הַנֶּשֶׁר הַנּוֹעָז
הִמְּרִיא עַד שִׂיא קַוְקַז,
יָשַׁב עַל אֶרֶז רָם וְהִתְבּוֹנֵן בְּנַחַת
בְּנוֹף מֶרְחַב־פְּלָאִים, שֶׁהִשְׂתָּרַע מִתַּחַת.
נִדְמָה, כִּי הוּא מִשָּׁם רָאָה קַצְוֵי־עוֹלָם:
פֹּה נְהָרוֹת שֵׂרְכוּ דַּרְכָּם
בָּעֲרָבוֹת אֶל חוֹף הַיָּם;
פֹּה לִבְלְבוּ חֻרְשׁוֹת; וְשָׁמָּה הִשְׁתַּטֵּחַ
מַרְבַד־שָׂדוֹת יָרֹק – רִקְמַת אָבִיב פּוֹרֵחַ;
וְשָׁם – כִּכְנַף עוֹרֵב־עֲנָק,
הִשְׁחִיר הַיָּם מִן הַמֶּרְחָק.
וּבְלִי מֵשִׂים קָרָא הַנֶּשֶׁר, קְסוּם עֵינַיִם:
"בָּרוּךָ1 תִּהְיֶה, יוּפִּיטֶר רָם,
הַמְנַהֵג אֶת הָעוֹלָם,
עַל שֶׁנָּתַתָּ לִי כְּנָפַיִם,
שֶׁלֹּא נִבְצַר מֵהֶן שׁוּם גֹּבַהּ בַּשָּׁמַיִם.
מִי בַּבְּרִיּוֹת
זָכָה לִרְאוֹת
אֶת זֶה הַנּוֹף כַּבִּיר־הָרֶקַע?
– “הוֹי, מִתְהַלֵּל, גּוּזְמַאי מֵבִישׁ!” –
נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעָל קוֹלוֹ שֶׁל עַכָּבִישׁ:
“הַאִם אֲנִי, חָבֵר, אַשְׁפִּיל שִׁבְתִּי מִמֶּךָּ?”
הַנֶּשֶׁר הִתְבּוֹנֵן: הָעַכָּבִישׁ יָשַׁב
עַל בַּד מֵעַל רֹאשׁוֹ וְחִישׁ אָרַג קוּרָיו,
חוּט־עַל־גַּב־חוּט וְקֶשֶׁר־עַל־גַּב־קֶשֶׁר,
כְּאִלּוּ לְהַסְתִּיר אוֹר־שֶׁמֶשׁ מִן הַנֶּשֶׁר.
תָּמַהּ הַנֶּשֶׁר תֵּמַהּ רַב
וַיִּשְׁאָלוֹ: "כֵּיצַד, עֲנֵה־נָא,
הִגַּעְתָּ הֵנָּה?
אֲפִילוּ הָעַזִּים שֶׁבְּעוֹלֵי־מָרוֹם
מְהַסְּסִים לָבוֹא הֲלֹם,
וְהֵן אַתָּה עָלוּב כִּפְלַיִם:
חַלָּשׁ וְגַם חֲסַר־כְּנָפַיִם.
הַאִם הִגַּעְתָּ בִּזְחִילָה?
– “חָלִילָה!”
– “וְכֵיצַד עָלִיתָ, בִּמְחִילָה?”
– "פָּשׁוּט מְאֹד: עָלֶיךָ טַסְתִּי,
כִּי נֶאֱחַזְתִּי
בִּקְצֵה־זְנָבְךָ.
אַךְ שׁוּב אֵינִי תָּלוּי, הַנֶּשֶׁר, בְּטוּבְךָ.
עַתָּה זָכִיתִי כָּאן לְמַעֲמָד בָּטוּחַ –
וְדַע כִּי אָנֹכִי…"
פִּתְאֹם נָשְׁבָה הָרוּחַ
וְטִלְטְלָה לְמַטָּה חִישׁ
אֶת כָּל מַטְוֵה הָעַכָּבִישׁ.
כֻּלְכֶם תִּרְאוּ, אִם תִּתְבּוֹנֵנוּ,
בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה גַּם בֵּינֵינוּ,
הַמְּטַפְּסִים לִמְרוֹם־הָהָר
בְּהַחְזִיקָם בִּזְנַב הַשָּׂר.
וּרְאוּ כַּמָּה חָזָם נָפוּחַ:
עֹז נְשָׁרִים בְּדִבְרֵיהֶם!
אַךְ כָּל מַשָּׁב קַלִּיל שֶׁל רוּחַ
יִשָּׂא אוֹתָם וְקוּרֵיהֶם.
-
“בָּרוּךָ” – במקור המודפס; צ“ל: בָּרוּךְ. הע' פב”י. ↩