רַבִּים אוֹמְרִים, בְּטֶרֶם תֵּכֶל

שְׁעַת מְלַאכְתָּם: “עוֹד יֵשׁ לִי שְׁהוּת!”

מַקּוֹר דֵעָה זוֹ לֹא בַּשֵּׂכֶל

אֶלָּא בְּיֵצֶר הָעַצְלוּת.

אַל נָא תִּדְחֶה מוֹעֵד שׁוּם יֶגַע!

וְאִם הֶחְמַצְתָּ אֶת הָרֶגַע,

קְבֹּל לֹא עַל רֹעַ-הַמַּזָּל,

כִּי-אִם עַל אֹפִי מְרֻשָּׂל!

כְּפִי מִדַּת-כֹּחִי, אַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל.

צַּיָּד אֶחָד יָצָא הַיַּעֲרָה לְצַיִד"

לָקַח רוֹבֶה, יַלְקוּט כָּל-בּוֹ,

מְלַאי-כַּדּוּרִים – וְאֶת כַּלְבּוֹ.

אוּלָם אֶת הָרוֹבֶה הוּא לֹא טָעַן בַּבַּיִת.

“עוֹד יֵשׁ לִי שְׁהוּת אוֹתוֹ לִטְעוֹן” –

אָמַר הָאִישׁ בְּבִטָּחוֹן:

אַף פַּעַם גַּם אַנְקוֹר לֹא צַדְתִּי פֹּה בַּדֶּרֶךְ,

וְעַד מְחוֹז-חֶפְצִי – הִלּוּךְ שָׁעָה, בְּעֵרֶךְ:

מֵאָה מוֹנִים, לִכְשֶׁאֹבֶה,

אַסְפִּיק לִטְעוֹן אֶת הָרוֹבֶה".

אַךְ מַעֲשֵׂה-שָׂטָן, אוֹ לַעַג מִשָּׁמַיִם:

בְּצֵאת אוֹתוֹ צַּיָּד,

רָאוּ עֵינָיו מִיָּד

סִיעָה שֶׁל בַּרְוָזִים עַל שְׂפַת אֲגַם-הַמַּיִם;

לוּ הָרוֹבֶה הָיָה טָעוּן,

הָיָה תּוֹפֵס שָׁלָל הָגוּן

וְחַי בְּלִי דְאָגָה שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם.

אוּלָם עַכְשָׁו קְצָת זְמַן לָאִישׁ הָיָה דָּרוּשׁ –

וְלָעוֹפוֹת יֵשׁ חוּשׁ:

עַד שֶׁטָּעַן רוֹבוֹ הֵם כְּבָר הָיוּ לְמַעְלָה:

הִמְרִיאוּ בִּצְרִיחָה – וְחִישׁ כִּשְׂרוֹךְ אָרֹךְ,

נָגוֹזוּ מֵעֵינָיו, וְהוּא עָמַד נָבוֹךְ.

לַשָׁוְא שָׁעוֹת רַבּוֹת שׁוֹטֵט בִּישׁ-גַּד זֶה הָלְאָה:

אֲפִילו עוֹף אֶחָד עֵד-עֶרֶב לֹא נִקְרָה לוֹ.

לְגֹדֶל צָרָתוֹ, הַיּוֹם הָיָה גָּשׁוּם;

וְהוּא לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁשָּׁב רֵיקָם, בְּלֹא כְלוּם

אַךְ גַּם נִרְטַב כִּשְׁטוּף מִקְלַחַת.

אוּלָם, כִּכְלוֹת כָּל אֵלֶּה יַחַד,

לֹא עַל עַצְמוֹ הָאִישׁ קָבַל –

אֶלָּא עַל רֹעַ-הַמַּזָּל.