נָחָשׁ נִכְנַס לְבֵית אִכָּר

וְסָח: "שָׁלוֹם, שָׁכֵן יָקָר!

נִהְיָה-נָא יְדִידִים – וְגַשׁ אֵלַי בְּלִי מֹרֶךְ!

שׁוּב אֵין אַתָּה, חָבֵר,

צָרִיךְ לְהַזָּהֵר;

עֵינֵיךָ הָרוֹאוֹת: עַכְשָׁו כֻּלִּי אַחֵר –

הֶחְלַפְתִּי הָאָבִיב עוֹרִי לְכָל הָאֹרֶךְ".

– "אָמְנָם עוֹרְךָ הוּא עוֹר חָדָשׁ,

אוּלָם לִבְּךָ עוֹד לֵב-נָחָשׁ!" –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ אִכָּר פִקֵּחַ;

וַיְכַבֵּד אֶת הָאוֹרֵחַ

בְּגַרְזִנּוֹ הַמְלֻטָּשׁ.

אִם בְּאֵמוּן מָעַלְתָּ פַּעַם,

לְהִתְחַפֵּשׂ שׁוּב אֵין כָּל טַעַם:

לְבַשׁ מַסְוֶה חָדָשׁ

כְּכָל אֲשֶׁר תִּלְבַּשׁ –

סוֹפְךָ עָלוּל לִהְיוֹת כְּסוֹף אוֹתוֹ נָחָשׁ.