אִם הַכִּשְׁרוֹן – כִּשְׁרוֹן עָקָר

וְשׁוּם טוֹבָה מִמֶּנּוּ אַיִן,

אֵינוֹ רָאוּי לְשׁוּם יְקָר

אַף אִם כֻּלּוֹ – פְּלִיאָה לָעַיִן.

סוֹחֵר אֶחָד הֵבִיא בַּדִּים אֶל הַיָּרִיד.

הָאֶרֶג הוּא סְחוֹרָה הַנְּחוּצָה תָּמִיד.

אָכֵן עָשָׂה סוֹחְרֵנוּ חַיִל:

הֲמוֹן קוֹפְצִים עַל סְחוֹרָתוֹ

נָהַר לְפֶתַח חֲנוּתוֹ

מֵאוֹר-הַבֹּקֶר עַד הַלַּיִל.

רָאָה זֹאת עַכָּבִישׁ –

וְהִתְקַנֵּא בָּאִישׁ.

“גַּם אָנֹכִי” – אָמַר – "אִם כָּכָה,

פֹּה בַּחַלּוֹן חֲנוּת אֶפְתָּחָה,

וְתַחְרוּתִי תָּבִיא מַהֵר

כְּלָיָה גְמוּרָה עַל הַסּוֹחֵר".

הִתְחִיל הָעַכָּבִישׁ אֶת מְלַאכְתּוֹ עִם עֶרֶב

וְכָל הַלֵּיל אָרַג בְּלִי הֶרֶף –

וְהִתְיַשֵּׁב בְּגַאֲוָה

עַל סְחוֹרָתוֹ לְרַאֲוָה.

“נַמְתִּינָה!” – הוּא חוֹשֵׁב – "יָבוֹא-נָא רַק הַבֹּקֶר:

הַכֹּל יִקְנוּ אֶצְלִי – וְאַף בְּיֶתֶר יֹקֶר!"

הַבֹּקֶר בָּא. אוּלָם – אֲבוֹי!

מְחִי-מַטְאֲטֵא אֶחָד טִאטֵא אֶת כָּל הַנּוֹי –

וְהַיַּצְרָן עַצְמוֹ נִמְלַט לְאֵיזֶה סֶדֶק.

“הִנֵּה” – אוֹמֵר הוּא לִדְבוֹרָה,

כֻּלּוֹ מָלֵא חָרוֹן נוֹרָא:

"זוֹ עֲבוֹדָה וְזֶה שְׂכָרָהּ!

יָבוֹאוּ-נָא מֻמְחִים וְיֶחֶרְצוּ דִּין-צֶדֶק:

סְחוֹרָה שֶׁל מִי דַקָּה יוֹתֵר –

שֶׁלִּי אוֹ זוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר?"

– “שֶׁלְּךָ!” הֵשִׁיבָה הַדְּבוֹרָה לוֹ –

"זֹאת לֹא יַכְחִישׁ וַדַּאי אַף אִישׁ.

אַךְ גַּם אֲנִי אוֹתָךָ אֶשְׁאָלָה:

לְמִי נָחוּץ זֶה אֶרֶג בִּישׁ,

שֶּׁלֹא יָחֵם וְלֹא יַלְבּישׁ?"