פּוֹדַגְרָה עִם עַכָּבִישׁ
נוֹלְדוּ בַּתֹפֶת – צֶמֶד בִּישׁ.
שְׁמוּעָה זוֹ לַפוֹנְטֶן הִפְרִיחַ, כַּיָּדוּעַ.
אֵיךְ הַדָּבָר קָרָה וְלַמָּה וּמַדּוּעַ,
אֵין לִי עִנְיָן גָּדוֹל לִשְׁאוֹל;
אַךְ נֶאֱמָן עָלַי הֵן-צָדַק לַפוֹנְטֶנִי.
עַל-כֵּן קַבְּלוּ-נָא גַּם מִמֶּנִי:
הַזּוּג הַזֶּה נוֹלַד בִּשְׁאוֹל.
עֵת הַבָּנִים גָּדְלוּ וְתוֹר הַפְּעֻלָּה בָּא,
אָמַר לָהֶם שָׂטָן":לְכוּ-נָא לַעֲבוֹדַ!
תּוֹלֶה אֲנִי בָּכֶם תִּקְווֹת רַבּוֹת מְאֹד,
כִּי בְּצֵאתְכֶם לִפְעוֹל לֹא תְּבַיְשׁוּ אֶת אַבָּא
וְתַהַפְכוּ בְּכָל מָקוֹם
חַיֵּי-אָדָם לְגֵיהִנֹּם.
אַךְ קֹדֶם-כָּל, בָּנַי, חַלְּקוּ-נָא
נַחְלוֹתֵיכֶם. הִנֵּה רְאוּ-נָא:
כָּאן הַדְּבִירִים
שֶׁל הַגְּבִירִים,
הֵם בְּחִירֶיהָ שֶׁל פוֹרְטוּנָה,
וְשָׁם צְרִיפֵי דַלִּים – צָרִים, מְכֹעָרִים.
כָּאן נוֹי, רַחְבוּת, מָחוֹל וָנֵבֶל –
וְשָׁם צְפִיפוּת, עָמָל וָסֵבֶל".
– “אֵינִי רוֹצֶה בְּרִישׁ מֵבִישׁ” –
אָמַר בְּבוּז הָעַכָּבִישׁ.
– “וְלִי” – פּוֹדַגְרָה חִישׁ אוֹמֶרֶת –
"לֹא נְחוּצִים דְּבִירֵי-תִּפְאֶרֶת.
בְּבַקָּשָׁה יְחִי
בְּאַרְמוֹנוֹת אָחִי!
חֶפְצִי לִשְׁכּוֹן בַּכְּפָר, הַרְחֵק מִבֵּית-מִרְקַחַת.
בָּעִיר מִן הָרוֹפְאִים וַדַּאי לֹא תְּהֵא לִי נַחַת:
הֵם יְגָרְשׁוּ אוֹתִי תָּמִיד
מִכָּל בֵּית-שַׂר וּבֵית-נָגִיד".
מִתּוֹךְ הֶסְכֵּם כָּזֶה הִתְחִיל לִפְעוֹל הַצֶּמֶד.
הָעַכָּבִישׁ בָּחַר דִּירַת הָדָר וָחֶמֶד,
וְשָׁם עַל זְהַב הַמַּשְׁקוֹפִים,
עַל אֲרוֹנוֹת-זְכוּכִית יָפִים
פָּרַשׂ בִּן-לַיְלָה אֶת הָרֶשֶׁת –
וּלְצֵיד זְבוּבִים עָמַד לָגֶשֶׁת.
וּבֶאֱמֶת הָיָה שׁוֹבֶה
אֶת כָּל טַרְפּוֹ הַמְקֻוֶּה,
לוּלֵא שַׁמָּשׁ חָמוּשׁ מִבְרֶשֶׁת,
אֲשֶׁר טִאטֵא אֶת הַמַּטְוֶה.
הָעַכָּבִישׁ – סַבְלָן: הוּא זָז אֶל הַכִּרֵיִם.
אַךְ שָׁם הַמַּטְאֲטֵא סִכֵל אֶת הַתָּכְנִית.
רָץ הַמִּסְכֵּן לְכָל אַפְסַיִם,
אַךְ אֵין מַזָּל בְּשׁוּם זָוִית:
כָּאן הַמִּבְרֶשֶׁת
מְגָרֶשֶׁת,
כַּאן – כְּנַף-אַוָּז וְשָׁם – מַטְלִית,
הָלַךְ בְּיִאוּשׁוֹ הָעַכָּבִישׁ הַכְּפָרָה
לִרְאוֹת אֶת הָאָחוֹת: “וַדַּאי שָׁפַר חֶלְקָהּ” –
חוֹשֵׁב הוּא – “וְעַתָּה תִּחְיֶה חַיֵּי מַלְכָּה”.
וַאֲחוֹתו – בְּמֶשֶׁק דָּרָה:
אַכְסַנְיָתָהּ בְּרֶגֶל-אִישׁ –
וּמַזָּלָהּ עוֹד בִּישׁ מִזֶּה שֶׁל עַכָּבִישׁ:
אִכָּר בֶּן-חַיִל, בְּעָלֶיהָ,
עוֹבֵד מִבְּלִי רַחֵם עָלֶיָה:
קוֹצֵר חָצִיר, עוֹקֵר קוֹצִים,
סוֹחֵב מַשָּׂא, חוֹטֵב עֵצִים.
לְאִישׁ פָּשׁוּט יֶשְׁנוֹ מִנְהָג רַע:
הוּא מְעַנֶּה אֶת הַפּוֹדַגְרָה:
כֵּן תִּסְתַּלֵּק יוֹתֵר מַהֵר!" –
כָּךְ עַל פּוֹדַגְרָה הוּא אוֹמֵר.
– “לֹא, אָח יַקִּיר” – הִיא נֶאֱנַחַת:
– “כָּאן לֹא אֶשְׂבַּע לָנֶצַח נַחַת”.
וְלֵב-הָאָח
צָהַל-שָׁמַח:
“טוֹב! תְּנִי לִי אֶת הַכְּפָר – וּקְחִי לָךְ אֶת הַכְּרַךְ!”
מִיָּד אֶל הַבִּקְתָּה נִכְנַס הוּא בְּלִי שׁוּם מֹרֶךְ,
וּבְלִי לִפְחוֹד מִמַּטְאַטְאִים,
אָרַג, בְּכָל מָקוֹם מַתְאִים,
קוּרָיו לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ.
וַאֲחוֹתוֹ עָבְרָה
תַּחְתָּיו אֶל הַבִּירָה;
שָׁם בָּחֲרָה אַרְמוֹן, בֵּיתוֹ שֶׁל שַׂר יָדוּעַ –
וְהִשְׁתַּכְּנָה שִׁכּוּן קָבוּעַ
בְּרֶגֶל הוֹד מַעֲלָתוֹ
טוֹב לַפּוֹדַגְרָה בְּבֵיתוֹ:
הִיא, עִם רַגְלוֹ הַמְיֻחֶסֶת,
אֵינָהּ יוֹרֶדֶת מִן הַכֶּסֶת.
מֵאָז הָאָח וְהָאָחוֹת
שׁוּב לֹא הֶחְלִיפוּ מַמְלָכוֹת.
גַּם הוּא, גַּם הִיא זָכוּ לְנַחַת:
הוּא – בִּצְרִיפִים מְאֻבָּקִים,
הִיא – בֵּין גְּבִירִים מְפֻנָּקִים,
וְהַצְלָחַת שְׁנֵיהֶם מֻבְטַחַת.