בָּחוּר, אֲשֶׁר יָרַשׁ הוֹן רַב וְנַחֲלָה,

הִתְחִיל לְבַזְבְּזָם לְהוֹלֵלוּת וָיַיִן;

וְכָךְ הָיָה עָמֵל בְּחָרִיצוּת גְּדוֹלָה –

עַד שֶׁיָּצָא בְּשֵׁן וָעַיִן.

שָׂרְדָה לוֹ רַק פַּרְוָה, שֶׁכֵּן פָּחַד מִקֹּר.

אַךְ כַּאֲשֶׁר בִּרְחוֹב-הַקֶּרֶת

רָאָה סְנוּנִית עַל אֵיזוֹ גְדֶרֶת,

גַּם פַּרְוָתוֹ הֶחְלִיט לִמְכּוֹר.

הֵן סְנוּנִיּוֹת, צָרִיךְ לִזְכּוֹר,

לִפְנֵי אָבִיב תָּמִיד תָּבוֹאנָה;

וּבְכֵן, מַה צֹּרֶךְ בְּפַרְוָה,

אִם עֵת-אָבִיב הִנֵּה קָרְבָה

וְקֹר וּכְפוֹר גֹּרְשׁוּ צָפוֹנָה?

זֶה בֶּאֱמֶת הֶקֵּשׁ-חָכָם!

אַךְ הוּא שָׁכַח מֵימְרַת הָעָם,

שֶׁלֹּא כְּדַאי אוֹתָהּ לִשְׁכּוֹחַ.

הָעָם – פִּתְגָּם שָׁגוּר בְּפִיו:

“סְנוּנִית אַחַת בִּלְבַד אֵינָהּ עוֹשָׂה אָבִיב!”

וּבֶאֱמֶת: הַקֹּר חָזַר בְּיֶתֶר-כֹּחַ.

שׁוּב מִגְרָרוֹת חוֹרְקוֹת בַּשֶּׁלֶג הַצָחוֹר;

מֵעַל הָאֲרֻבּוֹת – תִּימְרוֹת עָשָׁן שָׁחוֹר;

שִׁרְיוֹן-קְרָחִים עוֹטֶה כָּל נַחַל וְכָל פֶּלֶג,

וְכָל חַלּוֹן קֻשַּׁט בְּצִיוּרֵי-הַכְּפוֹר.

עַכְשָׁו הַבַּזְבְּזָן כִּמְעַט בָּכָה מִקֹּר.

פִּתְאֹם אֶת הַסְּנוּנִית רָאָה קְפוּאָה בַּשֶּׁלֶג.

“הוֹי אֲרוּרָה” – חָרְקוּ שִׁנָּיו:

"גַּם אֶת עַצְמֵךְ עָכַרְתְּ לַשָׁוְא,

וְגַם אוֹתִי, צִפּוֹר צוֹרֶרֶת,

הִשְׁאַרְתְּ בַּחֹרֶף בְּלִי אַדֶּרֶת!"