תָּמִיד נֹאהַב לִתְלוֹת חֶטְאֵנוּ בְּאַחֵר:
"הוּא הַמַּחְטִיא וְהָעוֹכֵר!
לוּלֵא הִטָּנוּ וּפִתָּנוּ,
כִּי-אָז אַף פַּעַם לֹא חָטָאנוּ!"
וְאִם קָשֶׁה לְהַאֲשִׁים
בַחֲטָאֵינוּ אֲנָשִׁים,
נִתְלֶה אַשְׁמָה… בְּשֵׁד מִשַּׁחַת.
הִנֵּה מִנִּי רַבּוֹת דּוּגְמָא אַחַת נִצַּחַת.
הָיֹה הָיָה נָזִיר צָבוּעַ וְרַמַּאי:
בְּדִבּוּרָיו – צַדִּיק, בְּמַעֲשָׁיו – אַשְׁמַאי.
וּבְרֹאשׁ אוֹתוֹ מִנְזָר עָמַד הֶגְמוֹן אוֹ כֹּמֶר,
שֶׁבִּנְזִירִים חוֹטְאִים נָהַג בְּכָל הַחֹמֶר.
וַיְהִי בִּפְרוֹס יוֹם-צוֹם, וְהַנָּזִיר בְּסוֹד
אוֹחֵז בְּתַחְבּוּלוֹת – לִבּוֹ מְעַט לִסְעוֹד.
הִשִּׂיג אֵי-שָׁם בֵּיצָה, הִמְתִּין לְבוֹא-הָעֶרֶב,
הִדְלִיק בְּתוֹךְ תָּאוֹ נֵר-דּוֹנַג וּמִהֵר
לִצְלוֹת אֶת הַבֵּיצָה מֵעַל לְאוֹר הַנֵּר.
הוֹפֵךְ הוּא בֵּיצָתוֹ מִצַד אֶל צַד בְּלִי הֶרֶף,
בּוֹלֵעַ רֹק – וּבוֹ בַּזְּמַן
לוֹעֵג לַכֹּמֶר הַקַּפְּדָן:
"חַ-חַ, יְדִיד אֲרֹךְ-זָקָן!
פִשְׁעִי וְחַטָּאתִי הַפַּעַם לֹא תּוֹכִיחַ –
וּבֵיצָתִי אֶזְלוֹל
בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל".
פִּתְאֹם חָשְׁכוּ עֵינָיו: בַּתָּא עָמַד מַשְׁגִּיחַ.
רוֹאֶה הַמִּמָּנָה עָווֹן חֲמוֹר כָּל-כָּךְ –
וּמַעֲנֶה דּוֹרֵשׁ בְּזַעַם.
גָּלוּי מִדַּי הַחֵטְא: לְהִתְכַּחֵשׁ אֵין טַעַם.
כְּרֵעַ הָעֻבָּרִין וַיֵּבְךְ ויתיפח:
"הוֹי אָב קָדוֹשׁ, מָחַל וְסָלַח!
הַשֵּׁד, יִמַח זִכְרוּ, פִּתָּה אוֹתִי הַפַּעַם!"
פִּתְאֹם מִן הַזָּוִית נִשְׁמַע קוֹל שֵׁד קָטָן:
"אִי, הִתְבַּיֶּשׁ-לְךָ, שַׁקְרָן!
תָּמִיד עָלֵינוּ תַּעֲלִילוּ!
וְלִי עַל הָעִנְיָן אֵין שׁוּם מֻשָּׂג אֲפִילו –
וְרַק עַכְשָׁו, מִמְּךָ נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה,
כֵּיצַד עַל נֵּר צוֹלִים בֵּיצָה.