¹

בְּזֶרֶד עֲנָקִי הֵאִיץ־הֵרִיץ אִכָּר

עֵדָה שֶׁל אַוָּזִים הָעִירָה לְמִמְכָּר.

וְאִם אֱמֶת גְּמוּרָה נַגִּידָה,

כְּלָל לֹא נָהַג בָּהֶם סִלְסוּל

אֶלָּא זֵרְזָם בְּרֹב זִלְזוּל:

מְאֹד מִהֵר הוּא הַיָּרִידָה

בַּהֲרִיחוֹ פִּדְיוֹן מַכְנִיס –

וּבַאֲשֶׁר נוֹדֵף רֵיחוֹ שֶׁל רֶוַח־כִּיס

נִדְחָק גַּם כְּבוֹד אָדָם, בִּמְחִילָתוֹ, הַצִּדָּה.

אָכֵן, אֵינֶנִּי בָּא בְּשׁוּם קִטְרוּג מֻגְזָם,

אוּלָם הָאַוָּזִים – גָּדוֹל הָיָה רֻגְזָם.

וּבִרְאוֹתָם אִישׁ זָר בַּדֶּרֶךְ,

מִיָּד הִשְׁמִיעוּ תְּלוּנָתָם:

"זֶה הַכַּפְרִי הַמְטֻמְטָם

מֵרִיץ אוֹתָנוּ פֹּה בְּפֶרֶךְ,

כְּאִלּוּ אָנוּ בְּנֵי־בְּלִי־עֵרֶךְ

מִבַּעֲלֵי־כְּנָפַיִם סְתָם.

הַבּוּר הַזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ

בְּאֵיזֶה גֶּזַע הוּא פּוֹגֵעַ:

אֲנַחְנוּ מִזַּרְעָם שֶׁל אַוָּזֵי־גְבוּרָה,

אֲשֶׁר קוֹלָם הִצִּיל אֶת רוֹמָא הַבִּירָה.

שָׁם לִכְבוֹדָם אַנְשֵׁי הַקֶּרֶת

קָבְעוּ אֲפִילוּ חַג־מַזְכֶּרֶת".

– “וּבְאֵיזוֹ זְכוּת” – שָׁאַל הַזָּר –

“דּוֹרְשִׁים אַתֶּם כָּבוֹד וִיקָר?”

– "מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת, מַה זְּכוּתֵנוּ?

הֲרֵי שָׁמַעְתָּ: אֲבוֹתֵנוּ…"

– "כֵּן, כֵּן, עַל כָּךְ שָׁמַעְתִּי דַי!

אֲבוֹתֵיכֶם, אָמְנָם, זָכוּ לְשֵׁם וָשֹׁמַע!

אַךְ מִי הֵפִיק מִכֶּם תּוֹעֶלֶת, יְדִידַי?"

– “אֲנַחְנוּ – בְּנֵי אָבוֹת, אֲשֶׁר הִצִּילוּ רוֹמָא!”

– "יָפֶה מְאֹד! אוּלָם אַתֶּם

מַה פְּעַלְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם?"

– “אֲנַחְנוּ? שׁוּם דָּבָר”.

– "וּבְכֵן, עַל מָה תִּצְוָחוּ?

מִזֵּכֶר הָאָבוֹת הַרְפּוּ־נָא, בִּמְחִילָה.

לָהֶם אָמְנָם נָאוָה תְּהִלָּה,

אוּלָם אַתֶּם, רֵעַי, תִּצְלָחוּ

רַק כְּצָלִי לַאֲכִילָה".

אֶפְשָׁר גַּם לְפָרֵשׁ רִמְזֵי מַעֲשִׂיָּה זוּ –

אַךְ אַוָּזִים רַבִּים יִרְגָּזוּ.