“מִנַּיִן, רֹאשׁ חָכָם, אַתָּה פּוֹסֵעַ?” –
אֶת הַחֲמוֹר שָׁאַל שׁוּעָל.
– "מִן הָאַרְיֵה. הוֹי, לוּ יָדַעְתָּ, רֵעַ,
כַּמָּה חַלָּשׁ הוּא וְאֻמְלָל.
הֵיכָן כֹּחוֹ? תָּמִיד רָעַד הַיַּעַר
מִנְּהִימָתוֹ הָאַדִּירָה:
אַרְיֵה שָׁאַג – מִי לֹא יִירָא?
אָז נַסְתִּי מִפָּנָיו כְּעַל כַּנְפֵי הַסַּעַר.
וּרְאֵה עַכְשָׁו: זָקֵן, תַּשׁ-כֹּחַ הוּא רוֹבֵץ
בְּתוֹךְ מְאוּרָתוֹ – כָּמוֹהוּ כְּבוּל-עֵץ.
כָּל חַי שָׁכַח כְּבָר אֶת הַפַּחַד
וְהַכָּבוֹד אֵלָיו גַּם-יַחַד.
כָּל בַּעַל-חוֹב מִהֵר לָבוֹא
לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת חוֹבוֹ:
מִי בְּקַרְנַיִם,
מִי בְּשִׁנַּיִם…"
– "אוּלָם אֲשֶׁר לְךָ, בָּרִי לִי, יַקִּירִי,
כִּי לֹא הִרְהַבְתָּ עֹז לִנְגּוֹעַ בָּאֲרִי" –
שִׁסֵּעַ הַשּׁוּעָל אֶת אֶרֶךְ-הָאָזְנַיִם.
– “מַה יֵשׁ?” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲמוֹר –
"מִמָּה עַכְשָׁו אֶפּחַד, אֱמֹר?
גַּם אָנֹכִי בָּעַטְתִּי בּוֹ הַפַּעַם:
יֵדַע-נָא טַעַם
פַּרְסַת חֲמוֹר!"
כֵּן דֶּרֶךְ הַשָּׁפָל. אִם רַב עֻזְּךָ עֲדַיִן,
לֹא יִמְלְאוֹ לִבּוֹ לָתֵת בְּךָ מַבָּט.
אַךְ אִם תִּפּוֹל – כְּהֶרֶף-עַיִן
הוּא הָרִאשׁוֹן בְּךָ יִבְעַט.