אִכָּר, בּוֹנֵה בִּקְתָּה, נִמְלָא חֵמָה וָכַעַס

עַל כְּלִי-מְלַאכְתּוֹ, גַּרְזֶן-בַּרְזֶל.

הוּא, הַבַּנַּאי עַצְמוֹ, שְׁטֻיּוֹת כָּל רֶגַע יַעַשׂ

וְהַגַּרְזֶן, מִסְכֵּן – שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל.

– “הוֹי, לֹא-יִצְלַח!” – צָעַק – "עֲבוֹדָתְךָ הִיא גֹּעַל!

מַקְלוֹת אֶצְלִי תִּקְטַע

וְלֹא תִּבְנֶה בִּקְתָּה!

גַּם בִּלְעָדֶיךָ חִישׁ אוֹצִיא מְלַאכְתִּי לַפֹּעַל:

אִם רַק אֶרְצֶה – אַתְקִין

בִּקְתָּה גַּם בְּסַכִּין".

– “לַחְטוֹב כְּחֶפְצְךָ גָּזַר עָלַי הַדִּין” –

מֵשִׁיב לוֹ הַגַּרְזֶן עַל גַּעֲרַת-הַזַּעַם –

"עֲשֵׂה בִּי, אֲדוֹנִי, כְּכָל אֲשֶׁר תָּבִין.

רַק אֶל נָא תִּתְחָרֵט: אוֹתִי תַּקְהֶה בְּלִי טַעַם –

וּבַיִת בְּסַכִּין,

תִּסְלַח לִי, לֹא תַּתְקִין".