¹

אַלְקִיד, גִבּוֹר קַדְמוֹן,

בֵּן הָאֵלָה אַלְקְמֶנָה,

שֶׁלֹּא הָיָה מָשְׁלוֹ לָאֹמֶץ וְלָאוֹן,

עָבַר בְּיוֹם בָּהִיר בִּשְׁבִיל-עֲקַלָּתוֹן

בֵּין הַר לִתְהוֹם. וַתֶּחֱזֶינָה

עֵינָיו מִן חַי מוּזָר מְאֹד

הַמְקֻפָּל כְּעֵין קִפּוֹד.

רוֹצֶה אֶת הַיְּצוּר לִרְמוֹס הוּא בְּרַגְלַיִם –

וּרְאֵה זֶה נֵס: פִּתְאֹם גָדַל הַלָּז כִּפְלַיִם.

חָרָה אַפּוֹ חֲרוֹן-מִשְׁנֶה

וַיַּךְ בַּחַי הַמְגֻנֶּה

בְּאַלָּתוֹ הַמְפוֹצֶצֶת;

אַךְ מָה מוּזָר, מָה מְשֻׁנֶּה:

כְּכָל אֲשֶׁר יָדוֹ מוֹחֶצֶת –

גְּדֵלָה, צוֹמַחַת הַמִּפְלֶצֶת

וּמַסְתִּירָה אֶת הַחַמָּה.

רָפוּ יְדֵי אַלְקִיד מֻכֵּה-הַתַּדְהֵמָה.

לְפֶתַע לְפָנָיו נִצְּבָה אֵלָה אַתֶּנָה:

“הַנַּח אָחִי” – אָמְרָה: "אַתָּה לֹא תַּכְרִיתֶנָּה:

כָּל עֲמָלְךָ לַאֲבַדּוֹן.

שְׁמָהּ שֶׁל מִפְלֶצֶת זוֹ מָדוֹן.

כָּל עוֹד בְּשֶׁקֶט הִיא רוֹבֶצֶת,

גּוּפָהּ כִּמְעַט אֵינוֹ נִכָּר;

אַף אִם יִרְצֶה גִבּוֹר נִמְהָר

לָצֵאת לַקְּרָב עִם הַמִּפְלֶצֶת,

מִיָּד עוֹלָה הִיא וּפוֹרֶצֶת

וּמִתְנַשֵּׂאת כְּהֹר-הָהָר".