בְּיוֹם שָׁרָב לוֹהֵט, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

בְּדֶרֶךְ־חוֹל קָשָׁה, בְּמַעֲלֵה־הָהָר,

בְּמֶרְכָּבָה כְּבֵדָה נָסְעָה בַּעֲצַלְתַּיִם

מִשְׁפַּחַת אֲצִילִים מֵאֲצִילֵי הַכְּפָר.

אַרְבַּעַת הַסּוּסִים נִלְאוּ מֵעֲלִיָּה זוּ,

עָצְרוּ אֶת הִלּוּכָם – וְשׁוּב כִּמְעַט לֹא זָזוּ.

לַשָּׁוְא טוֹרֵחַ הָרַכָּב,

לַשָּׁוְא מַפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו –

הַכֹּל לְלֹא הוֹעִיל. יוֹצְאִים אֵפוֹא בְּצַעַר

מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה כָּל הַנּוֹסְעִים: הָאָב,

הָאֵם, הַבַּת, הַבֵּן־הַנַּעַר,

מוֹרוֹ וְכָל מְשָׁרְתֵיהֶם –

אַךְ הַסּוּסִים בְּשֶׁלָּהֶם:

לְאַט פּוֹסְעִים־זוֹחְלִים הֵם, יַעַן

גַּם בְּלִי נוֹסְעִים כָּבֵד הַטַּעַן.

פִּתְאֹם עָבַר שָׁם זְבוּב. “מִצְוָה שֶׁאֲזִיזֵם!” –

חָשַׁב בְּרַחֲמָיו. מַתְחִיל הוּא לְזַמְזֵם

וּסְבִיב הַמֶּרְכָּבָה פּוֹרֵחַ וְטוֹרֵחַ:

הִנֵּה לְשֵׁם זֵרוּז,

עָקַץ בְּמֵצַח סוּס,

הִנֵּה עַל הַדּוּכָן עוֹלֶה הוּא, לְנַצֵּחַ

עַל מְלֶאכֶת הָרַכָּב – וְשׁוּב מִיָּד פּוֹרֵחַ…

הוּא מִסְתּוֹבֵב, נִדְחָק, מַטְרִיד

כְּמוֹ סַרְסוּר בְּיוֹם יָרִיד –

וְרַק בּוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ,

כִּי אִישׁ מִכָּל הַחֲבוּרָה

אֵינוֹ מוֹשִׁיט לוֹ שׁוּם עֶזְרָה.

הַמְשָׁרְתִים, פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתַיִם,

זָזִים לְאַט, בַּעֲצַלְתַּיִם.

הַבַּת עִם הַמּוֹרֶה מַמְתֶּקֶת סוֹד בֵּינְתַיִם.

אַף הָאָדוֹן שָׁכַח חוֹבַת הַהַשְׁגָּחָה

וְנֶעֱלַם פִּתְאֹם – הָלַךְ עִם הַשִּׁפְחָה

לִלְקוֹט לוֹ פִּטְרִיּוֹת לְפַת־עַרְבִית בַּיַּעַר.

וּמִתְאוֹנֵן הַזְּבוּב בְּצַעַר

כִּי, בְּלִי שׁוּם עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ,

לַכֹּל דּוֹאֵג הוּא לְבַדּוֹ.

בֵּינְתַיִם הַסּוּסִים, שֶׁהִתְלַבְּטוּ בְּפֶרֶךְ,

הִגִּיעוּ לְאִטָּם גַּם לְמוֹרַד־הַדֶּרֶךְ.

“סוֹף־סוֹף!” – אוֹמֵר הַזְּבוּב: "תּוֹדָה לְאֵל שַׁדַּי!

שְׁבוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּסְעוּ־נָא, יְדִידַי!

וְלִי תִּתְּנוּ עַכְשָׁו מָנוֹחַ:

מַמָּשׁ נִשְׁאַרְתִּי לְלֹא כֹּחַ!"

כַּמָּה רַבִּים הֵם בָּעוֹלָם

מֻמְחֵי רִיצָה, טִפּוּל וָטֹרַח,

הָאוֹהֲבִים לִתְחוֹב חָטְמָם

בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ צֹּרֶךְ.