אָדָם, תַּחְמָס, חָתוּל וָכֶלֶב
קָשְׁרוּ בֵּינָם, בִּשְׁעַת-רָצוֹן,
רֵעוּת-אֱמֶת, רֵעוּת בְּלִי סֶלֶף –
גַּם בְּשָׂשׂוֹן,
גַּם בְּאָסוֹן.
הֵם נִשְׁבְּעוּ שְׁבוּעָה נִצַּחַת,
כִּי בְּכָל פֶּגַע וְצָרָה
יוֹשִׁיטוּ זֶה לָזֶה עֶזְרָה,
וְאִם דָּרוּשׁ – יָמוּתוּ יַחַד.
בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, בְּבֹקֶר-קַיִץ חַם,
אַרְבַּעְתָּם
יָצְאוּ לַצַּיִד;
הִרְחִיקוּ לֶכֶת מִן הַבַּיִת
וְהִתְעַיְּפוּ מֵרֹב-שָׁרָב –
וְלִפְנֵיהֶם עוֹד דֶּרֶך רַב.
לָכֵן, עַל שְׂפַת אֲגָם, לָפוּשׁ אָמְרוּ מִקֹּדֶם –
וְשָׁם עַל הָרֵעִים נָפַל נִמְנוּם וָרֹדֶם.
לְפֶתַע – טְפָח! מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ
דֹּב פְּעוּר-פֶּה מוּלָם צָמַח.
כָּאן, לְמַרְאֶה מִפְלֶצֶת-זַעַף,
פַּחְדָן-חָתוּל קָפַץ וְנָס,
וְהַתַּחְמָס
פָּרַח וַיָּעַף.
וְהָאָדָם, שֶׁלֹּא נִסָּה אַף
לְהִתְגּוֹנֵן מֵרֹב-הַחִיל,
הָיָה נִסְפֶּה בְּאֵין מַצִּיל –
לוּלֵא הַכֶּלֶב הָאָצִיל.
הוּא חִישׁ נָעַץ בַּדֹּב שִׁנָּיו בְּכָל הַכֹּחַ;
וְאַף כִּי יְרִיבוֹ, טְרוּף זַעַם וּמַכְאוֹב,
פָּגַע גַּם בִּבְשָׂרוֹ פְּגִיעוֹת קָשׁוֹת לָרֹב –
הוּא אֶת שִׁנָּיו מֵאֵן לִפְתּוֹחַ
עַד כִּי הֵקִיץ קִצּוֹ הַמַּר.
וְהָאָדָם? בּוּשָׁה לוֹמַר:
רַק לְאָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף
נֶאֱמָנוּת כָּזוֹ שֶׁל כֶּלֶב!
עַד שֶׁאָרְכָה הַהֵאָבְקוּת,
תָּפַס הָאִישׁ, חִוַּר מִפַּחַד,
אֶת הָרוֹבֶה וְהַיַּלְקוּט –
וְרָץ כִּרְדוּף שֵׁדִים מִשַּׁחַת.
מָה קַּל שֵׁרוּת-יְדִיד בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן;
אוּלָם יְדִיד-אֱמֶת נִכָּר רַק בְּאָסוֹן.
מָה מְעַטִּים עוֹמְדִים בְּבֹחַן זֶה הָרֶגַע!
וּמָה תְּכוּפוֹת אָדָם נִבְזֶה,
כְּמוֹ גִבּוֹר מִקְרֵנוּ זֶה,
אֶת מַצִּילוֹ יַפְקִיר בַּפֶּגַע –
וְאַחַר-כָּךְ, בְּפֶה עָקֹם,
עוֹד יְגַדְּפוֹ בְּכָל מָקוֹם.