִי יוֹדֵעַ, מִי מִמֶּנּוּ –

הָאָרֶץ קֹדֶם תְּכַסֶּנּוּ?"

כָּךְ לִשְׁלָשְׁתָּם הֵשִׁיב הַסָּב –

וְכִנְבוּאָה הָיוּ דְבָרָיו.

אֶחָד מֵהֵם הִפְלִיג לִסְחוֹר עַל פְּנֵי הַמַּיִם;

אַךְ, כַּנִּרְאֶה, נִגְזַר דִּינוֹ מִן הַשָּׁמַיִם –

וּסְפִינָתוֹ מָצְאָה סוֹפָהּ

עִמּוֹ יַחְדָּו בְּיוֹם סוּפָה.

שֵׁנִי – נִמְשַׁךְ לִבּוֹ לְהוֹלְלוּת סוֹעֶרֶת,

וְחַי חַיֵּי־בִּזְבּוּז, מֻקַּף חֶבְרָה מֻפְקֶרֶת,

עַד שֶׁשִּׁלֵּם מְחִיר תַּעֲנוּגוֹת־הַשָּׁוְא

תְּחִלָּה בִּבְרִיאוּתוֹ, אַחַר גַּם בְּחַיָּיו.

וְהַשְּׁלִישִׁי שָׁתָה בְּיוֹם־שָׁרָב מֵי־קֶרַח;

שָׁתָה וְהִצְטַנֵּן,

חָלָה וְהִסְתַּכֵּן.

לִידֵי רוֹפְאִים מֻמְחִים מָסְרוּ אֶת הַמִּסְכֵּן –

וְהֵם אֶל בֵּית־עָלְמִין הוֹרוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ.

מִשֶּׁנּוֹדַע לוֹ עַל מוֹתָם,

הִסְפִּיד סָבֵנוּ אֶת שְׁלָשְׁתָּם.